ברוך מרדכי חלק ב רי

באותו ענין באתי עוד לברר ספק שיש לי בתקנת עזרא שתקנו טבילה לבעלי קריין אם גם נשים וקטנים בכלל התקנה הזאת המה כמבואר פה גמרא נדה שפולטת שכבת זרע ומפרש רש"י היינו כבעל קרי וגם בקטן למעלה מט' שנים שייך קרי אפי' לטמאת טהרות כמוכח ריש פרק בנות כותים קטן בן ט' שנים ויום א' מטמא בטומאת קרי אם גם להם תיקון עזר' טבילה לקרי אם אמרינן דכל עיקר התקנה היתה שלא יהיה מצוי אצל נשותיהם כתרנגלות א"כ שפיר בקטן דלא שייך זאת דקדושי קטן אינו כלום ולא שייך דקטן יהיה לו אשה כמוכח בא"ע סימן מ"ג וביבמות דף קי"ב דאין קדושין לקטן ואין נשואין לקטן וגם באשה לא שייך דהיא יהי' מצוה ביה זה תליה ברצון בעלה ואם הוא צריך לטבול אזי ממילא אין מצוי אצלה ואם כן בה"ג בוודאי טבילת קרי לא תקנו כלל וכלל וא"כ ממילא לדידן אף לדעת הרי"ף ורבא האי טבילת ט' קבין נשאר לתפלה בוודאי נשאר רק לאנשים אבל לא לנשים אף נשים וקטנים חייבים בתפלה אבל להם לא שייך כלל תקנה הזה כן כראה לענ"ד. ואף לדינא אינו נ"מ כי לדידן פסקינן דבטלו כלל וכלל אף לט' קבי' אבל מכל מקום הוצאתי ספק הזה עלי נייר ועד שיבו' אליהו שייר, אגב דאיירי בסוגיא הזה אמרתי גרגר אחד לתרץ דקדק אחד מה שדקדקתי זה כמה שנים בסוגי' דחצי שיעור שם בש"ס ריש פרק יום הכפורים בתוס' ד"ה יוה"כ שנקט סדר המסכת תחילה נקט ז' ימים קודם יום הכפורים והדר נקט ליל יוה"כ והדר נקט סדר עבודת היום והשתא נקט הלכות עבודת היום לענין איסור והיתר ודקדקתי על התוס' מאחר שנקט ליל יום הכפורים אז הוה ליה מיד לנקוט הלכתא לענין איסור והיתר כי איסור והיתר ליל יום הכפורים כמו יומא והוה ליה מיד לומר איסור והיתר נמי ואז על סדר דעבודת היום על קרבן העדה פה בירושלמי שהבאתי ניחא דהוא הקשה על הירושלמי שאמר אתי חמי ברחיצה וכו' והקשה דאיצטרך מתניתן לאשמעינן איסור תשמיש במי שרוצה לשמש ביום סמוך לעתותי ערב ואין צריך להתפלל עוד ביום ולתפלת ערבית יוכל לטבול בלילה ומשום רחיצא שריא קמשמע לן דתשמיש גופא אסור ואף דסובר אסור לשמש ביום וזה דוחק עיין. ולענ"ד ש"ס בבלי דלא הקשה כן על המתני' דיום הכפורים דנקט אסור בתשמיש תיפוק ליה דיש לומר באמת סובר זה התירץ דאיצטרך מתניתן לאשמעינן איסור תשמיש ביום סמוך לעתותי ערב כהנ"ל ובש"ס בבלי באמת סובר דמותר לשמש ביום כאשר באמת מותר במפה וטלית ושפיר דלא מקשה בש"ס בבלי כהנ"ל. ובהיות כן שפיר דנקט איסור והיתר ביום ולא נקט במתני' דינ' של איסור והיתר בליל יום הכפורים דעדיין צריך הרבה להתפלל פשיטא דאסור משום רחיצה וכל עיקר דרוצה לאשמעינן דהו"א מי שרוצה לשמש ביום הכפורים בעתותי ערב דאסור ובה"ג יהיה מותר משום טבילה ולכן נקט סדר איסור והיתר על יום הכפורים לאשמעינן יום הכפורים אסור בתשמיש המטה אפילו לשמש ביום לעת ערב גם כן אסור דתשמיש גופא אסור ודוק לחדודי. מתני' בעל קרי היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי וכו' ודקדקתי על המתניתן הזה מדוע עירב הדברי' הלא במתני' לעיל מינה איירי מק"ש ואם כן למה עירב תפלה בנתים ואח"כ התחיל מק"ש וצריך עיון. דף כ"ב ע"א גמרא וכי יש טבילה בחמין הנה גמרא זה מצינו במס' תענית דף י"ג ע"א טבילה בחמין שאובין נינהו, והקשתי גם על הגמרא הא יש טבילה בחמין ביום הכפורים כמוכח יומא ל"ד ובמתניתן שם אם היה כ"ג איסתנס או זקן מחמין לו חמין ומטילן לתוך צונן ועששית של ברזל הי' מחמין מעיוה"כ ומטילן לתוך צונן וכו' אם כן איכא גוונא בעששית של ברזל ובפרט לאשה יולדות דיוכל' מיד בלילה ביום הכפרי' שוב מצאתי שהוא קושית תוס' תמורה דף י"ב ע"ב בד"ה ואין המים. ולענ"ד אמרתי לתרץ שם קאמר כל חייבי טבילות ומוכח בגמ' יומא דף פ"ח נדה ויולדת טובלין כדרכן בליל יוה"כ בעל קרי טובל והולך עד המנחה יעיין רש"י אם אירא לו קרי ביוה"כ קודם לכן טובל כדי שיוכל להתפלל מנחה וא"כ זה בעל קרי ע"כ טובל ביום הכפורים ולא שייך שיחממו לו עששיות הא ערב יוה"כ עוד לא יודע שיהיה לו קרי ביוה"כ וע"כ איכא טבילה בצונן ושפיר מקשה הגמרא מטבילת יוה"כ לבעל קרי. ולפי"ז קשה לי על התוספות שם שקאמר בד"ה טבילה בחמין מי איכא וכו' וקאמר התוס' מדלא קאמר משכחת לה טבילה בחמין דכשירה בחמין כגון שהוחמו והומשכה לבריכה יש להיניח' וכו' [וקשה לי איך שייך ביוה"כ להחם חמין כי טבילת בעל קרי הוא ביוה"כ והאיך שייך דיחמו לו חמין וכי רשאי ביום הכפורים לעשות כן מלאכה גדולה הוא להחם ולהמשכיה ואי דהוחמו מערב יוה"כ הא עד יוה"כ הוא צונן ואי דקושית הגמרא הוא רק על ט' באב ובט' באב איכא גוונא להחם ולהמשיך אבל נקט ט' באב ויוה"כ ע"כ דאיירי בחדא מחתא כי היכא יוה"כ בצונן כך ט' באב וקושיא זו כתבתי להגאון הגדול קדוש שמו כבוד מו"ה אליעזר דייטש נ"י אב"ד קהל יראים באניהאד יע"א. והשיב לי וזה לשונו. ישביעהו ה' אורך ימים ושנים לכבוד אהובי ידיד נפשי הרב הגאון המופלג בעל פיפיות תורתו רב לו צדיק תמים וכו' כש"ת מו"ה מרדכי פריד ג"י אב"ד בק"ק מארטיענסבערג יע"א. יקרת מכתבו הגיעני אתמול ש"ק וראיתי שתמה הדר"ג נ"י במס' תענית י"ג ע"א עששיות של ברזל קושיא זו הקשה בספר באר הגולה סוף סי' ר"א על הא שכתב המחבר שם דאין להטיל מים חמין למקוה משום גזיר' מרחצאו' והקשה מנה"מ ביוה"כ ותי' דדווקא במקדש התירו, והנה לכאורה יל"ד אמאי לא פריך הגמרא טבילה בחמין מי איכא דהא הכא איתא יוה"כ ג"כ וביוה"כ אסור לרחוץ כל גופו בחמין וצריך ע"כ לומר דטבילת חמין טביל' מצי' מותר ביוה"כ ג"כ כדאית' בש"ע או"ח סי' שכ"ו סעיף ח' ויהי' מכאן ראיה לדעת הנוב"י מהד"ת לאו"ח סימן כ"ו דכיון שהתירו לאדם משום שנראה כמיקר שוב לא חלקו בין חמין לצונן וגם בחמין שרי עיי"ש ולא כדעת האצ"י בשו"ת סימן י"א שאוסר לנשים לטבול בחמין בשבת ואם כן הדרה קושיא לדוכתא מאי קאמר הגמרא בפשיטות טבילה בחמין מי איכא הא משכחת ליה ע"י עששיות של ברזל או על שיטל למקוה חמין שהוחמו מאתמול ואפילו לשיטות הסוברים שאובה שהמשיכה כולה פסולה מ"מ הא יוכל להמשיך חמין למקוה כשירה וצ"ל ע"כ כמ"ש מעכ"ת נ"י בה"ג שהוחממו מאתמול לא היה לו חמין אלא להפיק צונן.