ברוך מרדכי חלק ב רו

וכחות אז לא יענה אמן רק בעת זקנה שכבר ראה שהילך וחסר בימי הרידה אז צועק אל ה' אבל אז הוא כבר מאוחר הרבה ולכן כל העונה אמן בכל כחו בעוד שכל כחו עמו אז בטוח קורעין לו גזר דינו והבן. עוד יש לומר כל העונה א"מ"ן זה א"ל מ"לך נ"אמן בכל כחו היינו בכל הוא כחו של הקב"ה מלך מלכותו בכל הוא ועונה אל מלך נאמן קורעין לו גזר דינו לגודל האמונה. ע"ב גמרא רב יהודא אומר מברך לפניה וכו' והאמר רוב"ל מניין לבעל קרי הקשה הצל"ח לפי דעת המקש' כאן דסובר ריב"ל דטביל' ב"ק לדברי תורה הוא מן התורה א"כ קשה איך נמנו טבילת בעל קרי לעשר תקנות שתיקן עזרא ובמסכת ב"ק דף פ"ב הקשה הגמ' טביל' לב"ק מן התור' הוא ומשני דאוריי' לתרומ' ולקדשי' ואתי עזרא ותיקון אפילו לדברי תורה וגם תוס' שם הקשה בקושיא הא דרש בפ' מי שמתו מדכתיב והודעת לבניך ותירץ אסמכתא בעלמא הוא והכא עזרא תיקן וזה ניחא למסקנא דכאן אבל המקשה כאן שהקשה על ר"י הרי שסבר דדרשה גמורה הוא קשה וכי לא היה בקי ב"י תקנות שתיקן עזרא. והנראה לענ"ד לתרץ דהנה ראיתי לקמן בגמרא ע"ב שמחלק הא דבעי מ' סאה היינו לאחרי' ללמוד לאחרים והא דסגי בט' קבין היינו רק ללמוד לעצמו יעיין וכו'. ויש לומר סברה לענ"ד הא דמוכח מדאורייתא דבעי טביל' לקרי היינו דווקא ללמוד לאחרי' דהא האי קרא דוהודעתם לבניך ללמוד לאחרים איירי אבל ללמוד לעצמו לא צריך טבילה ובכן יש לומר דאתי עזרא ותיקן אפיל ללמוד לעצמו נמי צריך טבילה ובכן לענ"ד שפיר מקשה הגמרא על רבי יהודא דאמר מברך לפניה למימרא דסבר רב יהודא בעל קרי מותר בד"ת והאמר ריב"ל מניין שנאמר והודעת וע"כ מוכח מריב"ל דמדאורייתא אסור בעל קרי וא"כ ע"כ צריך לומר א"כ מאי תיקן עזרא וצריך לומר עזרא תיקן אפילו לעצמו ושפיר הקושיא על רב יהודא אף רב יהוד' איירי לעצמו מ"מ כיון דמוכח דצריך טבילה לדברי תורה ע"כ צריך לומר דמדאורייתא ללמוד לאחרים ועזרא הוסיף ותיקן אף לעצמו וא"כ קשה מתקנת עזרא על ר"י וכי רבי יהודא מחולק על תקנת עזרא שהוא פשט בכל ישראל ומתורץ קושית הצל"ח. ועיין בפנ"י שכתב וליכא למימר דהשתא ס"ד דריב"ל לית ליה תקנת עזרא כלל דבה"ג כתב התוס' שם בפרק מרובה אליבא דרב יהודא ב"ב ע"ש אלא בסוגיא דהכא א"א לפרש כן דהא לקמן מקשה הש"ס בפשיטות ונחזי עזרא היכן תיקן והיינו ע"כ שדבר פשוט הוא ומצוי שאפילו התקנה בפרטי התקנה היה דבר ידוע לכל וא"כ האיך קאמר ששום תנא או אמור' יסבור שלא תיקן עזרא כלל טבילה לבעל קרי יעיין היטב בפנ"י בד"ה בגמרא פסק וא"כ שפיר לפע"ד י"ל כהנ"ל אף שר"י איירי לעצמו שפיר מקש' הגמרא אבל לאחר שמתרץ הגמ' דזה הדרוש הוא רק אסמכת' י"ל שפיר עזרא תיקן לאחרים אבל לא לעצמו ומתורץ דרב יהודא איירי לעצמו, ובזה נראה לענ"ד מתוקן היטב קושית סמיכת חכמים שהקשה תימא דילמא רב יהודא סבר כדאמרן וסובר דווקא לאחרים צריך טבילה דהא האי קרא והודעת לבניך ללמוד לאחרים קאי ובזה דווקא צריך טבילה משא"כ לעצמו אין צריך טביל' כלל ולהנ"ל מאוד מתורץ דע"כ בקושית הגמרא הוא מובן מעצמו נמי מה הוסיף עזרא בתקנה וע"כ צריך לומר באמת מן התורה רק ללמוד לאחרים ועזרי' תיקן אפילו לעצמו צריך טביל' וא"כ שפיר קושית הגמ' מתקנת עזרא על ר"י דאפילו לעצמו תיקן עזרא צריך טבילה ודוק. אך לפ"ז עדיין נשאר קושית הפנ"י בתקפ' דהנה הפנ"י הקשה דלפי' רש"י ותוס' במשנתינו דהא דקאמר הת"ק ואינו מברך איירי בהרהר וא"כ פשיטא דלישנא דמתני' דר"י דאמר מברך לפניה ולאחריה איירי בהרהר שהרי הדיבור לא נזכר במתני' כלל וא"כ קשה מאי מקש' פה ריב"ל דקאמר דצריך לבעל קרי טבילה מן התורה היינו ע"י דיבור להוציא בשפתיו דילפינן מסני ומסני גופ' לא אשכחן דאסור להרהר אלא להוצי' בשפתיו ובפרט פסוק והודעת לבניך שהוא בוודאי ע"י דיבור ולפי זה שפיר יש לומר דר"י אתני ליה ריב"ל רק הוא היתר להרהר יעיין ומתרץ הפנ"י דא"כ קשה אם הכא דרשה גמורה א"כ מאי תיקן עזרא וצריך לומר דרשה גמורה הוא רק לענין דיבור ואתי עזרא והוסיף לתקן נמי בהרהר אסור ושפיר מקשה מתקנת עזרא על ר' יהודא יעיין היטב. ולהנ"ל עדיין קשה דילמ' בתורה רק הדרש ללמוד לאחרים ואתי עזרא והוסיף אף ללמוד לעצמו צריך טבילה אבל דווקא אם הוציא בשפתיו אבל בהרהר באמת מותר וא"כ מאי מקשה לר"י הא לר"י רק בהרהר איירי וצ"ע, וצריך לומר כתירץ ראשון של פ"י שסמך על ברייתא לקמן דקתני להדיא ר"י אומר יצא בשפתיו. ואף מרש"י לקמן כ"ב ע"א ד"ה אלא לאו ר"י דנקט ואי לר"י לית לי' תקנת עזרא למה לי לאשמעי' וכו' משמט מרש"י דר"י יוכל לחלוק על תקנת עזרא ודלא כפנ"י אבל כאשר ביארתי פה זה נמי ניחא דר"י באמת סובר תקנת עזרא רק ללמוד לאחרים אבל פשט ללמוד לעצמו פטור מן הטביל' ובריי' איירי ללמוד לעצמו. ע"ב גמרא ולית הלכתא כוותיה עיין רש"י דכי היכ' דלעצמו בנתינה לאחרים נמי בנתינה אי נמי דקיימ"ל כר"י בן בתירה היינו דלא צריך כלל וכלל וגם תוס' בזה עמד ועיין במחבר סימן פ"ח דאח"כ בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין שאף הבעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ורחיצה דט' קבין וכן פשט המנהג, והנה דעת הרבה הקדמונים הא דקאמר הש"ס פה בטלה לטבילת בעל קרי דווקא טבילה בטלו אבל הטלת ט' קבין צריך והטור הביא זה וכתב דהטעם נהגו להקל שאפילו ט' קבים אין צריך להטיל עליו וראיה ברורה לדבר זה מירושלמי במסכת יומא חמשה דברים שאסור ביום ביוה"כ וחשב רחיצה ותשמיש המטה וכו' ואקשינן עליו כיון דאסרו רחיצה ממילא ה"ה אסור תשמיש המטה דהרי צריך טבילה לקרי ומשני במקום שלא נהגו לטבול לקריו מזה משמע דאף ט' קבין אינו צריך דאל"כ עדיין תיפוק לי' כיון דאסור ברחיצה ממילא אסור בתשמיש דהרי צריך הטלת ט' קבין אף במקום שלא נהגו לטביל' קרי עכ"ל הטור המובן בתוכו. והי' במחיצתי שאולה ס' הנחמד ישועת יעקב וראיתי בו שמתרץ את אלה לפי מנהגם ט' קבים צריך וקשה קושית הטור הא מהך מוכח דלא צריך וקאמר דלכאורה קשה הא דדייק בירושלמי דאיך אפשר לשמש מטתו ביום הכפורים דהא אסור ברחיצה דהרי קיימ"ל טובל ביוה"כ כמבואר ברייתא סוף יומא דלכ"ע עד אחר המנחה טובל והולך ואמנם כוונת הירושלמי דדווקא באם ראה כבר קרי ביוה"כ התירו לו טבילה כדי שיוכל להתפלל או משום טבילה בזמנו אבל פשיטא דלכתחיל' אסור בתשמיש המטה משום שלא יצרוך לטבול עצמו ביוה"כ, ואמנם עדיין קשה דהוצרך משנתינו לאשמעינן איסור תשמיש באם כבר הוא בעל קרי ובלא"ה ע"כ צריך טבילה והתירו לו הטבילה כדי שיוכל להתפלל או משום מצות טבילה והו"א דמותר בתשמיש ג"כ כיון דהתירו לו טבילה בלאו הכי וקמ"ל דגם תשמיש מהני