ברוך מרדכי חלק ב רכג

ובזה אמרתי לבאר פסוקי תהלים שאמר דוד על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, ולהנ"ל ככה יובן אם יבוא עת המשפט אשר בו יעמוד כל יצורי עולמים כמבואר חיי אדם אשר גם הרשעים עומדים בסגופא ועומדים בכל יוה"כ ביום ובלילה בדמעו' ובתפלות ובכל השנה הרע עושים, והנה בעת המשפט והיינו בר"ה וביוה"כ גם הרשעים יעשה כמעשה הצדיקים אבל זה רק כאשר ביאור החיי אדם כדי שיהי' להם כח מחדש לעשות הרע והטומאה. תה הכוונה על כן לא יקומו רשעים במשפט דייק' בעת המשפט וחטאי' בעדת הצדיקי' כי הצדיקים מקבלים שכר עבור סגופ' ותעניתם והוא להושיע לכפר עונם ולהיות כבריא חדשה מלא יראה טהורה מלא ברכה והצלחה אף הרשעים עושים גם כן אלה ביום המשפט אבל יודע ה' דרך צדיקים שעושים לטוב וליראת ה' להיות זכים ונאים אבל דרך רשעים תאבד גם זה שעמדו בעת המשפט בסיגופ' הוא רק לאבד להם ביותר להיות עוד כח לעשות הרע מחדש והטומא' יגבול בכח הטומאה בנפש וגוף אבל הצדיקים מסוגיפ' עצמים להיות זכים וטהורים ועל דגלם מחנה צדקתם חונים ותמיד ליראת ה' פונים וכולם כאחד קדוש ה' עונים:

סוגי' ישן בתפלין שינת עראי שהנני ה' בזה ע"ב הנה הרי יונה היחלט דווקא כשהן אסור לישן בהן שינת עראי גם בתפלין אבל כשהן בראשו מותר לישן בהן שינת עראי דהכי אמרינן סוף סוכה דף כ"ו הנכנס לישן ביום רצה לחלוץ רצה מניח ולא גזרינן עראי אטו קבע דגבי סוכה דשינה עצמה אסור שפיר גזרינן אבל גבי תפלין דאפילו שינת קבע עצמה אינה אסורה אלא משום גזירה שמא יפיח בהם לא גזרינן עראי אטו קבע דגזירה לגזירה לא גזרינן עכ"ל וראיתי בתשובת בן יהודא סימן מ"ב שהקשה א"כ קשה מאי פריך בסוכה שם אביי לרב אשי מתפלין אסוכה דילמא גבי תפלין הוא טעמ' משום דהוי גזירה לגזיר' עיין, והן אמת הב"י לא ראה הב"ח שכן הקש' הב"ח עיין בפרמ"ג בישבצו' זהב סי' מ"ד שהובא קושי' זו בשם הב"ח מאי מקשה אביי לרב אשי לשיטת רבינו יש חילוק בין תפלין לסוכה כהנ"ל, ומה שנראה לענ"ד לומר אביי לא סובר כלל דטעמא דשינת קבע אסור בתפלין משום שמא יפיח בהן אלא כמו שפירש התוס' שבת דף מ"ט בד"ה שלא ישן בהן משום שלא יפיח בהן או משום היסח הדעת ויש לומר לענ"ד אביי סובר טעמא משום היסח הדעת ובכן ליכא גזירה לגזירה והן אמת בברייתא סתם קתני אבל לא שינת קבע וי"ל טעמ' משום היסח הדעת. ועל רש"י באמת יש לומר בשבת מפרש רש"י בד"ה שלא יישן בהן שמא יפיח או שמא יראה קרי ופה בסוכה מפרש רש"י רק טעמא דבריי' משום שמא יפיח בהן ולא משום קרי, והי' נראה לענ"ד לומר כיון דאיכא תרתי חששא וי"ל היכא דאיכא תרתי חשש' גזרי' נמי גזירה לגזירה ועיין בספר החיים סוגי' דכבתה ותמצ' סברה כעין זה הובא ראי' וא"כ שפיר מקשה הגמרא פה וא"כ הוה ליה לרש"י בוודאי בסוכה לפ' מצד שני חששות כמו בשבת אבל עם כל אלה לר' יונה לא פעלנו לתרץ כי הוא היחלט דהוי גזירה לגזירה ואם כן מאי מקשה הגמרא פה. וראיתי בתשו' בן יהודא שהקשה לתוס' מס' שבת ד' מ"ט ע"א ד"ה אביי שכתבו ח"ל ומיהו אביי נמי מודה דאסור לישן בהן כדתניא בפרק הישן דף כ"ו ע"א דאסור לישן בתפלין בין שינת קבע בין שינת עראי והקשה הבן יהודא אדרבה תמוה דכתבו כדתניא הישן דמשמע שהוא ברייתא ולא מצאתי שום ברייתא דאסור לישן בתפלין בין קבע בין עראי דההוא ברייתא מוקי ליה הש"ס בדנקט ליה בידה וחיישינן לשמא יפלו מתוך ידיו:

וכתב והנראה לי בכוונת התוס' עפ"י שקשה טוב' למה צריך הש"ס לאוקמא ההוא ברייתא דתני בין שינת עראי ובין שינת קבע בדנקט ליה בידו למה לא עוקא לחלק בין מונח ראשו בין ברכיו ללא מונח ראשו ב"ב אז אסור אפילו שינת עראי, אכן נראה דהש"ס קאי אליבא דרבא דפירש רש"י שם בד"ה רבא לשמא ירדום לא חיישינן ואם כן לרבא שינת עראי מותר בתפלין אפילו באינו מניח ראשו בין ברכיו ושפיר הוצרך הש"ס לאוקמי בדנקט בידי' אכן לאביי דחייש לשמא ירדום שפיר מתוקמ' גם (בדלא מניח ראשו בין ברכיו) דאסור אפילו שינת עראי כמו ברישא רק דמיירי בדלא מניח ראשו בין ברכיו שפיר כתב התוס' דאסור לישן בתפלין אפי' שינת עראי ושם עיין היטב דבריו מתוקים. ובאלה הדברים נראה לענ"ד לתרץ קושי' הקוב"ץ הלכות תפלין פ"ד הלכה ט"ו שכ' עיין כ"מ שפירש לשיטת הרמב"ם סוגי' הגמרא בסוכה דלא כפירש"י שם דפי' מוכח ברישא עראי מותר קבע אסור שמא יפיח משמע דבשינת עראי לא חיישינן שמא יפיח ומס' ברכות דף כ"ב ע"ב פירש רש"י ד"ה לא ישן שמא יפיח ושם קתני לא קבע ולא עראי ופירש רש"י שמא יפיח וסתר פירש בסוכה ובס' שם זבחי כתב להגיה ברש"י ברכות במקום יפיח יפלו עיין היטב. ולהנ"ל מתורץ היטב שם בסוכה מפ' רש"י אליב' דרבא דלא חיישינן לשמא ירדום שפיר עראי מותר וקבע אסור אבל לאביי לא צריך לזה ויש לתרץ בפשיטות לא קבע ולא עראי איירי ביא ונניח ראשו בין ברכיו ואז גם עראי אסור לאביי דחייש לשמא ירדום ופה רש"י בברכות אליבא דאביי מפרש ואליבא דאביי חיישינן שמא יפיח אף בעראי, וכן ראיתי הקשה הגאון רבי עקיבא איגר דכתב ת"ר לא יאחוז בידו וכו' טעמא דכולהו משום שמא יפלו מידו אבל משום חשש שמא יפיח ליכא בשינת עראי דהא כשהם על ראשו מותר לישן שינת עראי כדאית' בפ"ב דסוכה ורבא דנקט ולא שינת עראי מוקי כשהם בידו ורש"י ז"ל פירש כאן ולא ישן בהם שמא יפיח ופירושו תמוה לי עכ"ל עיין ולהנ"ל נעלה דרש"י פה אליבא דאביי מפרש ואליבא דאביי חיישינן אף ברישא בשינת עראי לשמא יפיח. ומה שדחק רש"י לפרש אליבא דאביי ולא כפשוטא דאיירי בידו ולשמא יפול יש לומר רש"י דייק לשון הברייתא דנקט ת"ר לא יאחוז תפלין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהן מים ולא ישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי, וצריך לדקדק למה נקט הברייתא מילת בהן לגבי יישן הא קאי על רישא לא יאחוז אדם תפלין בידו הו"ל לומר אז ולא יישן לא שינת קבע ולא שינת עראי אע"כ מדנקט בהן, משמע דלבוש בהן אפי' אי לבוש בראשו ובידו לבוש דלא חיישי' שמא יפלו מידו אעפ"כ אסור וע"כ טעמא הוא משום שמא יפיח, וא"כ זה שמפרש רש"י לא יישן בהן שמא יפיח דייקא רש"י על מילת בהן ובכן צריך ככה לפרש ואמת אליבא דאביי דגם שינת עראי אסור והבין. אלא לפי"ז קשה רש"י סוכה דף ע"א ע"א שם מפ' רש"י על הך ברייתא לא יאחוז אדם וכו' ושם מפרש רש"י לא ישן בהן שמא יפלו מידו וגם שם נקט בהן ואעפ"כ מפרש רש"י משום שמא יפלו מידו וצ"ע. ובזה נדחה נמי תירץ הקוב"ץ שמתרץ וז"ל ואפשר דרש"י לא בא אלא ליישב אריכת הלשון הברייתא דנקט לא שינת קבע ולא שינת עראי הו"ל לומר בקיצור לא יישן בהם לזה פירש רש"י לא זו אף זו קתני ל"מ שינת קבע דבלא ה"ט נמי אסור שמא יפיח עכ"ל.