ברוך מרדכי חלק ב רט

בלאו הכי אינו יוכל להתפלל וא"כ אין צריך טבילה, ולהנ"ל מתורץ דהירושלמי רוצה לתרץ מתני' גם אליבא דמ"ד טבילה בזמנ' מצוה וגוף הטביל' מצוה הוא כמוכח מפסוק ירחץ בשרו וא"כ גם חרש צריך לטבול או כאשר ביארתי סוגיא הירושלמי קאי אליבא דמ"ד טביל' בזמנה מצוה ודוק. ובהיות כן מתורץ נמי קושית הטור דכל אלה לענין טבילת עזרא טבילה גמורה אמרינן גם החרש צריך לטבול אף שלא יוכל להתפלל כלל אבל לענין טבילת ט' קבים היינו רחיצת מ' קבים רק לתפל' ולא שייך טבילה בזמנה מצוה וע"כ החרש פטור מנטילת ט' קבים וא"כ שפיר יוכל לתרץ הירושלמי בה"ג בחרש שאינו שומע ואינו מדבר דאעפ"כ בתשמיש אסיר אף שלא שייך בו נטילת ט' קבים ודוק היטב. אבל לאחר העיון עדיין נשאר לי זאת בספק אף למ"ד דסובר טבילה בזמנה מצוה היינו לטבול ביום מיד לעת ערב היינו מאחר שתיקן עזר' דע"כ צריך לטבול למחר או בלילה אם רוצה להתפלל וא"כ אמרי' דטבילה בזמנה מצוה דיטבול מ"ד בזמנה אף שהיום עוד לא צריך להתפלל אבל על חרש שאינו שומע וא"מ דגם למחר לא יוכל להתפלל ולא ללמוד עליו לא חל כלל תקנת עזרא ואין לו מצוה כלל לטבול וא"כ מאי נביל' בזמנה שייך הא עליו מאי מצוה איכא לטבול למ"נ יטבול הא לא צריך טבילה כלל וא"כ עדיין נשאר קושי' שלי בחזקה מאי מקשה הירושלמי הא איכא גוונא בחרש א"מ וא"ש דהאי בוודאי לא יטבול וא"כ קמ"ל גם בחרש תשמיש אסור וצריך עיון. ומה שהקשתי דנקט בחרש שאינו שומע ואינו מדבר כי חרש ששומע עכ"פ יוכל להוציא אותו ע"י אחר ואפשר בה"ג כיון דשומע כעונה ג"כ צריך טבילה לקרי ואף אם אמרינן לענין הרהר לא צריך טבילה לקרי דעזרא דווקא לדיבור תיקון אבל בשמוע מאיש אחר הוי כעונה והוי כדיבור ובה"ג צריך טבילה כן י"ל לענ"ד ועיין בשאגת אריא סימן ו' שם יבורר זה הדין באלם ששומע ואינו מדבר האיך הדין לצאת י"ח בק"ש ובשאר דברים יעיין היטב ואפשר גם לצדד ולומר אם גם שומע כעונה לא צריך לטבול וגם בעל קרי יוכל להיות שומע ולהוציא ע"י אחר ולא צריך לטבול, ויהי' לפי"ז הקושיא על ירושלמי ביותר חמור ובזה ג"כ לצדד ולתרץ טור הנ"ל וגם אם אינו שומע ואינו מדבר הרי הוא כפקח לכל דבר ע"י כתב שהיינו יוה"כ וכל צריך שיודע ע"פ כתב וצ"ע כל אלה. ולאחר כל אלה ראיתי בספר מגן גבורים ס"ק ג' שכתב בפשיטו' לתרץ הטור הזה והיינו לתירץ הרי"ף ודעת רבינו הלוי שכתבו בפשיטו' יש לומר דכל הטעם דמצרכה רחיצה היינו משום דמ"מ בטלה לטבילה משום דאין הרוב הציבור יוכל לעמוד בה משום צינעה ובט' קבין לא שייך ביטול וקמי התקנה במקומה הה דווקא במקום שקבלו לתקנת עזרא אבל במקום שלא קבלו עליהם כלל מעיקרא פשיטא דא"צ רחיצה וזה דקאמר הירושלמי תפתור במקום שאין טובלין היינו במקום שלא התחילו לנהוג טבילה זו דלא נתפשטו ברוב ישרל כמ"ש הרמב"ם ותוס' בב"ק דף פ"ב עיין והנה לפ"ז שפיר ניחא דנקט במקום שאין טובלין היינו במקום שלא קבלו התקנה כלל וגם ותני עלה לפ"ז ניחא דתני עלה קאי על מקום שקבלו התקנה אבל הפשט הפשוט הוא דכוונת הירושלמי היא במקום שאין טובלין לאחר שבטלוהו לתקנת עזרא ועיין בישועת יעקב שמפרש כן פשט בירושלמי. וכשאני לעצמי הקשתי פה על גמרא רבא דאמר הלכתא בריא לאונס ט' קבין מהך דמוכח בירושלמי והא תני מעשה בר' יוסא בן חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביוה"כ אית לך למימר באותו גוף הקדוש בשוכח וכו' וא"כ ע"כ לא מתשמיש הוא אלא בבריא לאונס דראה קרי וטובל אלמא דצריך טבילה אף בבריא לאונס ולא סגי בנו' קבין וצ"ע. ואפשר יש לתרץ ולומר דהנה הקרבן עדה הקש' שם במה דקאמר לית הדא פליגי וקשה דילמא רב"ל אף בבא לו ע"י הרהר אשה מצריך טביל' וקסלקי דעתי מעיקרא ולא קשיא הך ברייתא, והנראה לענ"ד לומר דשם יש לתרץ מדקאמר ריב"ל אין קרי אלא מתשמיש המיטה משמע דווקא ע"י תשמיש המיטה ממש דאל"כ לא שייך אלא מתשמיש המיטה, אבל על רבא פה בבלי שפיר יוכל לתרץ בריא לאונסא היינו מדבר אחר ולא מחמת אשה אבל באמת אם ראה מחמת אש' בהרהר הוה כמו תשמיש המיטה וחייב טבילה ור"י בן חלפתא י"ל שבא לו קרי ע"י הרהר אשה וא"ת אותו גוף הקדוש איך ראה לו הרהר ע"י אשה הרי מבואר גמרא ברכות דף נ"ז הבא על אשת איש בחלום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ונכון. באותו ענין דעוסקין ביה אמרתי להקשות על מגן גבורים שהוא האריך שם בחריפתא לתרץ הטור הנ"ל והיינו כי רחיצה שאינו של תענוג מותר כמובא במחבר סימן תרי"ג רחיצה שירחץ למחרתו הוה רחיצה שאינו של תענוג וא"כ ממילא צריך לאסור תשמיש ומה מקשה, והירושלמי תירץ קושית הירושלמי הוא כך דהרי בטבילה מחשוב באמת מתקן גמור דהא אסור בכל דבר קידם טבילה מתקנת עזרא ובכה"ג אף שהוא מדרבנן חזי כמתקן וצריך לומר משום דנכא' כמיקר וזה שייך בכל שבת ויו"ט אבל ביוה"כ ממ"נ עושה איסור אם הוא מיקר עצמו הרי הוא רחיצה של תענוג ואם למצוה קא עבד הרי הוא מתקן וכיון שא"א לטבול ביום הכפורים שפיר מקשה הירושלמי אסור בתשמיש ומעתה זה דווקא לטבילה אבל ברחיצת ט' קבין דלא הי' מתקן כיון דכבר בטלו לתקנת עזרא ומותר בכל דבר בלא רחיצה ורק לתפלה לבד בשביל זה לא חשוב מתקן וגם לא שייך מיקר כמ"ש דלא הו' בצינע' א"כ ממיל' הו' רחיצ' שאינו תענוג ומותר ביוה"כ דלא קשה למה אסור לתשמיש דאיצטרך בלא"ה הי' משמש ולמחרתו הי' רוחץ בט' קבין לתפלתו ודוק כי חריף הוא עכ"ל מ"ב עיין היטב הבאתי דבריו. ולענ"ד נשאר לי לפיה קושיא על מעשה בר' יוסא ב"ח שראו אותו טובל בצנעה ביוה"כ וא"כ הו' טבל טביל' ממש כך משמע דנקט טובל אותו ביוה"כ וא"כ איך טבל ביוה"כ הא ממ"נ אסור אם למצו' הרי הוא מתקן ואם כמיקר הרי הוא תענוג ודוחק לאוקמי דר' יוסי ב"ח איירי לאחר שבטולוהו תקנת עזרא דאז אינו מתקן וגם טבל איירי בי' קבים זה לא משמע כלל וכלל. שוב שנית יש להקשות על דבריו מברייתא וגמרא שלפנינו בבלי דנקט שם הפלוגתא בבעלי קריין דטובלין ביוה"כ לאחר תפל' נעול' למר אינו טובל כיון שכבר לא צריך להתפלל אבל אם עדיין צריך להתפלל עוד טובל כמוכח להדיא דטובלין עד מנחה ושם איירי קודם שבטלה לתקנת עזרא דאייתא עלה פלוגתא דטבילה בזמנה מצוה וזה רק שייך בתקנת עזרא לומר דמצוה א"כ בה"ג קשה איך יטבול ביוה"כ עדיין בתקנת עזרא ממ"נ אם נראה כמיקר הרי הוא רחיצ' של תענוג ואם משום מצוה הרי הוא מתקן גמור בתקנת עזרא וצ"ע. ועיין במגן גבורים בלאו הכי קשה על ירושלמי תשמיש הוא איסור דאוריי' ורחיצה רק דרבנן וכל אלה צריך עיון. וראיתי בשלום ירושלים שהקש' כן לדעת הרמב"ם ד"ה ענוין אינו מדאורייתא מדרבנן המה קשה מאי מקשה הירושלמי הא תשמיש איסור דאורייתא משא"כ מטביל דרבנן עיי"ש היטב.