ברוך מרדכי חלק ב ריד

תפלתו תועבה הוא ואפילו לנדבה לא מקבל דזבח רשעים תועבה משמע אפילו בתורת נדבה ודוק. ויש לומר דזה פשיטא ליה לרבא במקום קרבן דבא לכפר בוודאי אינו מכפר כמו שאמר רבא עצמו בתמורה איך מתכפרת בדבר עבירה וזה דווקא תפלת חובה אבל תפלת השני במקום נדבה הו"א יקובל קמ"ל אעפ"י שהתפלל כהנ"ל תפלתו תועבה גם לנדבה לא יקבל ודוק. אך פירש השני הזה לא יעלה לרצון לפירש הרי"ף דהרי"ף נקט בלשונו הואיל וחטא אעפ"י שהתפלל אינו תפלתו תועבה אלא צריך לחזור ולהתפלל ואך גם לרי"ף קשה הלשון אעפ"י שהתפלל שנקט ואין לתרץ דאיירי במקום נדבה א"כ מה סיים צריך לחזור ולהתפלל וע"כ להרי"ף צריך לומר כפירש הראשון אעפ"י שהתפלל כבר והוי תפלתו עכשיו רק דרבנן ודוק. א"נ להרי"ף יש לומר כיון דנקט צריך לחזור ולהתפלל יש לומר דקא הואיל וחטא אעפ"י שהתפלל על סוף דבריו צריך לחזור ולהתפלל:

פה אני אבוא לזכר אהבה להזכר בספר לזכרון מה שפלפול ושעשע עמי באותו ענין ידידי ורב חביבי הרב המה"ג מובחר בפחניונים חריף עצום בתורה בנן של קדושים כבוד מו"ה עקיבא סופר נ"י בהגאן דק"ק פרעסבורג נ"י עוד בימי בחרותו. וזה לשונו הטהור בעזהי"ת פה פ"ב יום שנכפל בו כי טוב לסדר "והיה ברכה" שנת תרנ"ז. ד' הטוב ירוק שפע ברכתו מעל עד בלי די על ראש כבוד הרב הגאון המובהק, זקן שקנה חכמה ובינה, שמו הטוב נודע בשערי' המעויינים בהלכה לשם ולתהלה, כקש"ת מו"ה מרדכי פריר נ"י רב דקהל מארטיענס- בערג תע"א. מוצא שפתי שמרתי ויצאתי היום בעטי עט סופר להשיב להדר"ג נ"י מפני הכבוד כי רב הוא על קושית העצומים הערוכים אלו במכתבו היקר לי ובמקום גדולתו שם ענותנותו כי מה להדר"ג להשתעשע בשעשועי אוריי' אם צעיר וקטן כמוני ומה להדר"ג נ"י כי בי חפץ אבל לעשות רצונו חפצתי ואען ואומר מה שנראה לדעתי הקלושה ביישוב קושי' ואם טעיתי ושגיתי ימחול נא להודיעני בתורה היא וללמוד אני צריך זה החלי בעזהי"ת. הנה הקשה לשאול הדר"ג נ"י על הגמ' ברכות דף כ"ב ע"ב על הא דאיתא שם מתקיף לה רבא הוא זבח רשעים תועבה וכו' והקשה הדר"ג נ"י הא רבא לי"ל מצוה הבא בעבירה בדרבנן אם נאמר כתוס' כמוכח בסוכה ר"פ לולב הגזול והא תפלה ג"כ דרבנן ואעפ"כ אסור משום האי קרא וא"כ יפסול גם לולב הגזול ביו"ט שני משום זבח רשעים ראשון תחילה אומר שהאי קרא זבח רשעים תועבה אין לו שייכת כלל למצו' הב"ע דהא טעמא דאין מביאין מצוה הב"ע הוא משום דאין קטיגור נעשה סניגור כמו שהביא גם כן הרמב"ן והר"ן וזבח רשעים תועבה הוא אפי' הקרבן שלו לגמרי וקנהו בדמים יקרים אפ"ה תועבה היא אבל אם גזול לולב אטו משום שעבר עבירה אחת ורוצה לעשו' המצו' עם הלולב תועבה הוא או אם חזר בתשובה יפסול הלולב משום זבח רשעים אבל משום מצהב"ע אכתי פסול דמחמת עבירה היא באה והא דאם התפלל במקום צואה שצריך לחזור ולהתפלל הוא מפני שהתפלל ברשעתו שלא בדק היטב וע"י המצוה עושה עבירה שע"י שמתפלל במקום צואה עושה עבירה וחוטא וזה מתועב לפני הקב"ה אבל בגזול לולב ויוצא בה המצוה עצמה נעשת בהכשר וע"י העבירה עושה מצוה והעבירה כבר עבר בשעת עשיי' המצו' זה לא מתועב לפני הקב"ה והענין מבואר לענ"ד הקלושה. והנה דברי התוס' שהביא הדר"ג נ"י במכתבו הבעי' ששמואל סובר בדאוריי' מצהב"ע רק בדרבנן לא סובר מצהב"ע דברי תוס' הנ"ל קשי' הבנה דבאיזה טעם וסברה פליגי ר"י ושמואל, ונלע"ד דהנה ר"י גמר מצוה הבא בעבירה מקרא דהבאתם גזול דומיא דפיסח ולמה ליה להביא עוד קרא למילף מצהב"ע מפסוק אני' ד' אוהב משפט שונא גזל בעולה ולומר המשל ממני ילמדו, אבל נ"ל לפי מה שחילקו התוס' דדווקא במצו' דאורייתא אמרינן מצוה הב"ע אבל במצוה דרבנן לא סבר שמואל מצוה הבא בעבירה וכן מסתבר דמצו' דרבנן קיל טפי ולפ"ז דלכן היה מביא ר"י קרא דהבאתם את את הגזול דומיא דפיסח דהיתי אומר דווקא במצוה דאו' אמרינן מצהב"ע ולא במצוה דרבנן לכן מביא פסוק אני ד' אוהב משפט והביא המשל ומוכח מזה דאפילו במצו' דרבנן אמרינן מצוה הבא בעבירה דאם נאמר דווקא בדאוריית' א"כ לא שייך ממני ילמדו בני ויברחו עצמן מן הגזל דהא באמת במצוה דרבנן יוכל להביא אפילו מצהב"ע ומוכח מפסוק אני ד' אוהב משפט וכו' דאפי' בדרבנן שייך מצהב"ע כמובן, ושפיר צריך להביא השני דרשות אבל שמואל לא דרוש כמו ר"י וא"כ מוכח רק בקרבן דאו' גזל דומי' דפיסח וכן סבר מתוך שיוצ' בשאול ויוצא במצוה דרבנן במצהב"ע. ולפי"ז דברים הכתובים למעלה נ"ל ליישב קושי' א' שקשה לכאורה על רש"י ד"ה אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוי קמ"ל דעד דשמענא שאמר ווי לן לחסרון כיס לא יצא ולכאורה דברי רש"י תמוהים דהא מרש"י ד"ה א"נ יאוש קונה מוכח דסובר כר"ת דאפילו לאחר קנין הוה מצהב"ע וא"כ למה לרש"י לדיוקי דעד דשמענא דאמר ווי וכו' לא יצא למה לא מפ' בפשטות אימא סתם גזל יאוש בעלים הם ויוצא קמ"ל דאסור משום מצהב"ע כאשר באמת צריכים אנו לפרש כן אליב' דתוס' דסברו שמואל סבר משום מצהב"ע בדאוריי' ונ"ל ליישב דהנה שיטת ר"ת הוא אפילו לאחר קנין הוי' מצהב"ע ומוכח זה מגמ' הא קני ביאוש ובאמת תוס' מקשין עליו כמה חבילות קושי' מהא דאוונכרי ועוד כמה קושיות, אבל לענ"ד מוכח כפירש ר"ת דאפי' לאחר יאוש הוי מצהב"ע. מה דאיתא בגמרא ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל כן גירסת רש"ל בחכמת שלמה, וכבר כתב הכפ"ת דזה כפירש ר"ת וא"כ יש לר"ת ראי' מפורשת מהגמ' דאפילו לאחר קנין הוי מצוה הב"ע אף דסברא נותנת לכאורה דדווקא קודם קנין הוי מצהב"ע דלאחר קנין הוי דידית לגמרי וכבר הסתלק שם גזל ממנו והנה כל זה אם אמרינן המשל ממני ילמדו בני ויבריחו עצמם מן הגזול מוכח כר"ת דאפילו לאחר קנין מצהב"ע כאמור אבל אי לא אמרינן המשל לא מוכח דלאחר קנין ואמרינן דווקא קודם קנין וכר"י באמת ובאמת לא סבר עולא יאוש קונה רק כפירוש הר"י והנה שמואל סבר מתוך שיוצא בשאול ולא סבר מצוה הב"ע בדרבנן וא"כ ע"כ לא ס"ל המשל ממנו ילמדו בני כמו שכתבתי וא"כ לא מוכח נמי לאחר דקנין הוי מצהב"ע לכן כתב רש"י דווקא עד דשמענא אבל לאחר כך אם שמענא באמת לא הוי מצהב"ע כן נ"ל עד"פ ונכון. אבל עדיין חל עלינו חובת ביאור דברי תוס' בהא דסברו התוס' דבדאורייתא כ"ע אית להו מצו' הב"ע ותקשה פנ"י ב"ק על תא דקאמרי תוספות ואי תימא ר"ה לא סבר מצהב"ע הא תוס' לשיטתם כ"ע סברי מצהב"ע, ולענ"ד דלכאור' קשה על דברי תוס' למה להו לדחוקי דשמואל סבר דבדאוריי' מצהב"ע הא מוכח