ברוך מרדכי חלק ב רכב

וביארתי זה בכל נפשיך אפילו נוטל את נפשיך רק זה יוכל לקיים בהזדמן וגם רק יוכל לקיים פעם אחת ולא יותר כי אם מת פעם אחת ומסר נפשו הרי כבר מת אבל שאר מצות רבות פעמים יוכל לקיים מידי יום ביום ומידי שנה בשנה ואהבת את ד' יוכל לקיים תמיד פעם ופעמים בכל ימי החיים כימי הארץ והשמים וגם בכל מאודך זה הוא ממון יוכל לקיים בשני ידים ניתן בכל יום צדקה פעם ופעמים להניח תפלין בכל ימי חיים אבל זה בכל נפשך רק פעם אחת יוכל לקיים. ומצוה גדולה כזה היה ראוי שיהיה ביכולת האדם הרבה פעמי' לקיים ובכן זה אמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשיך אפילו נוטל את נשמתך וזה היה צער שלא יוכל לקיים שאין בידינו כי אם בהזדמן ושנית דאינו יוכל להיות בכל יום כי רק פעם אחת, וזה מרומז כל ימי הייתי מצטער דכל ימי יוכל לקיים פסק זה כמו שאני מקיים בכל ימי שאר מצות גם זה היה יפה בכל יום ויום לקיים אפילו נוטל את נפשך וזה היה הצער שלא יוכל לקיים אבל חשב ר"ע בחכמתו לתקן את זה שיהיה בכל יום וגם באמת היה מקיים בכל יום כאשר ביארתי כל העוסק בתורת העולה כאלו היקרב עולה כי קרוב אליך הדבר בפי היינו רק לדבר לעשות כן ויהיה הדיבור חשוב ומקובל ומרוצה כאלו היקרב לפני הקב"ה ומוסר את נפשו, והנה בזה שידבר הרני מוסר את נפשי וגופי לשם ד' לקדש שמו בזה די, והנה זה שאמר ר"ע אח"כ אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו דייקא כן "אמרתי" תמיד וקיימתי בדיבורי זה הייתי אומר וכך היה אומר מתי יבוא לידי ואקיימנו ובדיבור ובאמירה זה הוה כאילו והיקרב נפשו לפני ה' ושפיר תיקון צערו ומידי יום ביום קיים זה המצוה באמירה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך כי כן דברתי לה' מתי יבוא לידי מסירת נפש בכל נפשו שנוטל נשמתו ואקיימנו וקיימתי באמירה, והנה כבר ביארתי ובלבך לעשותו בלב שלם צריך להיו' האמיר' צופה ומביט מתי יבוא לקיים בכל לבבו ובכל נפשו ואז יש שכר על כל אמירה ואמירה, וזה שאמר אחר כך ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו זה יהיה חשוב ומקובל אמירתי שאמרתי בכל יום באמת בעת שבא לפני ממש לעשות כן ואנכי אעשה בשמחה אז שפיר קיימתי בכל באמירה שאמרתי גלל זה אמר עכשיו שבא לידי לא אקיימנו זה יהיה כאשר שקרתי שקר כל ימי אדרבה עכשיו שבא לידי אקיימנו בשמחה אז אמת דבורי שדברתי כל ימי וקיימתי באמירה עד הנה סוף מעשי במחשבה תחילה לשם ולתהלה שטהור' היה תמיד מוכן למסור נשמתו בשם ה' והבין. ויצא אז הדיבור ואמר חלקם בחיים דייקא מי שרא' מסירת נפש של ר"ע לעיני בשר אשר נוח מראות לבחון הלבבו' ולגלה הנסתרו' ורק לה' הנסתרו' והנגלות לנו לעינינו ולבנינו זה יחשוב שצדקת ר"ע הי' גדול ואז הראה כוחו וגבורתו שנפשו חשקה בד' בכל נפשו בשעת המית' בעת הזה אשר ראינו לעינינו שמסר נפשו באהבה והיה מאריך באחד עד שיצא נשמתו באחד אבל לפני ה' הבוחן ובודק גנזי נסתרות ידוע וגלוי גם בחיים עוד היה ר"ע בימי חייו ובאמירתו שאמר מתי יבוא לידי ואקיימנו באמירה זה הוה לפני הקב"ה אשר צופה ומביט סתרו לבבו של ר"ע הוה כאלו היקרב כי הקב"ה ידע בעת אמירה הזה שהי' לבבו שלם להקריב לפני ה' נשמתו והוה כאלו היקרב ולא בשעת מיתתו הראה לפני ה' כאלה אלא גם בחיים ידע ה' את אלה ושכרו וחלקו בחיים וזה שאמר חלקם היינו כלשנו רבי' על כל צדיקי' כמותו בחיים גם בחיים הוא חלקם גם שם אחד הוא עם השעת המיתה כי לבבם שלם ונפשם מוכן להקריב לפני ה' והוה כאלו היקרב אין שום חילוק והבדל בין חיים למתים באותו מעמד והבין, וזה יצא בת קול שאתה מזומן לחיי עוה"ב עוד בימי חייך היה מזומן, כי ראה השם מעשה אומן, אומן באמונתו בתורתו ויראתו, ובמחשבתו היה אומן, לכן לחיי עולם מזומן. וזה שאנו מתפללין בתפלת אב הרחמי' ונאמר בנביאים הנאהבי' והנעימי' בחייה' ובמותם לא נפרדו דייק' זה החסידים אשר מסרו נפשם על קידוש השם גם כי בחייהם בכל יום ויום היה המה מוכן באמירה ובעשיה לקיים ובכן בחייהם ובמותם לא נפרדו לפני השם גם חייהם היה במעמד קידוש השם כמו במותם ולא נפרדו ולא נחלקו כי במחשבותם הטוב תמיד היה להם בחיים למסור נפשם לקיים והבין. וזה הענין פה בגמרא שמור רגליך באשר תלך אל בית אלקים ואם חטא הביא קרבן ואם אין בידינו קרבן קרוב' לשמוע דברי חכמים דייקא כי קרוב הדבר אליך בפיך ובלבבך לעשותו וזה קרוב' תמיד ולא רחוק לשמוע אל התורה, ולהמתיק הענין לשמוע דברי חכמי' היינו החכמים מקיימים דבר אשר אי אפשר לעשות בפועל באמירה ובדיבור והמה אומרים ובאמירה מקיימ' וזה קרוב לשמוע דברי' חכמים שהחכמים מקיימים בדיבור מה שאינו יוכל לקיים במעשה ושמע אל דבריהם ומוסרם ומוסר תלמדו מהם ושמע אל התורה כי הן משולין בקרבנות כאשר ביארתי ובידם לקיים תמורת קרבן תורה ויראה ואמירה טובה ומה שתוכל לעשות עשה בידים ואז תראה ברכה וחיים "קרוב" לשמוע דברי חכמים וקרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לשמוע ולקיים:

גמרא אמר הקב"ה בין טוב ורע אינם מבחינם וכו' ונראה לפרש גמרא הנ"ל כאשר מבואר חיי אדם כלל קמ"ג הלכות יוה"כ שמאריך שם במשל וכלל הדבר אם האדם רע כל כך עד אשר ירבה לפשוע הרבה עד שלא נשאר בו שום ניצוץ קדושה אז היצר הרע מפתה אותו להתענות בסגופים ולשוב בתשובה ואז הוה כקטן שנולד ויחזור לחטא הוא חתר ליתן בו כח להרע כי ע"י תשובה יקבל כח מחדש לעשות רע הרבה עיין שם היטב, הרי נשמע אדם הרשע אשר הרב' לפשוע עד לרוב ואין בכח השטן לפגוע בו עוד מעת' אותו להביא קרבן ולעשות טוב להיות כקטן שנולד ואז כשיחזור הוא חתר ליתן בו כח כהנ"ל וא"כ זה הקרבן שמביא הוא רק מפני שמלא רע הוא ואין בו כח עוד להרע כמוכח בחיי אדם ולכן מביא קרבן כדי שיהיה מקום פנוי עוד כח יותר לעשות רע. וזה שכיון הגמ' אל תהיה ככסילים שחוטאים ומביאן קרבן ואין עושין תשובה דייקא להיות טוב כי אינם יודעים לעשות רע כי מלא רעה המה לכן מפתה אותם להביא קרבן כדי שיהי' לשטן אז כח ולעשו' תמיד רע ולכן קצת מטיב דרכיהם כדי שיעשה הרע מחדש והמקשן סובר כפשוט' דלכן מביא קרבן לעשות טוב והקשה הני צדיקים נינהו לכן פירש הגמרא וכו' ואינם יודעם אם על הטוב' עם על הרעה היינו המה ככסילי' שאינם יודעים עוד לעשות רע ומלא טומא' הן אם על הרעה הם מביאם כדי שיוכל להיות ביותר רע' ח"ש הקב"ה בין טוב לרע אינם מבחינים כבר תמה בזה המדריגה הרע כל כך שאינם מבינם עוד לעשות רע והרע אין רע להם ולא טוב להם כיון דדש דש ולכך מביאן קרבן כדי שיהי' להם כח לעשות רע מחדש. ובזה הבנתי פירש הפסוק והשטן עומד על ימינו לשטנו דדייקא מי שהוא רע כל כך שאין בכח השטן לפשוע אותו מפתה אותו להיות טוב ועומד על ימינו אבל כוונתו לשטנו כדי שיעורר כח הטומאה מחדש לעשות רע היינו לפעמים תשוב השטן לפתה למצת כדי שיהי' כח ביותר לטמאה, לא כן הצדיקים המה מביאן קרבן ועושין תשובה לטוב וליראת ה' כל הימים