ברוך מרדכי חלק ב רכז

טעמ' הוא אם הבר הוא הולך לשכוב מעט בה"ג חיישינן שמא ירדום כמוכח בסוכה ל"א דלולא ראשו בין ברכיו חיישי' לשמא ירדום וזה הוא אונס שינה דווקא אם כבר הלך לישן כל דהוא אבל בלא הולך לישן כלל בה"ג לא חיישינן לאונס שינה דטרם שישכבו יקרא ק"ש ואי דישכיח תכירו האחר. אבל באמת חזרתי לצדי צדדים ואמרתי נמי כשאני לעצמי להחמיר אף בשנים. וכבר ידי כבידות מלכתוב והנה אצא בכל חותמי ברכות ואצפה לתשובתו היקרה אם כינם דברי, אוה"נ דש"ת מוקירו ומכבדו כערכו הגדול רם ונשא. הק' מרדכי בהגאון מהר"ם פריד זצוק"ל. בעהי"ת סוגי' דהזמנה מילתא. ע"ב האי סודרא דתפלין וכו' ולאביי דאמר הזמנה מילתא וכו' ועיין בביאור מרדכי שלא נתבאר בפוסקים הך הזמנה אם בפה דווקא או דבהזמנה במחשבה ג"כ אסרו לשנותו וכתב לפירש רש"י בסנהדרין מ"ח ע"ב דלמ"ד עיבוד לשמה בעינן ה"ט שיהיה עלה תורת הזמנה ובדין עיבוד כתב בס' התרומות דבעינן דיבור דווקא כמבואר באו"ח סימן ל"ב ס"ח וכו' א"כ גם כאן בהזמנה לאסור ג"כ ר"ל בפה. ולענ"ד נראה שכן משמע להדיא מרש"י דהזמנה בפה צריכה דרש"י מפרש שם סנהדרין מ"ז ע"ב בד"ה הזמנה שכתב רש"י שהזמינו לכך ויקרא שם המת עליו מה בעי רש"י בזה כיון שאמר שהזמינו לכך דייקא מה זה שאמר שיקרא שם המת עליו וזה שאמר דווקא לאחר שמת כבר מפרש רש"י האורג בגד למת לאחר שמת וא"כ למה זה שיקרא שם המת עליו אלא ע"כ דרש"י כיון דצריך הזמנה בפה דווקא ויקר' שם המת עליו היינו דיקרא בפה ולא ודוק. ומסקינן דהזמנה לאו מילתא הוא וכו' עיין בישועת יעקב סימן ל"ב שהובא תשובה בקלף שנתעבד לשם ס"ת ועיין בכל דבריו שם שסיים לחלק בקלף מתפלין ועיין לקמן סוף הסוגיא פה שהבאתי כל דבריו עיין שם היטב שהבאתי ככתבו וכלשונו בסימן כזה (*) ואנכי עדיין לא הבנתי דבריו הקדושים כיון דתפלין של ראש בהא דעיבוד לשמה איירי ע"כ בתפלין של ראש שכתב כבר השין עליו וא"כ כבר גוף קדושה על של ראש גופ' בשין שעליו וא"כ איך שייך בחדתי להוריד מקדושה ולעשות מזה של יד ולומר בעיבוד הקלף ע"כ יותר קדוש אז זה רק הקלף שעיבוד וזה אז כבר קלף שכתיב עליו הרי גם בתפלין של ראש כבר הוא כתיב עליו לשמה השין והוי השין שעליו עיבוד לשמה וכתב השין להדיא ואיך שייך אז להוריד לקדושה קלה לשל יד אף בחדתי הרי זה שין שכתב עליו על של ראש ע"כ מעלה אותה לקדושה של ראש בשין שעל הבית וזה בוודאי הוא קדוש ביותר מבית של תפלין יד וא"כ איך שייך להורידה. וגם כן אנכי מתמה על ביאור מרדכי שהקשה לב"י דקאמר היכא דבעי עיבוד לשמה צריך דווקא לאותו קדושה חמורה שהיא ולא מהני לקדושה חמורה אם עבדו לקדושה קלה וא"כ גבי תפלין של ראש צריך עיבוד לשל ראש ולא מהני עיבוד לשל יד מפני דתפלין ש"ר קדושה חמורה א"כ קשה הא דמשני במנחות דהא שנקט עור תש"ר ומניחו על היד מיירי בחדתא והזמנ' לאו מילתא הא ע"כ עבדו התם לשם תש"ר (ומניחו על היד מיירי בחדתא והזמנה לאו מילתא) ותרי עיבוד עדיף מהזמנה דאף אי הזמנה לאו מילתא עיבוד מילת' תיא לפירש תוס' הנ"ל, ותירץ הביאור מרדכי וצריך לומר דגבי תפלין כיון דשל יד ושל ראש הכל שם תפלין עליהם לא מקרי לענין הא ק"ח לקדושה קלה ומדחה בהן הב"י דאין צריך עיבוד לשם תש"ר דווקא וסגי ליל כשעבדו לשם תפלין סתם או אפי' עבדו לשם יד אפ"ה יוכל לעשותו תפלין של ראש ואע"ג דלענין שלא להוריד מק"ח לק"ק הוי תפלין של ראש חמורה נגד של יד מ"מ לענין להצריך העיבוד לשם של ראש דווקא הו"ל שם תפלין חד הוא עיין עכ"ל. ולענ"ד הא עדיין קשה הא צריך לכתוב השין שצריך להיות בשל ראש וא"כ בזה דעשו השין של ראש בהך בוודאי הוה העיבוד לשם ראש כי שין לא יעשה בשל יד וכיון דכבר נעשת של ראש אם כן איך מורידין לתפלין של יד וא"כ אף בחדתי הוי תעיבוד לשל ראש וא"כ איך שייך להוריד מקדושת חמורת וצ"ע ולענ"ד הבית יוסף נקט דינא שכתב אבל אם עיבוד לשמה לשם ס"ת מהני לכתוב בו תפלין דקדושת ספר תורה חמורה מקדושת תפלין ונקט הך דיני מגמרא פה דנקט בחדתי מותר לשנות משל ראש לשל יד וטעמא דמילתא הוא כל היכא דלא תניח לא מקרי מוריד מקדושה דעדיין לא הו' חל הקדוש' בפועל כי אם בעיבוד ובהזמנה אבל עדיין לא הניחו וחדשים הם ולא עבדו בהן מצותן בה"ג לענ"ד לא מקרי מוריד מקדושתן כן צ"ל וכן סובר הב"י והן לפירש רש"י שמפ' בסנהדרין דמאן דסובר הזמנה מילתא צריך עיבוד לשמן בתפלין ומאן דסובר הזמנה לאו מילתא סובר דלא בעי עיבוד לשמן א"כ ניחא פה הגמרא דשפיר מתרץ הגמ' בחדתי והזמנה לאו מילתא וא"כ כיון דהזמנ' לאו מילת' ממילא לא צריך עיבוד לשמן כלל בתפלין וא"כ בחדתי עדיין אינו קדוש כלל כי לא הי' גם העיבוד לשמן עיין. הנה יש לי נסתפקתא בהא דקאמרינן פה במנחות בעתיקא אין רשאי להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה ועתיקא היינו בהניחם כבר ומעתה אם הניח זה התפלין מופלא הסמוך לאיש קטן טרם שנתגדל דאמרינן דקטן היודע לשמור תפלין מניח תפלין אם זה מקרי עתיקא דהנחת קטן מקרי הנחה או היה כלא היה דקטן הוא והנחת קטן לאו כלום נחשב למקרי בזה קדושה כי דווקא מי שהוא בר חיובא להניח תפלין זה מקדיש אותו בהנחתו אבל מי שהוא אינו בר חיובא אף אם הניחו ובירך עדיין מקרי חדשות או דילמא כיון גם אם קטן הניחו ולובש לא הוה חדתי דהקטן כבר בירך עליה וספק גדול הוא אצלי. ונראה לענ"ד כמו היכא דקטן שכתבו ספר תורה או תפלין דלא מהני ופסולין הם ואף בקטן שהגיע לחינוך כמבואר שיטת מרדכי בוודאי לענ"ד לא מהני נמי אם הניחם דלהוי עתיקא ועדיין מקרי חדשי' ויוכל להוריד לקדושה קלה לתפלין של יד וא"כ בקטן שהגיע לחינוך דהוא מדרבנן בתפלין אעפ"כ לא מקרי בזה עתיקא כיון דמדאורייתא פטור ולא מקרי מוריד מקדושה חמורה דעדיין מדאוריי' לא חל עלי' הקדושה של תפלין. ובהיות כן יש לי גם נסתפקתא בסומא דפטור מכל המצות שבתורה אלא מדרבנן חייב אם הוא הניח תפלין חדשים אם יוכל לשנות משל ראש לשל יד אם פה יש לחלק ולומר ג"כ כיון דרק חיובא מדרבנן הוא לא שייך דעשה לקדושה של ראש כיון דמדאורייתא פטור הוה עדיין כאלו לא הניחו ומותר לשנות. או דיש לומר כמוכח התוס' מגילת דף י"ט ע"ב בד"ה ור' יהודא מכשיר וסיים שם תוס' ויש לומר דסומ' עדיף מקטן שהרי נתחייב כבר מדאורייתא משא"כ בקטן וא"כ בסומא יש לומר כיון דכבר הי' חייב מדאוריי' אם סומ' לובש אותו מקרי עתיק' אבל בסומ' שנולד עדיין הספק. הנה הרמב"ם פסק דהזמנת לאו מילתא הוא וגבי עיבוד לשמת פסק בס"ת דבעי עיבוד לשמת