ברוך מרדכי חלק ב רז

עניין דאסרי חכמי' ואסור, אמנם המעיין היטב בירושלמי שם הביא מחלוקת אמוראי דחד אמר עזרא לא תיקן רק לתשמיש המטה אבל רואה קרי לאונסו פטור וחד אמר אפילו רואה קרי לאונסו צריך טבילה וא"כ שפיר הקשה דאי נימא דרואה קרי לאונסו צריך לטבילה אם כן שפיר קשה כיון דאף שראה כבר א"צ לטבילה איך ישמש מטתו דע"ז צריך טבילה ויוה"כ אסור בטבילה והנה הטעם לחלק בין ראה קרי לאונסו ובין תשמיש משום דעיקר הטעם הוא דאסמכו אקרא שנאמר בסיני שהוי צריך טבילה כשהזקיקו לנשותיהן אבל רא' קרי לאונס' לא מצינו שהצריכ' אותה טבילה ואמנם אחר שבנילוהו לטבילת קרי ותקניהו ט' קבין פשיטא דאין חילוק בין רואה קרי לאונסו או לרצונו כיון דלא נסמך על קרא דסיני אין חילוק ביניהם, ומעתה אתי שפיר לישנא הירושלמי אחר שבטלוהו הטבילה ונשאר ט' קבין בין לאונס ובין לתשמיש המטה וא"כ יש נ"מ לאיסור תשמיש אף למי שראה כבר לאונס עיין עכ"ל ישועת יעקב ודבריו דברי טעם. אך לדידי דבריו צריכי' עיון הרי מבואר שם בירושלמי דהקשה אדריב"ל דאמר אין קרי אלא לתשמיש פתר לה בשימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל והיינו זה צריך טבילה ביום הכפורים וא"כ עדיין קשה מאי מקשה הירושלמי דילמא לעולם איירי דלא בטלה טבילה לקרי וכפתר לה בשימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל א"כ ה"נ יוכל לתרץ בה"ג והו"א כיון דצריך בלאו הכי לטבול ביוה"כ משום תשמיש של ערב יום הכפורי' הו"א דמותר בתשמיש המטה וצריך לאשמעינן במתניתן דתשמיש גופא אסור ומאוד צ"ע, ובדברי ישועת יעקב הנ"ל מתורץ לי קושיא א' גדולה ירושלמי הנ"ל דירושלמי מתרץ דהא דקתני במתני' תשמיש המטה תפתור במקום שאין טובלין ואם כן ראינו דע"כ הא דקתני ואסור תשמיש המטה דאיירי במקום שאין טובלין דאלו במקום שטובלין לא צריכה למתני כלל תשמיש המטה, ולפי"ז קשה לי מאוד מה שהביא הירושלמי אחר כך רבי יעקב בשם ריב"ל אין קרי אלא מתשמיש הט' (היינו שצריך טביל' אלא ע"י תשמיש המטה שבא לו) והא תנינא יוה"כ אסור באכילה וברחיצה וכו' ותני עלה בעל קרין טובלין כדרכן בצנע' ביוה"כ לית הדא פליגו אדריב"ל דריב"ל אמר אין קרי אלא מתשמיש המטה פתר לה בתשמיש מטתו ובעוד יום ושכח ולא טבל וכו'. ובהיות כן יש לי לדייק הא כיון דאמר ותני עלה משמע דקאי על מתני' והנה הירושלמי ע"כ תירץ לפניו דאיירי במקום שאין טובלין לקרי וא"כ איך שייך לומר ותני עלה בעל קריין טובלין כדרכן הא מתניתן איירי לאחר שבטל תקנת עזרא ואיך שייך ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה הא לא צריך טבילה לבעלי קריין דמתני' דנקט ע"כ איירי במקום שאין טובלין לקרי דאל"כ למה לי למימר דאסור בתשמיש המטה תיפוק ליה משום דאסור ברחיצה אלא ע"כ צריך לומר תפתר במקום שאין טובלין היינו לאחר שבטלו תקנ' עזר' וא"כ איך שייך לומר תפתור במקום שאין טובלין וא"כ איך תני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן הא מתני' איירי אחר שבטלו טבילה לבעלי קריין, ולפי דברי ישועת יעקב מאוד נעלה הא רק בטלה טבילה במ' סאה אבל ט' קבין עדיין נשאר וא"כ שפיר דתנן עלה בעל' קריין טובלין כדרכן דייק' כדרכן דרך טבילתן בט' קבין אפילו ביוה"כ, ובזה לענ"ד מדוייק שפיר מילת כדרכן דאל"כ מיותר הוה ליה למימר בעלי קריין טובלין ביוה"כ ולהנ"ל ניח' כדרכן היינו דרך טבילתן בט' קבין אבל לריב"ל קשה הא אמר אין קרי אלא לתשמיש דלא שייך טבילה כלל אפילו ט' קבין לא שייך מדנקט אין קרי אלא לתשמיש ושפיר מקשה ונכון בשלמא תירץ שני שפיר עולה דמתני' איירי קודם תקנת עזרא וא"כ יש לומר זה דתני עלה כבר הוא לאחר תקנת עזרא דצריך טבילה אז לאחר תקנת עזרא תני עלה על זה המתני' אבל ותני עלה בטוח קאי על מתני' כמבואר בסוגיא כל תני עלה הוא התוספתא שנוספה על המתני' ואם כן לתירץ א' של ירושלמי קשה, ובתירץ ישועת יעקב מאוד נעלה ודו"ק היטב. ומה שנראה לדון על דברי ישועת יעקב מה שהוא מפ' דהו' מקשה על ירושלמי שהבאתי דלכאור' קשה האיך שייך דאסור תשמיש משום רחיצה הא בעלי קריין מותר לטבול ביום הכפורים וקאמר זה דווקא בדיעבד אבל לכתחילה בוודאי אסור לשמש המיט' כדי שיטבול למחר וכתב ואמנם עדיין קשה דהוצרך משנתינו לאשמעינן איסור תשמיש באם כבר הוא בעל קרי ובלאו הכי ע"כ צריך טבילה והותר לו הטבילה כי אם כבר ראה קרי אז מותר הטבילה וא"כ הו"א דמותר לתשמיש גם כן התירו לו הטביל' בלאו הכי קמ"ל דתשמיש אסור מ"ה עליון. ולענ"ד הרי מוכח פה בגמ' דאסיק רבא ולא אמר רבא עזרא תיקן לבריא המרגל מ' סאה ואתי רבנן ותקנו לבריא לאונס ט' קבין מר סבר וכו' וא"כ מרבא פה מוכח וכן קיימינן להלכה וכן אסקינן גבריא לאונס רק ט' קבין ולא טבילה וא"כ עדיין קשה קושי' הירושלמי למה נקט תשמיש תיפוק ליה דאסור ברחיצה וא"כ דאיירי דראה קרי דבלאו הכי צריך לטבול ואם כן ה"ה תשמיש ויש לומר בראה קרי רק צריך נתינת ט' קבין וזה שהותרה ביוה"כ אבל טבילה ממש במ' סאה דזה הוה רחיצה ביותר זה בוודאי אסור ואם כן עדיין אינו רשאי בתשמיש המטה כי אז צריך טבילה ממש במ' סאה וזה הוה רחיצה יותר מט' קבין וזה אסור כיון דאפשר בט' קבין ולמה להביא לעצמו לידי טבילה ממש ורחיצה הא אסור לו אלא מה דצריך צריך ט' קבין הותרה לו אבל לא טבילה ממש ועדיין אסור בתשמיש המטה ושפיר מקשה הירושלמי ודוק. ובאלה נרא' לע"ד לומר דבר נאה בדברי הירושלמי דהירושלמי נקט תפתור במקום שאין טובלין הו"ל לומר תפתור לאחר שבטלוהו לתקנת עזרא כי כל כמה דהיה תקנת עזרא היה טובלין בכל מקום ולאחר דבטלוהו לא היה טובלין בשום מקום ומה שייך במקום שאין טובלין וכי יש מקום שטובלין ולהנ"ל נראה לי לומר דאיתא פה בגמ' ת"ר בעל קרי שנתנו עליו ט' קבין מים טהור נחום איש גם זו כחשה לרבי עקיבא וכו' ופליגי בה תרי אמוראי חד אמר שנאה וחד אמר לחשה מ"ל שנאה משום ביטול תורה וביטל פריה ורביה שיהי' נמנעים מתשמיש מטורח הטבילה ולכן תקנו אף לתשמיש ט' קבין סגי וכן מסיק רב ינאי שמעתי שמקולן בה ושמעתי שמחמירין בה פירש"י מקילן במרחץ ט' קבים ומחמירו במ' סאה. והנה לפי זה מוכח להדיא דיש מקומות ששוהנן שמקילן בה ורק נותנין ט' קבין גם לתשמיש המטה. ובהיות כן יש לומר אם גם לתשמיש המט' די בט' קבין אם כן שפיר יש לתרץ קושית הירושלמי כדברי ישועת יעקב דאיירי דראה קרי בלאו הכי וע"כ צריך בלאו הכי טבילה וא"כ הו"א דמותר בין כך ובין כך צריך טבילה ולכן אשמעינן דאיסור תשמיש הוא אחת מה' ענוין אך על זה תירצנו דע"כ לא שייך כן דלרואה קרי צריך רק ט' קבין אבל לתשמיש צריך אפי' טבילה במ' סאה וזה אסור, והא תינח אם לתשמיש די