ברוך מרדכי חלק ב ריט

ח"ל ופ"ז אמר דלא שייך לומר מאחר דכ"ע מודה בלא שהה וכו' עיין היטב ותמצא כדברי שוב ראיתי במהרש"ל שמפרש כוונת רבינו יהודא וז"ל הילכך מאחר דבלא שהה כ"ע מוד' דאינו חוזר לראש ש"מ דחזי ולא דחי וא"כ מ"ש בשהה לחוד פירש מאחר דשהה לחוד בלא הישתן מים אינו חוזר לראש ופירש דהיינו הך מוכח מהך דר' יוחנן בט' תקיעות:

ומהרש"ל דייק כמו שהקשה רב אשי האי אם שהה אם לא שהה מבעי ליה וכאשר ביארתי לעיל דאם בשהה לחודא נמי חוזר לראש א"כ הקושי' האי אם שהה אם לא שהה מבעי ליה אלא ע"כ צריך אתה לומר אם שהה לחוד באמת אינו חוזר לראש וכל טעמא דהכא הוא משום דמים שותתין על ברכיו דאינו ראוי הוא אבל מאחר דמוכח בלא שהה אף במים שותתין אינו חוזר לראש אלמא גברא חזיא הוא וא"כ גם בשהה בהשתין לא יהי' חוזר לראש מאחר דחזי, ועיין במהרש"ל כן הוא כוונתו ויפה ונכון ומכוין לאשר כתבתי לעיל, ועיין ביאור מרדכי סוף דבריו בסוגיא הזה סי' ל"ה שהקשה לפ"ז בשהה קמיפלגי דקשה א"כ הדרה קושי' הש"ס לדוכתא האי אם שהה לא שהה מבעי לי' ומתרץ וסיים כמהרש"ל ומכוין להנ"ל ודוק. אבל ראיתי בספר ביאור מרדכי שהובא והנה בתוס' הביא עוד תירץ אחר בשם רבינו יהודא והוא רק לתרץ קושי' ראשונה הוא דלא קאמר בסוגיא לכ"ע בשהה אינו חוזר לראש וכאשר ביאור דבריו במהרש"ל, ולענ"ד במחילת כבודו לא דק יפה אי שלא זכיתי להבין הרי המהרש"ל לא הבין ככה הפירש בקושית התוספו' כאשר הבין הביאור מרדכי דקושי' התוס' היא דהו' מצי לאוקמא לכ"ע אינו חוזר לראש היינו דבעלמא היכא דשהה אינו חוזר לראש והכא בין בשהה בין בלא שהה פליגי על זה לא מפרש המהרש"ל כלום בתירוצו אלא הבין בקושית התוספות הא דלא קאמר לכולה עלמא בלא שהה אינו חוזר לראש ש"מ הלכה כאשר ביארתי לעיל והמהרש"ל להדיא נקט מאחר דבלא שהה כ"ע מודה אינו חוזר לראש אלמא דמהרש"ל קאי והבין דקושי' התו' ככה הוא ולא כאשר ביאור בעל ביאור מרדכי הא דלא קאמר בסוגיא לכ"ע בשהה אינו חוזר לראש ולפירש הזה לא הבנתי מה תירץ בזה הרבינו יהודא וע"כ לפירש ביאור מרדכי צריך לומר הבנת בתירץ רבי' יהודא כאשר ביאור מהרש"ל דלא מצי בדייק ולמימר דכ"ע בשאר דוכתא אפילו בשהה אינו חתר לראש דכיון דאפילו היפסק כל כך ששהה כדי לגמור את כול' אינו מחיקו ואינו מבטל מה שהתפלל כבר אם כן ה"נ הוי גברא דחזי ושפיר ה"מ להתפלל בתחילה אף עפ"י שלא היה יודע שהיה יוכל יוכל לעמוד על עצמו מלהטיל מים עד שיגמור תפלתו ולכך לא הוי מצי רב אשי לדחוי אלא דכ"ע בשהה דחוזר לראש וההפסק מבטל ואם כן הכא הוי גברא דלא חזי כיון שלא היה יודע אם יוכל לעמוד על עצמו בלא הפסקה כדי לגמור את כולו כן למדתי ביאור דבריו עיין במהרש"א וא"כ ככה צריך לפ' נמי בביאור מרדכי הפירש בתוספו' ברבינו יהודא ולא כפירש מהרש"ל, ולענ"ד טעות הדפוס הוא פה בביאור מרדכי שכתב כאשר ביאור דבריו במהרש"ל לא במהרש"ל כוונתו אלא כאשר ביאור דבריו במהרש"א כן צריך לומר וכן נכון. ודע דכן נכון מעתה תבין היטב דברי ביאור מרדכי מה שמפ' דהנה לכאורה קשה מה הביא כאשר ביאור דבריו במהרש"ל הלא המהרש"ל בעצמו הביא ומבואר יותר כדברי הרא"ש ואמת מבואר הוא נמי ברא"ש כסברת רבינו יהוד' וא"כ מדוע לא קאמר הביאור מרדכי כמבואר ברא"ש ומדברי רא"ש נמי משמע בזה לתרץ קושי' ראשונ' של תוס' כך נקט להדי' ברא"ש עיין היטב. והנראה לנע"ד באמת בהרא"ש יש ללמוד שני פירושים ושני גירסו' שונות ראיתי ברא"ש ראיתי בש"ס שלנו דפוס וויען שהגירסא ברא"ש אבל לא הוי מצי למימר דכ"ע שהה אינו חוזר לראש ובדשהה קמיפלגי ומאן דסבירא חוזר לראש משום גברא דחוי הוא היינו הכוונה דא"כ קשה האי אם שהה אם לא שהה מבעי ליה והיינו בשהה בעלמא בלי סיבה אין חתר לראש והכא בדסיבה קמיפלגי ולא קשה האי אם שהה אם לא שהה מבעי ליה דכל קושי' הוא אם שה' אם לא שהם הוא כאשר פירש בתפארת שמואל למה לא פליגי באשתין מים הא גם בלא סיבה יוכל לחלוק בין אם שהה אם לא שהה דזה כל טעמא הוא אבל אם אמרינן בעלמא באמת בשהה כ"ע מודה דאינו חוזר לראש והכא רק בסיבה קמפלגי משום השתנת מים וא"כ פה לא שייך להקשות דהו"ל לומר אם שהה אם לא שהה הא לא בשהה לחוד פליגי ותליא מילתא אלא בסיבת השתנת מים בה"ג דווקא בשהה חוזר לראש. והנה אם הגירסא ככה ברא"ש ע"כ מה שאמר אח"כ משום דלכ"ע הוה גברא חזיא כיון דאינו חוזר לראש ע"כ צריך להבין ולפרש כאשר הבין המהרש"א ללמוד פשט ברבינו יהודא וכן הבין בדברי הרא"ש כאשר ביאור מהרש"א שהבאתי דע"כ כיון דגם ע"י הפסק אם שהה כולו א"צ לחזור ולהתפלל גם זה לא מקרי הפסק אעפ"י שלא היה יודע שלא הי' יוכל לעמוד על עצמו וכו' וכו'. אבל יש עוד לפנינו גירסא ברא"ש וכאשר מופרש התפארת שמואל גירס' הנכונ' ברא"ש וכאשר ראיתי בש"ס חדשים שהגירסא ברא"ש אבל לא הו' מצי למימר דכ"ע לא שהה אינו חוזר לראש ובדשהה קמיפלגי ומאן די"ל חוזר לראש משום גברא דחוי הוא, ועיין בתפארת שמואל שכן הוא הגירסא וז"ל פירש למה לי לאפלוג באשתין מים תיפוק ליה אף בלא אשתין אלא בשהה לחוד כלומר והו"ל לאחלוקי בין שהה ללא שהה ש"מ באשתין אף בלא שהה פליגי משום דחוי וזה סברת רב אשי אבל בשהה ממש אפילו בלא דיחו כ"ע חוזר לראש, וע"ז מדקדק הרא"ש אמאי לא קאמר דדווקא בשהה פליגי ודווקא באשתין משום דיחו אבל בלא שה' אפילו באשתין כ"ע מודה דאינו חוזר לראש וע"ז אמר דלא שייך לומר מאחר דכ"ע מודה בלא שהה דאינו חוזר לראש א"כ לא הוה גברא דחוי וכו' ואם כן ש"מ עיין בתפארת שמואל. ותפארת שמואל כיון לכוונ' מהרש"ל הנ"ל שהבאתי כיון בה"ג בלי הפסק ע"כ אף בהשתין וזה כוונת כיון דע"י שום הפסק היינו אם בהשתין מים והיינו אם רק הפסק קצת ולא שהה כדי לגמור את כולה אף בהשתין מים אינו צריך לחזור לראש אם כן ע"כ גברא חזי הוא א"כ שפיר מצי להתפלל נמי בשהה כדי לגמור אף בהשתין דזה אינו ריעותא כלל דלמקרי גברא דחוי דאל"כ אף בלא שהה הוי לחזור לראש וככוונת מהרש"ל ז"ל. אבל אם גרסינן ברא"ש דלא הומ"ל דכ"ע בשהה אינו חוזר לראש וכאשר הביא התפארת שמואל בלא שהה כ"ע מודה דאינו חוזר לראש וצריך אז לפרש ככוונת מהרש"ל והבין זאת, והנה הביאור מרדכי ע"כ הבין כוונת התוס' דהוה מצי לאוקמי כ"ע בדשהה חוזר לראש בעלמא בלי סיבא ע"כ צריך לפרש הכוונה ברבינו יהודא כפירש מהרש"א ואז יובן נמי הגירסא ברא"ש עפ"י מהרש"א ע"כ הגירסא ברא"ש כ"ע בדשהה פליגי ולא גרסינן בלא שהה כתפארת שמואל ולכן הביא הביאור מרדכי וכאשר ביאור דבריו במהרש"א אז הכוונה וכן נמי הבין הביאור מרדכי הכוונ' בתוס' וככה צריך לגרוס ודוק היטב.