ברוך מרדכי חלק ב ר

אז על ספק אין מברכין ואם הוא מפורש אז נמי על ספק מברכין. ולכאורה הוה כמקרא מפורש דלא לברך לפניו מדנקט ואכלת ושבעת וברכת אלמא דהתורה כתב דווקא אם שבעת ואכלת אז וברכת אבל קודם לכן לא אבל לזה יש לומר קודם לכן אפי' טעמ' בעלמא נמי חייב לברך כך הוא הסברא אסור לאדם להנות אפילו הנאה כל דהוא וטעימה נמי הנאה הוא והיינו קודם לא צריך שיעור אלא לאחר אכילה צריך שיעור ואכלת ושבעת ואז וברכת. גמרא ועוד תנן על המזון מברך לאחריו ואיני מברך לפניו תיובתא, הצל"ח לקמן ריש פרק כיצד מברכין אמר בחידושיו ובזה אפשר לתרץ מה שנתקשינו איך הו"א לפניו הוא מן התורה א"כ איך בפרק מי שמתו בבעל קרי שעל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו ואם אידא ואידא דאורייתא וריש לפניו ומאי שנא לאחריו, ולפי מ"ש ניחא דבע"ק מברך על הממון לאחריו מיירי שכבר אכל כדי שביעה ונתחייב בברכת המזון מן התורה ושוב ראה קרי מברך כדת של תורה אבל לי לפניו שהרי לפניו היינו שכבר הוא בעל קרי א"כ יאכל פחות פחות מכשיעור ולא יבוא לידי חיוב דאורייתא ואף שהיה עליו חיוב דרבנן לא יברך עיין בצל"ח דאפי' למ"ד דברכה לפניה היא דאורייתא מ"מ שיעור בעי כמו ברכה לאחריה. ובהיות כן הקשתי מאי מקשה הגמרא הא פה קיימינן ללמוד מצד אינו דין שיהיה טעון לפניו ע"כ די מן הדין להיות בנדון גם לפניו אז צריך שיעור וא"כ שפיר לאחריו דכבר אכל כדי שביג' ונתחייב בבהמ"ז מן התורה ושוב ראה קרי מברך כדת של תור' אבל לא לפניו שהרי לפניו כבר הוא קרי א"כ יאכל פחות פחות מכשיעור ולא יבוא לידי חיוב דאוריי' ואף שיהיה עליו חיוב דרבנן לא יברך ומאי מקשה הגמרא וצריך עיון. אבל הנראה לענ"ד דע"כ איכא גוונא בבעל קרי שמברך לפניה אי הברכה לפניה הוא דאוריי' והיינו כגון בפסח במצות מצה דרחמנא אמר בערב תאכלו מצות וצריך לאכול שיעור בבת אחת דאי פחות פתות מכשיעור אז אינו יוצא במצות מצה שהוא בכזית וא"כ צריך נמי לפניו מלבד ברכת מצה נמי ברכ' המוצי' לחם מן הארץ לברך בה"ג מברך נמי לפניו וא"כ שפיר קש' איך נקט סתם בבעל קרי ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו הא איכא גוונא בשעת אכילת מצה דעל המזון מברך לפניו דאז צריך לאכול כשיעור שלם בבת אחת ושפיר מקשה הגמרא ונכון אלא ע"כ דלאו דאורייתא. ובהיות כן נפשט לי נסתפקתא של משנה המלך ריש הלכות יסודי התורה במצות עשה דרחמנא אמר תאכל כגון מצה וקרבן פסח אם אכלו שלא כדרך הנאתן אם יצא ידי חובתן ולהנ"ל ע"כ מוכח דלא יצא דאל"כ עדיין קשה מה מקש' הגמרא פה מבל קר דאינו מברך לפניו הא יוכל לומר לפניו שיאכל פחות פחות מכשיעור וא"ת א"כ בפסח ע"כ מברך לפניו באכילת מצה דצריך לאכול כזית בבת א' הא להנ"ל שפיר משכחת ליה אם הוא ב"ק דיאכל שלא כדרך הנאתן ולענין אכילת מצה יוצא שלא כדרך הנאתן אבל בברכת המוציא בוודאי לא צריך לברך לפניו כמוכח תוס' לקמן כיצד מברכין דף ל"ו בד"ה כיון דאית ליה הנאה מינה בעי ברוכי שם היחלט התוס' שלא כדרך הנאתן דאין מברכין ואף ברכת המצה מברך אבל ברכת מוציא לחם לא מברך ושפיר נקט אינו מברך לפניו ולא צריך הבעל קרי להבי' עצמו לידי ברכ' כי יוכל לאכול המצה שלא כד"ה אלא ע"כ שלא כדרך הנאתן אינו יוצא ושפיר מקשה הגמרא. אך לאחר העיון אמרתי עדיין אינו נפשוט דכל זה דהתוס' אמר לקמן שלא כד"ה לא מברכין היינו לפי מאי דקיימ"ל דטעמא דברכה לפניה הוא מצד הסבר' כמוכח סברא היא א"כ שפיר מוכח שלא כדרך הנאתן דלא מברך דאינו סברא כיון דאינו נהנה מעוה"ז, אבל פה דקרמינן דלעולם דאורייתא מק"ו דצריך לפניו לברך ואם דאורייתא הוא דהתורה קפיד לברך לפניו אם כן הוה ככל מצוה דאף שלא כדרך הנאתן קיים המצוה וא"כ אז אפשר אף שלא כדרך הנאתן צריך לברך ועדיין מקש' הגמ' שפיר דאיכא גוונא בפסח דיברך נמי לפניו פחות פחות מכשיעור לא שייך ואי דשלא כדרך הנאתן עכ"פ שיעור צריך ועדיין צריך לברך. אבל עדיין יש לי ספק גדול אם גם לומדין ברכה לפניה מלאחריה עדיין הספק אם מברך לפני' שלא כדרך הנאתן דכיון דאנו לומדין זאת מברכת המזון וא"כ על ברכת המזון גופא יש לנו ספק כאלה אם אכל כדי שביעה אבל שלא כדרך הנאתן אם מברך ברכת המזון כיון דהתור' אמר ואכלת ושבעת וכיון דכבר שבע הוא מקרי ושבעת ומברך או דילמא כיון דכתיב ואכלת דווקא דרק אכילתן והנאתן צריך להיות אבל שלא כדרך אכילתן והנאתן לא מברך ברכ' המזון וטעמ' דשלא כדרך הנאתן פטור מדכתיב אכילה עיין פסחים סוגיא הנ"ל. ומעתה יש לומר זה גופא תליא בנסתפקתא של משנה המלך אם שלא כדרך הנאתן קיים מצות מצה אז גם בברכת המזון צריך לברך וכבר מוכח הכלל של הרמב"ם פרק ששי הלכות חמץ ומצה הלכה ז' שכתב שם שאין אדם יוצא ידי חובתו באכילת מצה שהוא אסורה לו זה הכלל כל שמברכין עליו ברהמ"ז יוצא בו ידי חובתו וכל שאין מברכין עליו ברכת המזון אין יוצא ידי חובתו ואם אמרינן שלא כדרך הנאתן אין מברכין ברכת המזון ה"ה דלא יצא ידי אכיל' מצה לכלל הנ"ל ואם כן תליא זה הספק בזה הספק ואחד הוא לספוקי ביה. ועדיין ספק של משנ' המלך קיים ועומד דאם אמרינן דיוצא במצה שלא כדרך הנאתן אז נמי צריך לברך על בהמ"ז בשלא כדרך הנאתן לכללא הרמב"ם ואם על ברכת המזון מברך גם על ברכת המוציא מברך כיון דלומדין מברכת המזון ברכת לפניה אם כן דומה לומדין ועדיין קושית הגמרא שפיר במקומה עומד הא איכא גוונא במצה בפסח דמברך לפניה אי ברכ' לפניה דאוריתא דאז צריך לאכול שיעור שלם ואי דשלא כדרך הנאתן ממ"נ אם יוצא ידי המצה אז גם כן צריך לברך כהנ"ל ואם לא מברך אזי לא יצא ונכון הדבר, ולאחר העיון אמרתי דהגמ' גם בלא"ה שפיר מקש' דהא מוכח לקמן ד' מ"ט ע"ב אלא מעת' שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכל משמע דאז צריך לאכול פת וגם שם בוודאי שיעור הראוי לכל הפחות ולא סגי בפחות מכשיעור דאין זה מכבוד שבת ויו"ט דלא מקרי אכיל' פחות מכשיעור וא"כ לפ"ז שפיר מקשה הגמרא משבת ויו"ט דע"כ שם לא שייך דיאכל פחות פחות מכשיעור וא"כ שפיר איכא אז גוונא דיברך לפניו אע"כ בברכ' לפניו לאו דאוריי' לכן בעל קרי לא מברך. ובפרט שם לא שייך פחות מכשיעור דעל כרחיך אז אם לא יברך מפני שלא יצטרפו אם כן גם בברכת המזון לא מחייב ושם קאי ע"כ דבשבת צריך לברך ברכת המזון ועיין ומלבד זה יש ג"כ חובה ליל ראשון של סוכות לאכול כזית כמוכח גמרא סוכה דף כ"ז לילה הראשון חובה דיליף חמישה עשר מחג המצו' ושפיר מקשה הגמרא ודוק היטב: