ברוך מרדכי חלק ב רכ

וברא"ש לא מבורר היטב כי הגירסא בשני אופני' כאשר הוא לפנינו ובכן יוכל לומר הספק בדברי הרא"ש בגירסא נכונה ומדברי מהרש"א משמע הגירסא היה ברא"ש דלא הוה מצי למימר כ"ע בדלא שהה אין חתר לראש עיין היטב כי כיונתי לנכון, וביאור מרדכי ע"כ נקט הגירסא בדברי התוספו' כ"ע בדשהה אין חוזר לראש הו"מ למימר ע"כ לדבריו צריך לפרש ככוונת מהרש"א ברבינו יהודא ודוק היטב כי ברור הוא. ולאחר העיון נראה לענ"ד לומר הרי התוספו' פה קיצור בלשונו מאוד בד"ה אלא לכ"ע חוזר לראש שנקנו התוס' וה"ה דהוה מצי למימר דכ"ע אין חוזר לרא"ש ונקט סתם ולא מפ' דכ"ע בשהה אינו חוזר לראש או דהכוונה בלא שהה ולמה נקט סתם ולא מפרש דבריו, ולכן נראה לענ"ד דהתוס' לתרוויהו כיווני דה"מ למימר דכ"ע אין חוזר לראש או הוה מצי למימר כ"ע בשהה בעלמא בלי סיבה אינו חוזר לראש והכא בין בשהה בין בלא שהה קמיפלגי ומדלא מוקי הכי ש"מ דהלכה דחוזר לראש כוונת התוס' דהלכה פה ע"כ בשהה חוזר לראש וע"כ דיותר טוב אומר כאשר באמת הוא הלכה ולמה לומר פה בשהה קמיפלגי אם הלכה באמת בשהה חתר לראש א"כ ביותר טוב אומר כאשר הוא הלכה פה בענין אשר לפנינו וגם יוכל להיו' קושי' התוס' דהוה מצי למימר כ"ע בלא שהה פה אינו חוזר לראש והכא בדשהה קמיפלגי ומדלא מוקי הכי ש"מ דהלכה חתר לרא"ש היינו פה ע"כ הלכה במים שותין בשהה חוזר לראש ולמה לומר דפליגי במה שהוא הלכה וע"כ ביותר טוב לומר דכ"ע סובר כהלכה בשהה פה חוזר לראש וא"כ בכיון נקט תוס' סתם כי כוונת התוס' בכל הענין בין בה"ג ובין בה"ג וקושי' מובן בכל אופן ותירוצו מני מובן בכל אופן. ובהיות כן אין מקום כלל לקושית ביאור בדרכי שהבאתי לפי תירוץ הרא"ש דשאני הכא דאין ראוי לקרות, אבל עדיין קשה מהך דר"י, ולענ"ד מעולם לא כיון התוס' כן ומדלא מוקי הכי ש"מ דהלכ' חוזר לרא"ש בעלמא בלי סיבה כך הוא הלכה וכאשר הבין נמי המהרש"א שכך הוא הכוונה, ולענ"ד אינו כן אלא ככה כיון התוספו' ש"מ דהלכה חוזר לראש פה בשהה בהשתין הלכה חוזר לראש פה בענין שלפנינו הלכה כן ולכן ביותר טוב אומר דכ"ע סובר כאשר הוא הלכה ורק דתוס' מקשה כיון דמעה מוכח בענין שלפנינו דהלכה חוזר לראש בשהה א"כ מדוע אמר ר"י בעלמא אינו חוזר לראש וביאור התוס' דווקא פה משום דאיני ראוי לקרות ופה ש"מ דהלכה חוזר לראש אבל בעלמא לא ידענו ונכון וברור. וכן באמת צריך לפ' להני דגורסין ברא"ש וכן מבואר בהרשב"א להדיא בסוף דבריו דרבינו יהודא ככה הובן הקושיא בתוס' דלא המ"ל דכ"ע בלא שהה כדי לגמור את כולה דחוזר לראש ואם ככה יובן בכוונת קושית התוס' א"כ צריך לפרש ומדלא פי' הכי ש"מ הלכה חוזר לראש היינו פה בענין שלפנינו פה הלכה שחוזר לראש בדשהה א"כ לא שייך לומר בדשהה קמיפלגי ביותר טוב לומר דכ"ע כהלכה ובלא שהה קמיפלגי ונכון וברור, וכן נמי הפירש בתוספ' אם גם הקושיא הוא דהומ"ל כ"ע בדשהה בלי סיבה בעלמא אינו חוזר לראש ודוק היטב. ורבינו יהודא יש לומר הבין קושית התוספ' דהו"ל לומר כ"ע בלא שהה בהשתין אינו חוזר לראש דהו"ל לומר דכ"ע בשהה בעלמא בלי אונס זה לא ניחא ליה מאי ארי' פה לאשמעינן מה דלא שייך לענין שלפנינו ולכן שפיר תירץ או שיש לומר דגם כן כיון לתרוויי' דכוונת תוס' לתרווייהו מדנקט סתם כאשר ביארתי וכוונת ר' יהודא נמי לכל האופן והיינו כביאור מהרש"ל וכביאור מהרש"א ואז לכל אופן רבינו יהודא שפיר מפרש. ורבינו יהודא נמי נקט סתם כדבריו דהכא לא מצי למימר לכ"ע אין חוזר לראש היינו בכל אופן לא מ"ל הכי בין בלא שהה בין בשהה ורק בהכא בשהה. קמיפלגי דהא לכ"ע הוה גברא חזי כיון דאינו חוזר לראש זה נמי נקט סתם וכוונתו כיון דאינו חוזר לראש ע"כ גברא חזיא הוא אם בלא שהה אף בהשתין אינו חוזר לראש ע"כ גברא חזיא הוא וראינו דזה דהשתין לא מעלה ולא מוריד ואם הפירש בשהה בעלמא אינו חתר לראש נמי מוכח דגברא חזיא הוא כפירש מהרש"א וכאשר הבין ברא"ש כיון דע"י הפסק גדול כ"כ אעפ"כ אח"ל א"כ גם בהשתין לא מקרי גברי דחזי ודוק היטב בכל אלה, וה' הרחמים יאיר עיני בתורתו הקדושה להבין דברי קדושים ברורים ואמיתים. ועיין ברבינו יונה שהבין הקושיא ככה וז"ל אבל בכאן לא הי' לו לומר דכ"ע שהה כדי לגמור את כולו חתר למקום שפסק וכו' ועיין ברשב"א שהבי' בשם התוס' וז"ל וכן נמי כתבו בתוספ' והא דאמרינן הכא שהה כדי לגמור את כולה כ"ע ל"פ דחוזר לראש לאו למימר דהכי הלכתא אלא משום דלא מצי למימר דכ"ע לא שהה כדי לגמור את כולו אינו חוזר לראש ובדשהה קמיפלגי דאי הוה משני הכא הוה לן למימר דלכ"ע גברא חזיא הוה, והנה לרבינו יונה צריך לפרש כפירש מהרש"א ולהרשב"א מפרש כפירש מהרש"ל ודוק היטב, ולענ"ד ביארתי דתוס' כיון לכל אלה וגם רבינו יהודא וכאשר ביארתי תרווייהו מכווני' ולכך קיצור התוס' בלשונו והבין. הצל"ח הקשה יש לדקדק בדברי ר' יהודא שבתוס' בסיף ד"ה אלא דכ"ע וכו' קשה דילמא הא דקאמר לימא בהא קמיפלגי וכו' כוונתו לדברי ר"י ממש דמ"ס אם שהה כדי לגמור חוזר לראש ולכך מקרי גברא לא חזי והלכך אפילו לא שהה חוזר לראש ומ"ס למקום שפסק ולכך מקרי גברא חזי והלכך אפי' שהה כדי לגמור אעפ"כ אינו חוזר לראש רק למקום שפסק וא"כ פליגי בין בשהה בין בלא שהה עיין. והנראה לענ"ד כל קושית הצל"ח הוא דווקא לפירש המהרש"א הקושיא הוא קושי' חמורה מה שא"כ לפירש מהרש"ל שמפרש הפשט ברבינו יהודא דקאי דווקא אם לא שהה כדי לגמור אינו חוזר לראש אז שפיר לא שייך בדשהה קמיפלגי בגברא דחוי דהא כיון דלא שהה גם בהשתין אינו חוזר לראש ע"כ דלאו גברא דחוי הוא וגברא קא חזי היא ומעתה אין מקום לקושית הצל"ח דלפי"ז יש לומר דלא תליא כלל בדשהה אם חוזר או אינו חוזר בעלמא וזה הסברא לא למד הגמרא בדשהה בעלמא אינו חוזר לראש דמקרי גברא חזיא וזה הסברא לא צריך ללמוד כלל והבין וראי' למהרש"ל דלא קשה קושית הצל"ח. הנה לפי פירש הרא"ש ומהרש"א דכיון דאינו חוזר לראש אפילו אם שהה אם כן לא שייך גברא דחוי הוא דאפילו לא ידע אם יוכל לעמוד את עצמו עדיין תפלתו תפלה וחוזר למקום שפסק וקאמר ע"כ הכי הוי גברא דחזי. ולענ"ד קשה הא מבואר לקמן בגמרא ת"ר הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועב' וא"כ גברא דחוי הוא מטעמא הנ"ל ואיך שייך לומר דחזי הוא ובפרט להרא"ש פה אעפ"י שלא ידע שיוכל לעמוד את עצמו בה"ג מוכח להדיא באינו יוכל לשהות עצמו תפלתו תועבה ותו ק"ל על הך מ"ד דסובר גברא חזיא הוא ותפלתו תפלה איך מחולק על הא דת"ר לקמן הנצרך לנקביו וכו' תפלתו תועבה וצ"ע. אך זה אולי ליישב ולומר הכא איירי בשע' שהתחיל להתפלל עוד לא היה יודע ולא היה נוצרך לנקביו אלא כשהתחיל אז נתעורר לו וככה משמע דנקט