ברוך מרדכי חלק ב ריא

שוב ראיתי בתוס' תמורה י"ב ע"א בד"ה ואין המים שהרגישו בעצמן על הגמרא מס' תענית והקשה הא משכחת ע"י עששיו' של ברזל וכפי הנראה מדבריה' הוי מצי באמת לתרץ הכי כמו שהיה יוכל לתרץ שהמשך י"ט סאין למקוה דלכ"ע כשר ברבי' והמשכה וצריך לומר דעדיפא משני הגמרא דמשכשת לה בחמי טבריה אח"כ ראיתי בחדושי הפנ"י מס' ברכו' כ"ב ע"א שהירגש ג"כ שם דקאמר הגמ' טבילה בחמין מי איכא דמשכחת לה ע"י עששית של ברזל ותירץ דטריחא ליה למילתא ולכך הוי בעלי קריין מזלזלין בטבילה יעיי"ש ולפי"ז יש לומר דהכא פריך הגמרא שלא הי' דרכם לעשות כן משום טרחא וע"כ רק בצונן ומשני שפיר דהתנא מיירי בחמי טבריא דתו ליכא טרחא אבל בצונן לכ"ע שרי ובעיקר דינא דטבילת חמין אין להאריך כיון שהרמ"א סוף סימן י"א מסיים דאין למחות בידם שוב ראיתי בספר חדושי הרז"ה על ה"מ אות קס"ב שהירגש ג"כ בכל מה שכתב דעל התוס' גופא קשה הא משכחת שהמשיכו מים חיים למקוה כשירה וכתב דהגמרא הוכיח מדנקט טובלין כדרכן ודרכן לטבול הי' לטבול רק בצונן עיין שם שעכ"פ כפי הנראה מדברי התוס' דג"כ לא סבירא ליה לגזור משום גזיר' מרחצאו' דאי הוי ס"ל גזירת מרחצאות לא הר מצי להוכיח שאובין שהמשיכו כולה פסולה, ובמס' תמור' הירגש בזה דבלא"ה משכחת גם ע"י המשכ' י"ט סאה ודוק. ואקו' שתנוח דעתו הרמה בזה אשר כי יראה שעכ"פ כבר עמדו בזה גדולי האחרונים. ויהיה לו בזה שלום וחיים וברכה כאו' אוה"נ היקרה ד"ש כותב בחפזי פה ק"ק באניהאד כ"ב טבת תר"ס לפ"ק אליעזר דייטש. והנה על עיקר קושית התוס' דאיכא גוונא בעששית יש לומר דזה בא הוה טבילה בחמין כי רק כדי להפיג צינתן קאמר הגמרא אבל חמין בוודאי ליכ' ובפרט תירצתי ביוה"כ ביום שייך נמי טבילת קרי ואיך שייך בעששיות של בחל הא אם ראה קרי ביום הכפרי' יוכל לטבול עוד קודם מנחה ומאתמול מערב יוה"כ עוד לא ידע מנה ואיך שייך עוד ביוה"כ עששיות של ברזל ולענ"ד איכא חילוק גדול במים צונן וחמין ופושרין ועוד ידי כמו"ה לבאר במקומו יפה אין להאריך אך מה שנרא' עיונה בזה מדוע לא הקדים התוס' הקושיא שהקשה בתוס' הא ע"י המשכה מדוע לא הקשה פה מיד ברכו' כ"ב שם נור קאמר הגמרא טבילה בחמין מי איכא מדוע לא מקשה התוס' שם הא איכא גוונא ע"י המשכ' והימתין התוס' בקושיא זו עד מס' תענית ובמס' ברכו' הקושיא ביותר אמור כי פה יש לתרץ דע"כ צריך לחום בערב יוה"כ ועל למחרתו כבר הוא צונן ובפרט בבעל קרי דטובל ביוה"כ והאיך ידע שצריך לו מחר טבילה, אבל פה בברכות דאיירי בבעל קרי בחול וע"כ יוכל לטבול בחמין כי יוכל ע"י המשכה להחם חמין, ואפשר לומר כוונת הגמרא טבילה בחמין מי איכא הינו כי המרחצאות כולם שאובין נינהו סתם מרחצאות החמין ואי דיוכל לתקן חמין ע"י המשכה או ע"י עששיות בזה כבר לא מיירי דמסתם מרחצאות איירי וסתם המה שאובין. והנה תוס' תמורה י"ב ע"ב כבר הזכרתי שהקשה הא איכא גוונא ע"י עששיות של ברזל יש טבילה בחמין ועל התוספות הזה מה שעלה ברעיוני לדקדק. הנה מעתיק פה אגרת פלפלי אורייתא שכתבתי תשובה להגאון הגדול דק"ק באניהאד. וז"ל אך טוב והסד לאורך ימים לגברא רבא מרום הרים, נופך ספיר ויהלום. ידידי ורב חביבי הרב דגאון הגדול נזר ישראל ותפארתם צדיק יסוד עולם קדוש שמו מו"ה אליעזר דייטש נ"י אב"ד בקה"י באניהאד יע"א קבלתי יקרת מכתבו ודרכו חפצתי הוא הגבר בגבורין להשיב שלחו דבר וכו' וכו' ואני על תוס' תמורה מתמה שהקש' מגמרא תענית י"ג ולמה לא הקשה מגמרא ברכות כ"ב שם אמר רב חסדא וכי יש טבילה בחמין וקשה כל הנ"ל הא יש טבילה בחמין כגון שהמשיכה ובעששיות וגם על תוס' תענית קשה מדוע לא קדמו להקשות על רב חסדא ברכות ובאמת במס' ברכות הקושיא ביותר חמור כי לאחר העיון אמרתי קושי' הנ"ל אינו קשה כל כך כי כבר ביארתי כי שם קאי על בעל קרי דהוא טובל ביוה"כ עד המנחה ואיך יטילו עששיות ביוה"כ ומערב יום הכפורים עוד לא ידע שיהיה לו קרי וגם על קושית התוס' שיוכל להיות ע"י המשכה במ' סאה מים כשרים אם במקוה כי טבילת בעל קרי ביום הכפורים הוא ואיך רשאי ביוה"כ לעשות מלאכה גדולה כזו ולעשות מערב יוה"כ עד יוה"כ הוא צונן ובפרט האיך ידע שהוא יהיה בעל קרי ובוודאי ג"כ צונן הוא אם נעשה מערב יוה"כ דא"כ למה לתקן לכה"ג עששיות וע"י עששיות ביוה"כ אי אפשר לעשות באלו באותו בעל קרי, אבל מגמ' ברכות שם הוא בחול שם הוה ליה לתוס' להקשות ומאוד צריך עיון, אם לא שמתרצו כמו פ"י ששם לבעל קרי הוא טרחא גדול' אבל זה דחוק כיון שאמר למה תזלזלו בזה בוודאי צריך לטרוח ולטבול והיה זה שלום לו ולכל אשר לו ידידו המכבדו ומוקירו כערך הרם ונשגבה. ה"ק מרדכי בה"ג מהר"מ פריד זצוק"ל. ולאחר שכתבתי אגרת הזה עינתי היטב בסוגיא הזה ואמרתי ברוך ה' שבאתי לכון האמת כי מברכות לא יוכל התוס' להקשות כי ראיתי בספר באר הגולה סביב היו"ד סימן ריא סעיף ע"ה שכתב שם במחבר יש מי שאוסר להטיל יורה מלאה מים חמים לתוך המקוה שחממו וכן למלא מקוה מים חמי' ולחברו לנהר, ועיין בטו"ז מים חמים משום גזירת מרחצאות ויעיין בבאר הגולה קס"ה מרדכי פ"ב דשבועות בשם וכתב שאפשר הטעם משום גזירות מרחצאות דאיתא נדה דף ס"ו ע"ב ובסוף פ"ק דתענית אלימא בחמין מי איכא והא שאובין נינהו פירש דבשאובין נינהו חשובו ובברכות דף נ"ד ע"א א"ל רב חסדא וכי יש טבילה בחמין ואף דתנינא ביומא אם היה כ"ג איסתניס מחמין כו חורן י"ל כמה דברים התירו במקדש ואסרו בגבולין מדרבנן עכ"ל הטהור ואמת כן הוא כי זה רק משום גזירת מרחצאות ואין שבות במקדש, ועיין בב"י סוף סימן ר"א ב"כ אמר משום גזירת מרחצאות ומה שנקט שאובין נינהו פי' כשאובין דמי ממש כאשר הובא בבאר הגולה. והנה ראינו מבאר הגולה דהוא מפרש טעמא דרב חסדא בברכות דאמר וכי יש טבילה בחמין ע"כ טעמא דרב חסדא הוא משום גזירת מרחצאות לא רשאי לטבול בחמין וא"כ ממילא יוכל התוס' שם להקשו' הא איכא גוונא בהמשכה דכשר הא לפי הנ"ל ע"כ גם ע"י המשכ' שכשר המקוה משום שאובין אף עפ"כ אסור לטבול משום גזירת מרחצאות מים חמים אסור לטבול. אבל פה בתענית נקט הגמרא טבילה בחמין מי איכא הא שאובין נינהו ע"כ מפרש הגמרא מצד ה"ט משום דשאובין הוא שפיר הקשה התוס' הא משום שאובין יש תקוה ע"י המשכה וגם בתמורה הקשו הא שאובין יוכל לתקן ע"י עששיות של ברזל מאחר דגמרא נקט הא שאובין נינהו משא"כ על רב חסדא דנקט רק טבילה בחמין מי איכא יש לומר טעמא רבא אית ליה משום גזירת מרחצאות ואז אפילו במים חמים