ברוך מרדכי חלק ב רכו

כמוכח לקמן בגמרא שם סוכה אמר רב אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס ועיין בגמרא אביי אמר שינת' דמר ואביי קיבול דבר זה ואם כן ע"כ פה אביי דמקשה ע"כ סובר ביום אסור לישן שינת קבע אפי' בלא תפלין וע"כ פי' הבריי' הוא על ליל' ויש מקום בזה לחדד ולומר ואין פנאי להאריך ולהטריח הדר"ג נ"י. שוב מה שרוצה לומר הדר"ג נ"י דלכן חיישינן גם בשנים לפי מה שהביא הב"י כל"ב בשם אוה"מ בתפלת ערבית החמירו מטעם דשכרות שכיח בלילה א"כ פשיטא דיש לחוש שישברו כל השנים, ע"כ מגמרא פה לא משמע דטעמא משום שכרות ורק משום שינה דא"כ מדוע קאמר אב"א משום דאיכא אונס שינה ומדוע לא קאמר נמי אב"א משום אונס שכרות דדרכו לשכר בליל' לכן החמירו ואמרו חייב מיתה. ובפרט בה"ג דברי גם עמדו קיים בכהנים בתרתי בוודאי מותר כי כהנים זריזין הם ובהם לא שייך שכרות, ועוד ולהנ"ל יהיה רק שתיה אסור אבל אכילה יהיה מותר. מה שכתב הדר"ג נ"י דדווקא במקום מצוה התירו בשנים והיחלט דלאכול קודם ק"ש הוה מידי דרשות את אלה לא שכחתי בעה"י לבאר בחיבורי ושם כתב באורך וזה רק לחד תירץ של מג"א וגם באלה ישבתי בכהנים ברבים מותר דאכילת תרומ' אף שלא מקרי עבודה לדחות מ"מ לא מקרי אכילת רשות אלא מצוה וביארתי שם באורך הדבר. ומה שכתב הדר"ג נ"י ליישב קושיית מעשה רוקח כיון דאסור לאכול ולשתו' קודם הק"ש א"כ למה עשו סייג עד חצות הרי די בזה כיון דאסור לאכול קודם א"כ בוודאי יקרא ק"ש בצאת הכוכבים וע"ז אמר הדר"ג נ"י דבר נאה ומושכל מאוד ליישב את אלה דע"כ מהך מוכח דטעימ' מותר דע"כ לא יוכל לגזור גזיר' שאין רוב הציבור יכול לעמוד וכיון דטעימה מותר צריך עדיין סייג לחצות דהנה ע"י טעימה באה שחטפ' שינה לכן הוצרך לתקן וכולם דברי קדשו וגלל זה סיים בק"ש איכה החשש אפילו ברבים הלא יש לחוש שאחד יפסיק אכילתו וילך לו ואף שיזכרנו האחר הלא יאמר עדיין יש לו זמן עד חצות דהא דלכאורה שמחוייב לקרות מיד בצאת הכוכבי' כבר עבר ע"י אכילתו בהיתר דשנים היו וכעת יש לו זמן עד חצות ובין כך יחטפנה שינה וא"כ בפשיטו' בק"ש לא מהני היתר בשנים עכ"ל הקדוש. אהובי הדר"ג נ"י לא ירדתי באלה לכוונת דעתו הגדול הלא כיון שיזכיר חבירו מחוייב הוא לאמור ק"ש דגם הוא צריך להתירא שיחטפ' השינה ובוודאי כשילך חבירו מיד יקרא ק"ש אטו עבריינ' הוא דלא רוצה לומר וכל ההיתר הוא בתרווייהו אבל כשילך אחד כבר החיוב הגדול עליו מיד לאמור ק"ש כמו שהחיוב עליו דאסור לאכול קודם ק"ש ודי. ובחיבורי העלתי באמת לשיט' הרבינו יונה ודכוות' דלכתחיל' מחוייב לקרו' ק"ש אף שלא רוצה לאכול כלל החיוב עליו מוטל מיד בצאת הכוכבים לשיטת הללו בוודאי אף בתרתי או בעשרה אסור לאכול כי לא משום שמא ישכח הטעם אלא ככה מצותה חיבב המצוה שלא יעשה שום דבר טרם שיקרא ק"ש ולהני שיטת בוודאי לא שייך דברי ואנכי רק הלכתי בעיונא להני שיטת אם לא יאכל ולא יעשה שום דבר יוכל להמתין בק"ש עד חצות והארכתי בחיבורי בעה"י בכל הצדדים שם במקומו. ובכתבי זאת אמרתי דבר נאה כאשר יורה לנו הדרך מעכ"ת הדר"ג נ"י אבל לא מטעמו אלא כאשר דבר גדול דיבר הדר"ג כ"י לתרץ בקושיא מ"ר האיך שייך לעשות עוד סייג הא אסור לאכול קודם ואמר הדר"ג נ"י משום דטעימה מותר ע"י כן יבוא לידי שינה ויחטפנה שינה. היה נראה לי לומר מילת' בטעמא לבאר דבר זה וליתן מטעמים דהנה דקדקתי בגמרא אם נכון הדבר ע"י אכילה ושתיה יחטפנ' השינ' א"כ למה לגמ' לומר שיאמר אדם ואשן קימעא למה זאת הו"ל רק לומר אכול קימעא ואשתה קימעא וחוטפת שינה וישן כל הלילה למה לומר דהוא ע"כ בזדון לבו יאמר שילך לישן קימעא אם באמת חיישינן דיחטפת שינה אף אם לא ילך לישן חיישינן דיחטפנה השינה ע"י אכילה ושתיה. ובפרט ראיתי בקול יעקב לדקדק האיך שייך שיחטפנה שינה ע"י אכילה ושתיה הלא דרכו של כל בני אדם לקרות ק"ש על מיטתו ולזה ההרגל לא יפסיד איך שייך דלא יקרא אח"כ ק"ש. ולהנ"ל יש לי לומר מילתא בטעמ' הנה כבר הוכיח מעלת הדר"ג נ"י פה החשש על טעימת כיון דטעימה מותר, ולדידי אני אומר ככה יאמרו כיון דטעימה מותר כמו כן שתיה מעט שהוא רק כטעימה כמי מותר וכמו כן יחשבו כיון דטעימה מותר אם כן נמי טעימה בישן נמי מותר והיינו שינת עראי ישן קימע' נמי מותר ויהיה מותר לו לכתחילה לישן מעט, והנה בשלמ' על טעימ' ליכ' למיגזר כיון דיתיר לו טעימ' יאכל הרב' זה אינו כיון דאסור אכילה יודע דרק יטעום ולא יאכל וכן בשתיה יודע דרק מעט מעט מותר כמו טעימ' אבל לא שתיה גמורה ולא בא לידי איסור אבל הוא יאמר שינת עראי מותר כאשר מותר טעימה וזה כבר אינו בידו וכיון דישן מעט צריך לחוש לשמא ירדום וישכב כל הלילה שיחטפנה השינה, וזה כוונת הגמרא כדי שלא יאמר אדם אוכל קימעא ואשתה קימעא והיינו כיון שזה מותר בעראי א"כ ג"כ שינה נמי מותר בעראי ואומר אז ואישן קימעא כי טעימה מותר ועל השינה איכא לחוש דיחטפנה השינה וזה כבר אינו בידו וישן כל הלילה. והנה בזה מתורץ קושית קול יעקב באמת ע"י אכיל' לא גזרינן שיחטפנה השינה אלא הוא בכיון יניח ראשו לישן מעט כי יאמר אכילת מעט מותר ה"ה ישן מעט מותר ויחטפנה השינה ואז לא יקרא ק"ש כי יאמר עוד אקום אני לקרות ק"ש ונכון. ולכן כל התקנה הוא רק על הישן קימעא אף שהתירו טעימה מ"מ בשינה גם טעימה אסור במעט כי זה אינו בידו, ולכן תיקנו שאל ילך לביתו אלא מיד לקרות ק"ש כדי שלא ילך לישן שינת עראי ודוק היטב. ובזה שפיר קאמר הגמרא אב"ע משום דאיכ' אונס שינה היינו על זה קאי דלא רשאי לילך לישן מעט בה"ג איכא אונס שינה ודוק. ולפי"ז יש לומר אכילה קודם ק"ש או שתיה קודם ק"ש לאו מטעמא דישן הוא שיחטפינה שינה על זה לא חיישינן אלא דחיישינן דישכח מלומר ק"ש ע"י סעודתו ישכיח מלומר ובהאי גוונא בשנים בוודאי אל ישכיח מלומר והא דאמר הגמרא פה משום אונס שינה הייינו דלכן צריך לתקן לכתחילה לקרות בצאת הכוכבי' ואף שטעימה מותר ורשאי לטעום אבל חיישינן דהוא בעצמו ילך לישן עראי ויאמר כמו דטעימה מותר עראי כן נמי מותר שינה עראי ויחטפנה שינה ולכן תיקנו דעל ילך לביתו אלא מיד אם רגיל לקנות קורא מיד נכנס לבית הכנסת, והנה בוודאי מדוייק לפי זה דע"כ אכילה ממש אסור דנקט רק דיאמר אילך לבית ואוכל קימעא משמע דזה לא חיישינן דיאמר דיאכל אכילה וסעודה דזה בוודאי אסור וידוע האיסור קודם ק"ש לאכול כמו קודם מנחה ורק טעימא מותר ובק"ש ע"י דטעימה מותר בקל יטעה לומר גם לישן קימעא נמי מותר וזה כבר יוכל לבוא לידי שינה גמורה ונכון וברור משא"כ באכילה האיסור אינו מצד שינה אלא מצד שכח' מכח הסעוד' ובזה לע"ד בשני' מותר והא דאמר הגמ' אונס שינ'