ברוך מרדכי חלק ב רכח

וכן בפרשיות שבתפלין אבל בבתי התפלין פוסק דלא בעי עיבוד לשמה כת"ק וכבר כתב במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"א דה"ט משום דמחלק בין תשמישי קדוש' לגוף קדוש' ובתר תפלין הוי רק תשמיש קדושה וס"ל כפירש רש"י דהעיבוד לשמה הוא מטעם הזמנה ובגוף קדושה אמרי' הזמנה מילתא הוא ולכן צריך בספר תורה ובפרשיות של תפלין עיבוד לשמה משא"כ בבתים הזמנה לאו מילת' הוא ולא צריך עיבוד לשמה. והקשה בביאור מרדכי תינח תפלין של יד אבל של ראש הא איכא שין, והנה באמת זה הוא קושית תוס' דכתב דאין לחלק בין עור של תפלין לקלף של ספר תורה משום דכתבו שין והיא הלכה למשה מסני והוא ביאור ביותר ואין לומר כסבר' הרמב"ן בגוילין ביותר יוכל לומר כסברת הרמב"ן דאגב כ' הוא דקדשי אבל בתפלין בשין הו"ל איהו עצמו גופא קדושה והשין הוא כאן בגוף הבתים ממש. ולענ"ד ביותר יש לתמה הא ברצועות פסק הרמב"ם דבעי עיבוד לשמן והנה הרצועות המה בוודאי רק תשמישי קדושה כמוכח להדיא בנמוק"י וא"כ ראינו להדיא בתשמושי קדושה נמי סובר הרמב"ם דבעי עיבוד לשמן וכיון דפסק הזמנה לאו מילתא הוא א"כ למה הרצועות צריכין להיות עיבוד לשמן ומאוד תמוה הרמב"ם באלה. ולפי תירוץ של הביאור מרדכי נעלה שהוא מתרץ דהרמב"ם סובר איפכא כסברת התוספות אם הזמנה מילתא אז אין צריך עיבוד לשמה ורמב"ם סובר כסברת הרמב"ן דגוילין אגב הכתב הוא דקדשי והוי ליה רק תשמישי קדושה ובתשמישי קדושה אמרינן הזמנה לאו מילתא הוא ואם כן שפיר דצריך עיבוד לשמה משא"כ בתים של תפלין של ראש דהוא גופא קדושה בהא אמרינן הזמנה מילתא הוא ולכן לא צריך עיבוד לשמה. ולפי"ז שפיר ברצועות של תפלין דרק תשמישי קדושה אמרינן הזמנה לאו מילתא באמת פוסק הרמב"ם דצריך עיבוד לשמן אלא גם הוא בעצמו הביא לפי דבריו קשה מתפלין של יד דתפלין של יד הוה רק תשמישי קדושה ובזה הזמנה לאו מילתא הוא א"כ יהיה צריך תפלין של יד עיבוד לשמה שוב מצאתי בביאור מרדכי בהלכות קטנות שמפ' כן להדיא וברוך שכיונתי. ועל המחבר ניחא לי היטב דמחבר בסי' ל"ב פסק דבתים צריך עיבוד לשמה והיינו כסברת התוס' דפסקינן הזמנה לאו מילתא הוא ולא צריך לחלק בין גוף קדושה לתשמישי קדושה תמיד אמרינן הזמנה ל"מ הוא ולכן צריך עיבוד לשמ' ובכן גמי שפיר פסק ברוצעו' לקמן בסי' ל"ד שגם הרצועות צריכין להיות מעובד לשמן אבל על הרמב"ם קשה מ"ש הרצועות דבעי עיבוד לשמן ובתים של תפלין דלא בעי עיבוד לשמן ובפרט אם מחלקין בין גוף קדושה לתשמישי קדושה דבגוף קדושה הזמנה מילתא ולכן בתים לא צריכים עיבוד כסברת רש"י ובתים לא מקרי גוף קדושה וא"כ קשה מרצועות למה עיבוד לשמה וגם כן מתפלין של ראש דמקרי גוף קדוש' ומאוד צ"ע. והן אמת לפי דברי ביאור מרדכי כבר ביארתי דניח' אך לפי דבריו עדיין צריך עיון דקשה מתפלין של יד דהוא רק תשמישי קדושה ובנמוקי יוסף סנהדרין משמע להדיא דכל שני הבתים של תפלין מקרי גוף קדושה וז"ל עוד כתב כל מה דאמרי' הכא היינו הזמנ' דמשמשין אבל הזמנה בגוף הדבר עצמו כגון עיבוד עור הקציצה של תפלין ועיבוד הקלף עצמ' אי עבדינן לשמה אסור להשתמש בהן חול בהך הזמנה גרידותא ולענין עיבוד קל דלא שנא תפלין ומזוזות צריכין עיבוד לשמה אבל רצועות של תפלין לא בעי עיבוד לשמה דתשמישי נינהו, והנה ראינו מנמוקי יוסף דכל הבתים של תפלין מקרי קדושה עצמה אבל לפי דבריו גם ספר תורה מקרי קדושה עצמה כי גם הקלף עצמ' מקרי לפי דבריו קדושה עצמה, ולפי דברי ביאור מרדכי ע"כ הקלף לא מקרי קדושה כי הוא תופס סבר' דגויל אגב כתב הוא דקדשי א"כ ממילא גם תפלין של יד בוודאי לא מקרי קדושה עצמה, ולענ"ד גם תפלין של ראש יוכל לומר לא מקרי קדושה עצמה לסברת הרמב"ן הנ"ל כמוכח במחצית השקל דע"כ בעור הבתים יוכל לומר דאגב שין הוא דקדשי ולא מקרי קדושה עצמה יעיין מחצי' השקל סי' מ"ב סק"ו בסוף דבריו שם. ומה שנראה לענ"ד בישוב הרמב"ם הזה הנה תופס כסברת ביאור מרדכי דהרמב"ם סובר כסברת התוס' אם הזמנה מילתא לא בעי עיבוד לשמה ואם הזמנה לאו מילתא צריך עיבוד לשמה, ולפ"ז בגוף קדוש' דאמרינן הזמנה מילתא לא צריך עיבוד לשמה והרמב"ם סובר כסברת הרמב"ן דגוילין אגב כתב הוא דקדשי וא"כ ספר גויל לא הוה גוף קדושה ולכן צריך עיבוד לשמה כסברת התוס' וא"כ שפיר נמי רצועות דהוה רק תשמישי קדושה בה"ג אמרינן הזמנה לאו מילתא וצריך בהן עיבוד לשמה ובתים של תפלין דפסק דלא בעי עיבוד לשמן היינו טעמא לענ"ד כיון דהרמב"ם סובר דבתים לא צריך עיבוד כלל אה כן בוודאי דלא צריך להיות עיבוד לשמן כי העיבוד לא מעלה ולא מוריד ולא צריך בהן עיבוד כלל לכן סובר דל"צ עיבוד לשמן וזה שנקט בלשונו פ"ג מהלכות תפלין הלכה ט"ו העור שמחפין בו התפלין ושעושין ממנו רצועות הוא עור של בהמה וכו' ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה אבל בעור שמחפפין בו אינו צריך עיבוד כלל אפילו עשהו מצה כשר ומקומות הרבה נהגו לעשות אותן בעור מצה ועור מצה פירש דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ עיין. הרי מאותה הלכה מבואר דלא צריך בבתים עיבוד לשמה והנה הוא גילה טעמא ונמוקי שכתב דלא צריך עיבוד כלל וא"כ אף דמקרי רק תשמישי קדושה ובה"ג הזמנה לאו מילתא הוא ואם כן היה מן הדין להיות העיבוד לשמה אבל מאחר דלא צריך עיבוד כלל א"כ שפיר דעסק לא בעי כלל עיבוד לשמה כי העיבוד ללא צורך הוא אבל רצועו' של תפלין צריך עיבוד לשמה מאחר דצריכה עיבודה ובה"ג כיון דהזמנה לאו מילתא הוא א"כ ע"כ צריך עיבוד לשמה כסברת התוס' ודוק. שוב לאחר כתבי זאת מצאתי זאת מפורש בבית יוסף בשם בדק הבית סי' ל"ב דה"ט דהרמב"ם משום דסובר דלא צריך עיבוד כלל וכלל ובזה מתורץ הרמב"ם עיין היטב ובריך שכיונתי. אך לפי דברי הב"י שביארתי והב"י ביאור בשם בדק הבית דה"ט דהרמב"ם בבתים דלא צריך עיבוד לשמן משום דגם בלא עיבוד כשר א"כ קשה לי מאוד גמרא סנהדרין דקאמר שם סנהדרין מ"ח תנאי היינו אם אמרינן הזמנה מילתא או לא הוא תנאי דתני' ציפן זהב וכו' עור בהמה טהורה כשירות אעפ"י שלא עבדו לשמן רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדו לשמן וזהו תנאי לשיטת התוס' דע"כ ת"ק סובר הזמנה מילתא הוא לכן לא צריך לעבדן לשמן, ולדעת הרמב"ם קשה מהיכא מוכח דתנאי פליגי בהזמנה מילת' דילמא גם ת"ק מודה הזמנה לאו מילתא והא דסובר דלא צריך עיבוד לשמן משום דהוא סובר דלא צריך בבתים עיבוד כלל וכלל ולכן לא צריך לשמה משא"כ רשב"ג סובר דבבתים צריך עיבוד ולכן צריך לשמה ואיד' ואיד' סוברים הזמנה לאו מילתא הוא. ואי תימא א"כ הו"ל לת"ק לומר רבותא יותר אעפ"י שלא עיבדן כלל דיש לומר דזה גופא קמ"ל דהו"א דאף דאינו צריך עיבוד אבל עכ"פ אם עבדו צריך להיו' לשמן זה גופא קמ"ל כיון דלא צריך עיבוד כלל א"כ