ברוך מרדכי חלק ב רכד

ולהנ"ל נדחה א"כ מדוע לא מפרש רש"י נמי בלולב הגזול מ"א ע"ב כן גם שם נקט זה הבריי' ורש"י רק מפרש טעמא משום שמא יפול מידו ואדרבה בברכות דטעמא הוא כפירש הקוב"ץ דרוצה לפ' אריכת הלשון הו"ל לרש"י לציין על כל דברי הברייתא אריכת הלשון ורש"י רק נקט לא יישן בהן אבל בסוכה שם נקט רש"י וציין לא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי ונקט כל הלשון ואעפ"כ מפרש טעמא שם משום שמא יפלו מידו ועדיין צ"ע. שוב נראה לי לדחות דברי ובאמת צריך לי עיון גדול אם ככה יוכל לפ' דלא יישן בהן היינו בלבוש בהן בתפלין ולכן החשש הוא שמא יפיח א"כ קשה לי מאי מקשה הגמרא פה ברכות השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי מבעי דילמ' פה שנקט ולא ישתין בהן מים איירי בלבוש אותן ובזה ג"כ ב"ה מודה דאסור גם בית הכסא קבוע גם בית הכסא עראי והא דמתיר לעיל ב"ה היינו דווקא אוחזין בידו שם רשאי אבל בלבוש שהוא על גוף שלו בוודאי אסור להשתין בהן מים כמוכח לעיל היוצא שיפנה יחלוץ תפלין ואסיק שיאחז בידו וזה שרי ואין לומר הא קאי גם על ספר תורה וזה א"א ללבשו ויש לומר באמת מילת בהן בלבש קאי רק על תפלין ונקט משום תפלין וספר תורה אסור אפי' בזרועו משום דחמיר קדושתו יותר מתפלין כי בספר תורה צריך לאחוז בכל זרועו והוה כלבש אלא ע"כ צריך לומר דגמרא פה קאי על רישא שנקט בהדיא לא יאחוז אדם תפלין בידו ואיירי בידו ואעפ"כ אסור להשתין ובכן נדח דברי על רש"י במילת בהן, ועדיין צריך עיון כיון שאיירי בידו למה לא מפרש רש"י דחשש (ולענ"ד נראה באלה לומר מה שדקדקתי על גמרא למה להביא) הוא שמא יפול מידו. רש"י ד"ה לא יאחז בידו ויתפלל שאין דעתו מיושבת עליו בתפלה שהרי לבו תמיד עליהן שלא יפלו מידו הא דצריך רש"י ככה לפרש מדוע לא מפ' בפשיטו' מתוך עיון התפלה שיהי' לבו וגופו ראשו ומוחו בעיון התפלה בקל יפול מידו התפלין או הספר וחיישינן שמא יפלו מידו, יש לומר דע"כ רש"י לא יוכל ככה לפרש דאסקינן אמר שמואל סכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן ואי טעמא הוא משום שמא יפול מידו התפלין א"כ בסכין וקערה מותר מאי אכפת ליה אם יפול מידו אלא מדקאמר כיוצא בהן ע"כ טעמא הוא משום שדואג עליהן שיפלו מידו ובכן בתפלין ע"כ נמי זה הטעם איכ' שיפלו מידו שדואג שיפלו מידו ולא יתפלל יפה, ובזה נראה לענ"ד לתרץ קושית התוס' סוכה מ"א ע"ב ד"ה ואמר שמואל סכין וקערה דהקשה התוס' למה הביא שם שמואל לקושי' הלא די בברייתא בלתי שמואל ולהנ"ל ניחא בלא שמואל הייתי אומר דטעמ' הוא דחשינן מתוך עיון התפל' יפול הספר ותפלין מידו ובכן לא קשה מלולב שפיר יוכל לצלוי בלולב ואי מתוך עיון התפלה יפול הלולב מידו מאי אכפת ליה אם הלולב יפול מידו הרי אין בו קדושה ולכן הביא ואמר שמואל סכין וקערה ככר מעות הרי אלו כיוצא בהן ע"כ לאו טעמא הוא משום שמא יפלו מידו וע"כ טעמ' הוא שידאוג שמא יפול מידו ובגלל זה לא יתפלל יפה ובכן שפיר הקשה מלולב ודוק:

אבל אעפ"כ אני עומד בתמוה מאי מקשה הגמרא סוכה הא ככר וקערה ומעות וסכין שאמר שמואל הרי טעמו בצידו כפירש רש"י סכין מתירא שמא יפול ויתקע ברגלו וקערה מליאה שמא ישפוך ומעות שלא יתפזרו וככר שאם יפול יהיה נמאס ע"כ דווקא הני ד' דברים אבל מקלו יוכל ליקח בידו בשעת התפל' וכדומה דדווקא הני ד' דברים וא"כ עדיין קשה מאי מקשה הגמרא מלולב אם יפול הלולב מידו מאי איכפת ליה אין בו חסרון אם יפול דהרי על קערה מפ' רש"י דווקא מליאה משמע אבל קער' ריקנות יוכל ליקח בידו וא"כ מדוע לא יקח לולב בידו, ועיין שם תוס' בסוכה שמפרש מהך דשמואל צריך להקשות דלא תימא דווקא תפלין וספר תורה דאיכא בזיון כתבי הקודש בנפילתה טרוד בהן טפי וא"כ לתוס' מתפלין לא יוכל להקשות וגם משמואל לא יוכל להקשות כי כל הני ד' דברים טעמא ונמוקא הן כפירש רש"י ובלולב כל אלה לא שייך ומאי מקשה הגמרא. וגם לפי פירושי קשה בשלמא בתפלין דאיכא בזיון אם נפלו גם בכל הני ד' דברים דאיכא היזק ונזק אם נפלו דואג אבל בלולב מאי איכפת ליה אם גם יפול מידו. והנראה לע"ד דכוונת הגמרא הוא על האתרוג דאתרוג אם יפול מידו יוכל דשבור הפטום ממנו ויהי' פסול או שיעשה פסול אחר בנפילתו ניקב וכדומה וצלי מצלי ביה ע"כ הכוונה לא בלולב בלבד כי אם אם כל הד' מינים כי לולב לבדו ליכא מצוה כלל ועל האתרוג צריך להתירא אולי יפול מידו ויעשה בו פסול כך צריך לפרש לחומר המילתא ונכון:

בעזהי"ת פה אכתוב לזכרון אשר היה לי שעשועים שעשועי אוריי' עם כבוד הרב הגאון הצדיק מו"ה אברהם לינש הלוי זצ"ל אשר באותו ענין קצת חידושי', וזה תשובתי. בעהי"ת עש"ק וירא תרל"ה לפ"ק. למרבה הגדולה והשלום לנופך ספיר ויהלום גברא רבה מרום הרים המאיר לארץ ולדרי' ידידי וידיד ה' הרב הגאון המופלג סגי ועוקר הרים הגדול ליהודים ומפורסם בשער בת רבים צדיק יסוד עולם עטרת תפארת ישראל ונגיד לבית ישראל כש"ת מו"ה אברהם ליטש הלוי נ"י לנצח נצחי' פאר והוד מתושבי ק"ק פרעסבורג יע"א. יקרת מכתב קדשו קבלתי לנכון ביום אתמול כי יעבור מאוחר מזמנו אבל אף עפ"כ מחבב אני דברי אוהבי הדר"ג נ"י כמוצא שלל רב ואם אמרם כבר העלתי ספרי בעה"י על מזבח הדפוס וכבר זה הענין עלה בדפוס ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע וכבר כתיב עלי ספר ובוודאי מה טוב היה אם היה בעת הדפוס בידי להעלות פלפולא העצום על הספר ומה שאני מיישב דבר לדבר בעדי מאופן לאופן ומחידוש לחידוש הצריך לענין מסכת ברכות, אבל אין מוקדם ומאוחר בתורה ועוד ידי נטויה בעה"י בחלק שני אם יגמור ה' בעדי מהר לטובה להעלות לדפוס פילפולו היקר מפז ותשובתי אשר כעת אני מיישב וימחול הדר"ג נ"י וחנני נא בזאת הפעם לראות מכתבי בלי איחור ולהשיב שלחו דבר מחבב אני מאוד תורתו המאירת עיניים בחריפות ובקיאות פי שנים. ועתה יורנו דברי עכשיו האם לדחות או לקיים, ורק אבוא בקצירת אומר הנה ראשית דברי קדשו על ספיק' שלי אשר כבר העלתי בדפוס בספרי (חלק א') ברוך מרדכי הא דמבואר דאסור לאכול בזמן ק"ש וטעמ' הוא משום חשש שמא יפשע מלומר ק"ש אם בשנים או ברבים מותר לאכול כמו דכתב המחבר בש"ע או"ח סי' רע"ה סעיף א' ואין קורין לאור הנר ובס"ב כ' ודווקא אחד אבל שנים קורין ביחד שאם בא אחד להטות יזכירנו חבירו וכו' ע"כ א"כ גם כאן נאמר שבשנים שאוכלין יחד כל אחד יזכיר את חבירו לקרות ק"ש ול"ש שכחה. וכתב הדר"ג נ"י הנה לענ"ד נראה דאין לזה דמיון דגבי ק"ש עיקר החשש הוא שמא תחטפנו