ברוך מרדכי חלק ב רכה

שינה וכמו שכתב הטו"ז וכו' והאי חששא שייך אפילו בשנים שכולם יחטפנו השינה וכו' עד כאן דברי קדשו בהתחלות הענין. אהובי הדר"ג נ"י מסברא לא ידעתי לשער דבר זה לומר שבשנים חיישינן שחוטפתא שינה ולענ"ד בשנים אפילו לשינה לא חיישינן כמו דלא חיישי' בשנים לשמא יטה אף שדולקין שני נרות ואם כן איכ' חשש דילמא ברגע אחד יטה זה את נר הזה וזה יטה את נר הזה ויטה שניהם בבת אחת אלא צריך לומר כל מילתא דצריך לגזור דתרווייהו יעשה כן בבת אחת לזה לא חיישינן על רגע הזה והוא רחוק מאוד ולא שכיח כלל, וא"כ בוודאי כיון דאחד יטה חבירו יזהיר שלא יטה דעל תרווייהו לא חיישינן דהוה כמו שני חששות ושני ספיקו' לא גזרינן, ובכן נמי בישן לא חיישי' דיחטפה השינה שניהם בב"א ואם האחד ירא' דחבירו ישן יעורר אותו לקום ולקרות ק"ש ואין לחלק לענ"ד כלל וכלל. זו מסברא ומה שהביא מגמרא בסוף, מכתב קדשו ראי' מהך דסוכה דף כ"ו במוסר שנתו לאחרים דרב משרשר' הקשה ערבך ערבא צריך ופי' רש"י דילמא גם הוא ישכב וישן ואם כן מוכח דחיישינן גם בתרתי אהובי הדר"ג נ"י משם לא מוכח כלל לנידון דידן שם איירי שכבר ישן האי שינת עראי ורק החשש על חבירו דמוסר שינתו שגם הוא ישכב וישן וזה שפיר רק החשש על אחד שייך דגם זה ישכב וישן וחבירו כבר ישן וא"כ יוכל בה"ג לחשש לחוש אבל היכ' דתרווייהו אינם ישני' וער' ומדוע יחוש שבבת אחת יפול עליהם השינ' ונכון ובפרט עוד לומר זה רק רב משרשי מקשה אבל באמת רב יוסף ברי' דרב עולאי סובר דשפיר מהני במוסר שינתו לאחרים וא"כ שפיר שייך בתרי דאם אחד יראה דחבירו ירצה לרדום מרד יקום אותו לקרוא קריאת שמע. ובפרט איתא שם בירושלמי במתניתן קתני אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה ודייק ר"א מזה דווקא אכילת עראי מותר חוץ לסוכה אבל שינת עראי לא ועל זה אמר חברי' אמרה שכן אדם משתקע בתוך שינתו א"ר עלאי שכן אדם ישן קמע' ודיו מה נפקא בהון מוסר שינתו לאחר על דעתיהון דחבריי' מותר אלמ' דהירושלמי סובר דמהני במוסר שינת לאחר ומכ"ש הכא דלא ישן כלל אפילו אחד אינו ישן בוודאי סברא הוא לומר דחבירו יקום אותו ונכון וישר. והנה כאשר למדתי סוגי' דסוכה בעת ההיא עמדתי לעיין על הגמ' שהקשה ערביך ערבא צריך וכי שייך לגזור על אדם שהוא ער שישן וירדום א"כ כל אדם אינו רשאי להניח תפלין דילמ' ירדום וכי שייך כל מי שהוא ער לחוש כזה דגם הוא ירדום וכי לאותו אדם שהוא ער אסור להניח תפלין או ליקח תפלין בידו, וצריך רק לדחוק ולומר כך הוא המדה אם רואה שחבירו ישן גם בו יעורר השינה כי כך התעוררת התאוה מה שרואה שחבירו עושה גם בו יתעורר וכן הוא על פי חקירת הנבונים, והנה כל אלה אם ראינו דחבירו כבר ישן אבל לא בלא לישן כלל גם הוא גם חבירו בזה בוודאי שייך דאחד אם גם ישן מיד יקום אותו חבירו לקרות ק"ש כי מיד שראה שרוצה לישן יתעורר אותו. ועל הגמרא שם סוכה הרבה יש לדקדק תא איכא גזירה לגזירה דכל טעמא משום שלא יפיח בהן וכן מבואר בר"ן ברכות דיש לחלק ואם כן מאי מקשה הגמרא מסוכה והן אמת הוא קושי' הב"ח שם, ובחידושי שם הארכתי ע"כ צריך לומר דקדוש' דתפלין חמור ביותר דאפילו גזירה לגזירה גזרינן ואם כן עדיין אינו להביא ראי' משם לפה שאני בתפלין דחמירי קדושתייהו כאשר ראיתי נמי בבן יהודא בפסרו דמע"כ נ"י מעורר באלה. והיה נראה לענ"ד לומר דבר נאה כי בעיוני עכשיו הקשתי על הגמרא פה ברכות שקאמר חכמי' עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהי' אדם בא מן השדה וכו' ואישן קימעא וכו' וחוטפתא שינה ונמצא ישן כל הלילה, אם כן קשה הך ברייתא בנקט ישן אדם שינת עראי בתפלין ולא חיישינן שמא ירדום ופה בק"ש חיישי' בישן קימעא דישן כל הלילה וע"כ חיישינן לשמא ירדום בשלמא להאי תירוצי דאיירי במניח ראשו בין ברכיו ניח' וגם במוסר שינתו לאחרים ניחא אלא לרבא דמתרץ שם דאין קבע לשינה ובתפלין שרי דלא חיישי' לשמא ירדום וע"כ הכא הלכה כחכמים דיחיד ורבים תלכ' כרבי' וא"כ מדוע רבא לא סבר כהחכמים. ואין לתרץ ולומר דלכן רבא לא חייש לשמא ירדום משום ספק ספיקא חדא דילמא לא ירדום ואם גם שירדום דילמא לא יפיח בהן והוי כס"ס מה שא"כ פה בק"ש איכא רק חד ספק דילמא ירדום ויעבור ק"ש הא לפי"ז אם רבא ככה סבירא ליה למה לרבא לומר אין קבע לשינה דילמא יש קבע לשינה ורק בסוכה אסור משום דאיכא חד ספיקא מה שא"כ לגבי תפלין איכא תרי ספיקא אלא ע"כ דרבא סובר לשמא ירדום לא חיישינן בשינת עראי וא"כ קשה גמרא פה מדוע לא יישן קימעא הא לא חיישינן לשמא ירדום. והיה נראה לענ"ד לומר דרבא ג"כ מודה לשמ' ירדום חיישינן ורק רבא סובר וקאי אר' יוסף בריה דרב עילאי במוסר שינתו לאחר בה"ג לא חיישינן דגם הוא ישן ולא כקושית רב משרשי דערביך ערבא צריך אלא הוא סובר באמת בה"ג לא חיישינן לשמא ירדום גם זה אשר מוסר שינתו אלא רבא מיאון בתירוץ בשל ר' עילאי דאם כן קשה איך נקט סתם תנו רבנן אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישינה שינת עראי הא איכא גוונא דישינה שינת עראי במוסר שינתו לאחרים וא"כ למה נקט סתם והיחלט בכל אופן דאין ישינה שינת עראי וכמו שהברייתא בתפלין אשמעינן דשינת שינת עראי בתפלין כמו כן הו"ל נמי לאשמעינן בסוכה דישינה בתפלין תפלת עראי ובה"ג במוסר שינתו או במניח ראשו בין ברכיו גם זה לא ניחא ליה לרבא משום דבאופן הזה הו"ל נמי לאשמעי' בסוכ' דישינ' שינ' עראי ולכן מתרץ רבא אין קבע לשינה ואם כן בסוכה אפילו בשינת עראי אסור אף דלא ירדום ואף במוסר שינתו ואף בראשו בין ברכיו אעפ"כ אסור משום דאין קבע לשינה ושפיר בסוכה בכל גוונא אסור ולכן נקט סתם ואין ישנים שינת עראי. אבל באמת יש לומר לפ"ז לשמא ירדום גם רבא חייש וסובר אונס שינה והאי דישן שינת עראי יוכל לאיירי או במוסר שינתו לאחרים או בראשו בין ברכיו ולפ"ז גם רבא אף דחייש לשמא ירדום יש לומר במוסר שינתו לאחרים בת"ג לא חיישינן וה"ה נמי בתרתי דלא ישנים כלל בוודאי לא חיישינן דירדמו בבת אחת כשביארנו ונכון. שוב היה נראה לומר ולחלקת הא דתניא ישן אדם שינת עראי בתפלין איירי ביום ופה בק"ש איירי בלילה ובלילה בוודאי איכא אונס שינה, אבל לא תעל ארוכה שם בסוגיא דא"כ מאי מקשה הגמרא ברייתא אהדדי תנא חדא ישן אדם בתפלין שינת עראי ותנא חדא לא קבע ולא עראי שפיר יוכל לתרץ זה איירי ביום וזה בלילה ובסוגיא שם יש להאריך באלה, וראיתי גם בספרו מעורר קצת בזה ולענ"ד נראה לומר כעת גם זה הברייתא דנקט ישן אדם שינת עראי בתפלין איירי בלילה דאל"כ למה נקט אבל לא שינת קבע משמע בתפלין לא רשאי לישן שינת קבע אבל בלא תפלין מותר לישן שינת קבע הא ביום בלאו תכי אסור לישן שינת קבע