ברוך מרדכי חלק ב ריב

במקוה כשירה אסור לטבול משום גזירה מרחצאו' וראינו גם הבאר הגולה מפרש כן דזה טעמא דרב חסד' משום גזירה מרחצאות, ולית להקשות שם ודוק, אמת הבאר הגולה רוצה ליישב ולומר דזה דהקשה הנמ' והא שאובין נינהו פירש דהוה כשאובין חשובה וטעמא רק משום גזירת מרחצאות זה לא ניחא לי' לתוס' כיון שנקט להדי' הא שאובין נינהו ע"כ טעמא הוא משום שאובין ממש דזה לא נראה לפרש דכשאובין הוא, וע"כ שפיר הקשה התוס' שם בגמרא תענית ולא בברכות ודוק היטב. ומהך עששית נמי לא קשה כי במקדש לא גזרינן כמבואר בבאר הגולה. והנה פ"י פה ברכות לא רצה שטעמא דרב חסדא יהיה משוה גזירת מרחצאות יעיין. אבל מה אעשה שהיא נגד הבאר הגולה דבאר הגולה היחלט דזה טעמא דרב חסדא משום גזירת מרחצאו' ואף שפ"י אמר יטען הא זה גופא הוא משום שאובין ואם ברביה ובהמשכה לא שייך, אבל סוף כל סוף לענ"ד גזרו רבנן משום זה אפילו במקוה מים חמין אשר היא כשירה בכל אופן דאם יטבלו בחמין במקוה כשירה יטבלו נמי במרחצאות החמין הפסולין, ותמה אני על פני יהושע שנעלם מעין קדשו דברי באר הגולה יעיין היטב והרי המחבר להדיא נקט שם אם גם מחבר מים חמים לנהרו' כשופר' הנוד גם אסור מטעמ' דגזיר' מרחצאו', ולא ידעתי מה בעי הפ"י וקשה להבין. והנה יש לי תנא דמסייע אשר הישב לי ידידי ורב חביבי הגאון הגדול מופ"הד צדיק יסוד עולם כבוד מו"ה דוד ניימאנן נ"י ראש ב"ד ק"ק פרעסבורג יע"א וז"ל הטהור' בעהי"ת שלום ושלוה וזקנה ושיבה טובה לאהובי ידיד נפשי לרב חביבי הרב המפורסם לגאון ולתפארת. זקן שקנה חכמה ובינה ותורה לגמרא ולסברא בר אבוהן כש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד דק"ק מארטיענסבערג והגליל יע"א. מכ"ק הגיעני ולא היה פנאי להשיב בכל אלה לא אוכל להתעכב ולהקיר' דעתו הרמה הנה ע"ד קושיא יע"ן בב"י סימן ר"א שהעלה מכח קושיא זו גזירת מרחצאות וכה"ג ביוה"כ שאני ולדידן דאין אנו חוששין לגזירה צריך לומר כהדר"ג נ"י כי האי גוונא ע"י עששיות לא הוה חמין וכו' אחתום בברכה מרובה ואהבה רבה כאו"נ ונפש ידידו המכבדו הנאמן מאז ועד עולם ה"ק דוד ניימאנן. והנה הגאון הזה היסכם נמי שע"י עששיות אינו חם וכאשר אני ביארתי לכן משמע מלשון הגמרא כדי תפיג צונתן שלא יהי' קר ביותר והבין. והנה ראיתי בפני יהושע פה ברכות שכתב משום גזירת שאובין, אבל זאת לא מצינו שם בטו"ז ר"א ובבאר הגולה וכל הגזירה היא משום מרחצאות דהמה לא פסלו משום שאובין למגזר כי אם משום טבילה בכלי ובכלי לכ"ע מדאורייתא אסור אבל משום שאובין יש כמה שיטות דהוא רק דרבנן ואם כן לגזור אטו דרבנן כל כך אינו לגזור אבל למרחצאות דהמה טבילה בכלי בוודאי לגזור ופ"י אינו מובנים לי וצ"ע הרבה, ועיין ג"כ בב"י סוף סימן ר"א נקט נמי משום גזירת מרחצאות ולא משים שאובין ומשום מרחצאות גוזרין שהוא איסור דאורייתא שהוא בכלי ודוק היטב. ובחידושי למס' תעני' אמרתי באמת יש מיני ג' אופני' במים חמין וצונן ופושרין היינו דאינו חם ואינו צונן ולענין טבילה בט' באב וביוה"כ שם עינתי על הגמ' תעני' שאמר בחמין אסור מה דיני בפושרין שאינו חם ואינו צונן אם דווקא תענוג מיקרי בחמין ודקדקתי שם על הגמ' שקאמר כל שהיא משום תענוג בחמין אסור בצונן מותר למה כפל לשונו הנ"ל לגמר בחמין אסור ממילא ידענו בצונן מותר, תו דקדקתי הא סתר את עצמו תחילה אמר בחמין אסור ודיוק' אבל בפושרין מותר דדווקא בחמין הוא תענוג ותו אמר בצונן מותר משמע דווקא בצונן אבל בפושרין אסור, ולהנ"ל יש לומר חדא בחברתא מתורץ דלכן חזר עוד הפעם בצונן מותר לומר דבפושרין אסור, אבל סוף כל סוף קשה הו"ל רק לומר בצונן מותר וממילא ידענו בחמין ובפושרין אסור וספק אצלי בהדי זה אם דווקא בצונן מותר או גם בפושרין מותר ודווקא בחמין אסור, ואין כאן מקומו להאריך ועוד ידי נטויה אי"ה במקומו לעיין ולברר כיד ה' הטוב' עלינו ודברי פ"י קש' מאוד שנקט שגזרו משום שאובין וזה לא מצינו כי אם משום גזיר' מרחצאו' ולהנ"ל דבריו אינו מובנין לי וצע"ג. דף כ"ב רש"י ד"ה אפשר בנתינה ט' קבין ואף על גב דלא תני לעיל אלא בחולה סתם תלמידי חכמים חולים הם כדאמר במסכת נדרים כמאן מצלינן אקציר ואמרעי וכו', ובדברי רש"י הזה אמרתי לתרץ קושיא גדולה שראיתי בספר מאמר מרדכי סימן בי"ת שהקשה מהך גמרא פה שריב"ל קאמר מה טיבן של טובלי שחין מה טובן הא איהו דאמר בעל קרי אסור בדברי תורה הכי קאמר מה טובן במ' סאה אפשר בט' קבין מה טוב בטבי' אפשר בנתינ' וקשה דידיה אדידי' ביבמות דף מ"ה ע"ב דקאמר שם הגמרא ההוא דהוה קרי ליה בר ארמאה אמר ר' יהושע ב"ל מי לא טבל לקריו ופירש רש"י ואותו טביל' עולה לה לטבולה גירות ולפי דברי ריב"ל הזה פה ברכות ל"ש דברי ריב"ל שם לענין טבילה לקריו סגי בנתינה ט' קבים ובהא וודאי לא מהני לגר להיות מתגייר ומאוד קשה. ולדברי רש"י פה ניחא לי היטב דרש"י מפ' דע"כ לא מהני נתינה ט' קבין אלא לחולה דרק הגמרא פה מקשה מסתם תלמידי חכמים דזה נמי הוה חולה משא"כ שם יבמות לא איירי מתלמיד חכם אלא מסתם בני אדם דהוה קרי ליה בר ארמאה שפיר קאמר מי לא טבל לקרי דשם בבריא לא מהני נתינה ודוק. אך בזה עדיין אינו נכון ואם אינו איירי בתלמיד חכם ביבמות אלא בסתם בני אדם אם כן לא צריך טבילה דריב"ל רק אמר דבעל קרי אסור בדברי תורה, אבל נראה לענ"ד אם בתורה אמר בתפלה מכ"ש דהו"א אין דברי תורה מקבלין טומאה ובוודאי לתפלה ג"כ צריך טבילה ובפרט לק"ש צריך טבילה דהוי כדברי תור' בכל יום יאמר והבין. ע"ב גמרא מתקיף לה רבא הא זבח רשעים תועבה והקשתי הא מפה משמע אף דתפילה דרבנן מ"מ תועבה מפני זבח רשעים תועבה ואם כן קשה לי על רבא בסוכה דף ל' שם קאמר הגמרא ר"י א"ש דגזול ביו"ט שני שפיר דמי ולא סובר ביו"ט שני מצוה הבב"ע והקשה מתקיף לה וכו' ומהדר רבא לתרוצי ומשמע להדיא דגם רבא סבירא ליה גבי יו"ט שני לא איכפת ליה מצוה הבא בעבירה ויעיין שם תוס' דמחלק בין דרבנן לדאורייתא וקשה הא גם תפלה דרבנן פה ואעפ"כ אמרינן זבח רשעים תועבה וא"כ גם ביו"ט שני יהי' לולב הגזול פסול מצד זבח רשעים תועבה. ובכן יש לי נמי תמוה על הרמב"ם דפסק הלכות לולב דלולב הגזול ביו"ט שני כשר ובהלכה ט"ו שם פסק נמי ביו"ט הראשון פסול אפילו לאחר יאוש וע"כ צריך לומר דהרמב"ם סובר דאוריי' מצוה הבא בעבירה אבל לא בדרבנן ובדרבנן לא חיישינן למצוה הבא בעבירה וא"כ קשה פה פ"ד הלכות תפלה הלכה