ברוך מרדכי חלק ב רכא

היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו ובה"ג אפשר לומר דתפלתו אינו תועבה ורק מ"ד גברא דחוי הוא סובר מיד כשנתעורר בשעת תפלה דחוי הוא הלכך מה שהתפלל אינו תפלה אבל אידך מ"ד דסובר כיון בשעת התפל' שהתחיל להתפלל אינו דחוי הוא ג"כ לאחר מיכן אינו דחוי אך על הרא"ש עדיין צ"ע כיון דנדחה עכ"פ תוך תפלתו מלהתפלל גברא דחוי הוא וצ"ע אך יש לחלק דלומר לקמן איירי בנקבים גדולים בה"ג תועבה אבל פה בקטנים איירי י"ל דיעבד תפלתו תפלה וזה י"ל למ"ד דסובר דאינו חוזר לראש אבל מ"ד דסובר דחוזר לראש אין חילוק בין קטנים לגדולים ואל יתפלל. והנה ראיתי במג"א צ"ב סק"א שכתב וצריך לחזור ולהתפלל וקמפרש מג"א דווקא לגדולים אבל לקטנים לא יחזור כדמשמע בגמרא כ"ג ופירש מה"ש מהך דת"ר היה עומד בתפלה ומים שותתין וכו' ומסיים וקיימ"ל כמ"ד חוזר למקום שפסק הרי דאפילו הירגש קודם התפלה שנצרך לנקבים קטנים אפילו הכי קיימ"ל דאין חוזר לראש. ולענ"ד צריך כיון הרי כבר ביארתי הי' עומד בתפל' ומים שותתין משמע דכבר עומד בתפלה וקודם התפלה לא הירגש כלל וצ"ע, וכן משמע במחבר ובמג"א בהיתחל להתפלל ולא הירגש לא הוה תועבה וצ"ע שוב ראיתי בפרי מגדים שדייק דברי המג"א דיש חילוק בין גדולים לקטני' מהך גמ' דנקט לקמן ת"ר הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה ואז אמר ר' שמואל וכו' הנצרך לנקביו אל יתפלל משום שנאמר הכון לקראתך וכו' ותמה הפרמ"ג הלא כללא כייל כל ת"ר כמו משנה ואם כן קשה מאי קמ"ל רב ושמואל הלא כבר ת"ר הוא אלא ע"כ יש חילוק של ת"ר קאי על נקבים גדולי' ושמואל קמ"ל בנקבי' קטני' ג"כ לכתחילה הוא דלא, ובזה דייק המג"א דיש חילוק בין גדולים לקטנים יעיין ולפי אלה יש לי לומר להבין פה הרש"י הנה יש חילוק בין נקבים גדולים לקטנים אך לקטנים נמי לכתחילה אסור, ולפי זה יש לי לומר המ"ד דסובר חוזר לראש דסבר גברא דחוי הוא סובר כיון דלכתחילה לא רשאי לעמוד להתפלל דחוי מיקרי וחוזר לראש וזה המ"ד דסובר חוזר למקום שפסק י"ל הוא סובר כיון דעכ"פ בדיעבד תפלתו תפלה הוא לא מקרי דחוי מצד לכתחילה, וזה שכיון רש"י גברא דחוי הוא בשהתחיל להתפלל והיה צריך לנקביו דייקא קאי רש"י שהתחיל על התחל' לכתחיל' זה סובר כיון דלכתחיל' לאו דחוי הוא ומ"ס גברא חזיא מפ' רש"י אעפ"י שאינו יוכל להמתין מ"מ תפלתו ראוי הוא מה שהתפלל קידם לכן היינו דיעבד בדיעבד ראוי הוא בנקבים קטנים וכיון בדיעבד ראוי הוא לא מקרי דחוי ודוק. אך עדיין צ"ע על רש"י הא פה לא איירי קודם התפלה שצריך לנקביו כאשר ביארתי לעיל וצ"ע קצת וגם הרא"ש בזה צ"ע. עיין בביאור מרדכי שכתב הרבינו יונה כיון רק לתרץ קושי' הראשונ' בתוס' וכן במאור אבל מאי דקש' דר' אבוה לקמן דפסק דחזר לראש ע"ז לא תירצו כלום וכן הרי"ף דמתרץ ומחלק בין ק"ש לתפלה ג"כ לא תירץ רק הך דלכ"ע בשהה חוזר לראש דאית' כאן אבל ליישב דברי ר"א לא היזכר כלום וסבירא ליה דר' אבוה' הוא דאמר הכי ור"י פליג עליו עיין בביאור מרדכי, ולענ"ד הן הן דברי תוס' בר"ה ל"ד ע"ב בד"ה לאו ס"ל שכ' שם דסוגיות חלוקות הן שכתב מיהו כיון דר"א פליגי היה קצת נראה לפסוק כמותו עיין שם היטב ובאמת מתמה שם התוס' על המנהג שקשה הדבר מאוד שהציבור בבית הכנסת אומר אמת ויציב וממתינים שליח ציבור ושותקים עד שיגמור זולת ומי כמוך שאומר בגאולה ולפי דברי הרי"ף זה ניחא דזה לא מקרי עוד תפלה אלא עדיין נכ"ל בכלל ק"ש ותפלה שמונה עשרה מקרי שם צריך לחזור לראש ודוק. ועיין במחצית השקל סימן ס"ה סק"א שכתב ג"כ דעת תוס' דסוגיות חלוקת הן א"א אף דמתיר ואומר דאינו חוזר לראש מיהו לכתחיל' אסור להפסיק עיין בפירש למג"א שם. דף כ"ג שמור רגליך באשר תלך וקרוב לשמוע דברי חכמי' והנראה לענ"ד ע"פ מדרש פ' אחרי בתנחומ' אל פתח אוהל מועד לא הביא צופה הקב"ה שבהמ"ק עתיד לחרוב ואמר הקב"ה לישראל כל זמן שבהמ"ק קיים ואתם מקריבין מקרבנות לתוכו ומכפר עליכם ובזמן שבהמ"ק חרוב במה אכפר עליכם התעסקו בדברי תורה שהם משולים לקרבנות והן מתכפר עליכם וכך אמר הנביא קחו עמכם דברים ושבו אל ה' וזה לענ"ד הפי' פה בפסוק שמור רגליך ואם תחטא הביא קרבן לפניו ואם עתיד הבהמ"ק יחרב דלא יוכל להביא קרבן הוה קרוב לשמוע דברי חכמים והיינו כפירש המדרש שהן משלין בקרבנות ודוק. וביותר יש לבאר על פי שביארתי פסוקי התורה בדרשה לשבת תשובה פרשת וילך כי המצו' הזאת לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמי' היא וכו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו וביארתי ידוע כל העוסק בתורת העולה כאלו היקרב עולה וכל דיבור ודיבור שיצא מפי אדם בהנהגה טובה ובכוונה טובה אם יגיע לידו היכולת לעשו' יעשה זה נחשב לפני הקב"ה כאלו עשה וזה הפירוש לא נפלאת היא המצוה ולא רחוקה אף שאין בידך עכשיו לקיים כגון קרבנות וכדומה רק היה עוסק בפיך והוה כאלו קיימת אבל כי קרוב אליך הדבר מאוד היינו הדיבור לדבר בפיך רק תדבר כן ותהי' רצוי כאלו היקרב עולה וזה פרשת התשובה ואם השב צריך להביא קרבן על חטאתי ואף במקום דאינו יוכל להקריב קרבן רק קרוב הדבר רק לדבר בהלכותיה הוי כאלו עשה אך הזהר הכתוב ובלבבך לעשותו דייקא צריך זאת ליקח אל לבבך בוודאי בכל לבבך אם תבוא לידך לעשות בלב שלם ולא תהיה אחד בפה ואחד בלב כי אם לבבך יהיה שלם במוצא שפתיך ואז תעל' לרצון כאלו עשית וכאלו הקרבת עולה ופרים רק פה ולב יהיה שלם ואז תגיל ותשיש באמרותיך ואל תכלם. ובזה ביארתי פסוקי התורה מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך דייקא כל אלה שאני אקח הדיבור שלך כאשר גוף המעשה עשית אם אני אראה שאתה תשמור מוצא שפתיך במה דיש לך יכולת וכח לעשות ולמלאות אז ממילא נדבה לה' אשר דברת בפיך אז יהיה נדבה אשר דברת בפיך אקח לנדבה תמורת הקרבן תמורת הצדקה תמורת החסד מה שאין ביכלתך לעשות רצונך הטוב ודברך הטוב לעולם קיים אך לבך יהי' שלם עם השוכן שמים ומה שיש ביכלתך לעשות תעשה ותתקיים והבין זאת כי נעים והיינו נדבה אז אקח לנדבה אשר דברת בפיך פי' דיבור בלא מעשה נמי נדבה. ובהדי זה ביארתי גמרא סוף ברכות דף ס"א תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות יון וכו' בשעה שהוציאו את רבי עקיבה להריגה זמן ק"ש היו והיו סורקין את בשרו במסרקות של בתל והי' מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ואמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד ניצתה בת קול אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי עולם הבא.