ברוך מרדכי חלק ב רב

לנידון דדן אע"ג דאשה זו הרי גדולה לפנינו אמרינן העמיד דבר על חזקתו שהיתה בשעת קדושת ראובן בחזקה קמייתא וכו' ולפי הנ"ל יש לי לומר ג"כ פה הן אמת ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא דק"ש דרבנן וספק דרבנן לקולא אך אם הספק בקורא בין השמשו' שם הוא הספק אם קרא בעוד שהוא יום או בעוד שהוא לילה שם מוקמינן בחזקה מעיקרא שעד השתא יום היה והיה יום בשעת שאמר קריא' שאם והוי חזק' קמייתא בה"ג מחמרינן אפילו בספק דרבנן דיקרא עוד הפעם ונכון. (שוב מצאתי בספר ישועת יעקב סימן ס"ז ס"ק ב' שקאמר יש לי עיין דבין השמשות וכו' מיקרי אתחזק עיין שם שצידד לומר כהנ"ל.) אך שם מבואר בחזקה הכשיי להשתנות לא מקרי חזקה כגון בהאי קטנה שהוא יהיה בטוח גדולה לא מיקרי חזקה קמיית' לומר שהיה כאשר היה עד עתה כיון דמשתנה בטוח אמרינן דילמא כבר בעת הזה הי' משתנה. ובאמת ראיתי במהרי"ט מהך סוף נזיר בנזיר ועושי פסח וכו' אמר לי' אביי שימש' ממיל' ערבי וכו' והנה ראינו על הענין גופא אמרינן דכיון דממילא ערבי לא אמרינן חזקה קמייתא ואם כן הכא נמי כיון דממילא ערבי לא שייך לומר חזקה קמייתא. אבל ראיתי בשב שמעתתא שטען ע"ז הרבה ראיות של מהרי"ט דבה"ג כיון דעשין להשתנות לא מיקרי חזקה קמייתא ויעיין פרק י"א שם בירור להביא אבל ספק קטנות עדיין לא הוחזק מעולם להיו' בן גדול בן ט' וכיון דמעולם לא היה בן ט' מוקי לה בחזקתו שעדיין אינו בן ט' וכן היחלנו שם עיין ולפי דבריו גם בה"ג יש לומר מוקמינן עוד בחזקה קמייתא דעדיין הוא יום כשאמר ק"ש וצריך עוד הפעם לומר ויהיה מזה ראיה ברורה דגם חזקה העשוי להשתנות בה"ג אמרינן אוקמי אחזקה קמייתא וממילא מיושב תמיהת הקוב"ץ לנכון כאשר ביארנו עד כה, אבל לפי מאי דתירצנו פה קושית הרשב"א עדיין התמוה חזרו למקומה דהרשב"א הקשה כאשר הקדמנו הא ע"כ איירי דגם אמת ויציב לא אמר דאם לא כן סרכא נקט ובטוח קרא ק"ש ואם כן קשה הוי ספק אמת ויציב ותירצתי דאיירי דאמר אמת ויציב וגם ק"ש אמר אלא שהספק הוא אם אמר ק"ש בזמנה אם כבר הוא יום או עוד ליל' ואמת ויציב בוודאי הוא אמר משכבר הוא יום ושפיר הספק. ולהנ"ל עדיין קשה אם ככה איירי בה"ג אוקמינן אף בדרבנן אחזקה קמייתא דוודאי לא הי' עוד יום וכאשר היה לפניו ואם כן בה"ג חוזר וקורא וכאשר ביארנו הברייתא דקודם לכן לא יצא דה"ט לא יצא אפילו בספק ועדיין צ"ע כל אלה. אבל יש עוד תירוצים על קושית הרשב"א הנ"ל וכאשר תירץ הביאור מרדכי דאיירי דלא אמר אמת ויציב ולא קשה א"כ ליקרא ק"ש דתרווייהו אית ביה זה דווקא שייך בספק אם אמר אמת ויציב אבל אם אמר אמת ויציב זה לא שייך, ודבריו כינם דהרי חזינן בכל יום אף דאמרינן ק"ש מ"מ מחוייב לומר אמת ויציב וא"כ אמת ויציב בוודאי אמר ובק"ש כיון דספק הוא לא יחזור. ולאחר העיון ראיתי דדברי ביאור מרדכי המה אמת וצדק וקושיות הרשב"א לא הבנתי כלל הא איירי באמת דלא אמר אמת ויציב וודאי והספק רק על קיש ולא שייך דיאמר ק"ש תמורת אמת ויציב הא לא אמר כלל אמת ויציב פה לא שייך דיפטר מחיובא מתיקן חכמים באמת ויציב. ומאוד צריך הבנה קושית הרשב"א דהקשה בשני אופנים רק האי ספק קרא ק"ש במאי קא מיירי והו"ל גם כן לומר ואי בטוח לא אמר אמת ויציב זה האופן ה"ג לא היזכר כלל ותמוה מאוד. לכן נראה לענ"ד דהרשב"א סובר כתירץ הקוב"ץ אשר כבר הבאתי קושית הקוב"ץ למ"ד דסובר ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא איך יפרנס ברייתא תני הקורא קודם לכן וכו' אלמא אפילו מספק חוזר וקור' ותירץ הקוב"ץ וז"ל הגם דחזינא וודאי רמיא עליה לקרו' ק"ש מ"מ ספק זה מחשב כוודאי דחזקה עשה כרגילתו גל לקנות, ודמי קצת למ"ש הטו"ז ביו"ד סימן ס"ט באשה ששכחה אם עשתה הדחה מערב שבת ע"ש וכל זה שייך בספק אם קרא אבל בקרא קודם לכן דספקי' דממילא הוא ואתחזק חיובא אין ספק מוצא מידי וודאי וחייב לקרות מספק עיין ולהנ"ל יש לומר ע"כ לא איירי פה דוודאי לא אמר אמת ויציב א"כ עדיין לא שייך פה להקל אף בספק דרבנן דכל טעמא דמקילין הוא משום ספק הרגיל וודאי עשה כרגילתו והרי חזינן דלא עשה כרגילתו דבכל יום אמר אמת ויציב עם ק"ש ופה לא אמר אמת ויציב אלא ע"כ מדלא אמר אמת ויציב ה"ה קיש נמי לא אמר וא"כ זה שסובר הרשב"א דע"כ לא איירי בה"ג בוודאי לא אמר דאל"כ בטוח שיחזור בספק ק"ש נמי אלא ע"כ דווקא דאיירי אחד משני אופנים או בטוח שאמר אמת ויציב או שמסופק נמי על אמת ויציב ויפה דברי הרשב"א עיין. ולתירץ הקוב"ץ ג"כ לא שייך תרוצו דאיירי בספק ק"ש ספק יום או ספק לילה הרי להנ"ל היחלט הקוב"ץ כיון דהוה ספק דממילא ואתחזק חיובא אין ספק מוצא מידי וודאי ורק בה"ג בספק אם קרא אז הוה ספק הרגיל כהנ"ל ובוודאי יש לומר דהרשב"א סובר כתירץ הקוב"ץ לכן הקשה כאשר הקשה. אך גם על תירץ הקוב"ץ צריך לי קצת עיון דהרי הא דהביא ראיה מסימן ס"ט מהטו"ז שם משמע אפילו בספק דאורייתא אמרינן כן יעיין שם סימן הנ"ל ס"ק כ"ח שכתב ואע"ג דהב"י סימן פ"ז כתב בשם רש"י ורמב"ם דס"ל אפילו בבישול יש אומר מן התורה מ"מ הוא קמן וכו' ועוד יש לתת טעם להיתר דודאי עשת' האשה כדרכה וכו' ומשמע מטו"ז הנ"ל אפי' בדאוריית' סמכינן על זה א"כ עדיין קשה גם באמת ויציב מדוע חתר וקרוא הא רגיל לעשו' כן וצ"ע, וצריך לומר דהגמ' פה סובר רק בדרבנן סברא הזה וצ"ע והנה על קושית הרשב"א עוד יש לומר לענ"ד דבר נאה עיין בספר ישועת יעקב סימן ס"ז שהוב' נסתפקת' אם יוצא י"ח הזכר' יציאת מצרים בהרהר אפי' למ"ד דסובר הרהר לאו כדיבור דמי ולמאי דקיימ"ל הרהר לאו כדיבור דמי והבאתי בזה דעת אחד מגדוליי שאינו יוצא ולהיות לבבי לא כן ידמה, והנה בש"ס מגילה דף י"ח זכור בפה או אינו אלא בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור אלא וודאי בפה הרי דלולא דכתיב לא תשכח רק זכור לחוד אמרי' זכור בלב וראיה זו כיונתי לדעת הגאון הנ"ל עיין, וגם השאגת ארי' מסכים בדבר הזה אך הישוע' יעקב רוצה להחליט דמהני הרהר ביציאת מצרים. ובהיות כן אמרתי דבר נאה לתרץ הרשב"א הנ"ל שהקשה זה ספק קרא ק"ש במאי איירי וכו' וכו' ותרץ דלעולם במסופק בשניהם וה"ק ספק קרא ק"ש והיכא דמי כגון שמסופק גם כן אמת ויציב אם אמר אינו חוזר וקור' ק"ש אבל אם במסופק באמת ויציב אפילו יודע שקרא ק"ש חתר ואומר אמת ויציב דאמת ויציב דאורייתא ועיין ברשב"א שהיחלט כתירץ שני של תוס' והקשה הביאור מרדכי על הרשב"א דקשה עליו במאי שאוקמא הרשב"א גם הרישא במסופק באמת ויציב נמי לדבריו קשה לקושית התוס' הא איכא בק"ש תרתי עיין.