ברוך מרדכי חלק ב קצט

באמת מברך ואי תימא מ"ש הברכות מק"ש יש לומר באמת אין חילוק אלא ברכות צריכה לאשמעינן דהו"א ברכתיה יברך בפה ממש דהוה תפלה והודאה ובה"ג לא תיקן עזרא כלל כי עזרא רק לתורה תיקן לכן אשמעי, אעפ"כ אינו מברך בפה כיון דק"ש ע"כ מהרהר דזה הוא תורה לא שייך דיברך ברכ' על הרהר דהרהר לאו כדיבור דמי לרב חסדא וזה גופא אשמעינן ודוק. וברכת המזון יברך לאחריה היינו ברכה ממש בפה כי זה הוא תפלה והודאה בה"ג לא תיקן עזרא כלל ואינו מברך לפניה אפילו בהרהר לא יברך כי ברכת ק"ש יברך לפניה עכ"פ בהרהר כמוכח טעמ' בגמרא שלא יהיה כל העולם עסוקים משא"כ ברכת המזון לפניה לא שייך דבר שהציבור עוסקין בו א"כ לא יברך כלל אפילו בהרהר ובאמת בברכת ק"ש יש לומר דמהרהר מאחר דדבר שהשיבו עוסקין בו הוא. ובהיות כן מתורץ קושית התוס' פה מתניתן לא יוכל להקשות דיש לומר הפשט במתניתן דלא יברך בפה אלא בהרהר יברך ברכת ק"ש וקמ"ל לרב חסדא כאשר ביארתי ובאמת בהרהר בדבר שהציבור עוסקין בו מברך לכן מקשה הגמרא מהך מתני' דתפל' דגם שם הוה דבר שהציבור עוסקין בו ואף עפ"כ נקט דלא יתחיל אפילו להרהר. ובהיות כן מתורץ אידך קושית תוס' ד"ה הא דלא (אשמעינן) אתחיל וכו' וא"ת אימא בדיבור אבל בהרהר שפיר דמי, ולהנ"ל כאשר ביארנו נעלה כיון דע"כ מהך מתני' עכ"פ מוכח בדיבור לא יתחיל אפילו בתפלה דרחמים הוא אלמא דתקנת עזרא היה ג"כ לתפלה א"כ ע"כ מוכח זה שנקט במתניתן דאינו מברך לא לפניה ולא לאחריה היינו אפילו בהרהר לא יברך דאל"כ מאי קמ"ל הא בפה ע"כ לא יוכל לברך כי מאחר דק"ש דאורייתא מהרהר מכ"ש תפלה דרבנן וא"ת דהוא גופא קמ"ל דהו"א שיברך בפה בתפלה לא היה הגזירה וקמ"ל דגם בתפלה גזרינן זה כבר מסיפא אשמעינן היה עומד בתפלה ועל כרחך ג"כ צריך לפרש על התפלה נמי גזרו אלא ע"כ כוונת המתני' פה אפי' בהרהר לא יברך וקש' מדוע לא יברך הרי דבר שהציבור עוסקין בו והקושיא הוא לפי"ז ממתני' פה תה שדייק הגמרא טעמא דאתחיל וכו' לא יתחיל וכוונת על כ"פ בדיבור בוודאי כא וראינו מפה דע"כ היה הגזירה על התפלה וא"כ קשה ממתני' כהנ"ל ודוק חזור בה ותמצ' מרגניתא. ואין לומר דקמ"ל דלא יברך על פה על הרהר ק"ש זה לא צריך לאשמעינן בלאו הכי לא יוכל לברך על פה כי גם על תפלה היה הגזירה שלא יברך על פה בעל קרי וע"כ לומר דילמ' זה גופ' קמ"ל זה פשיטא כבר מסיפא מוכח אלא ע"כ ממשנה יתירה משמע להדיא דאפילו בהרהר לא יברך וזה שמקשה הגמרא ודוק היטב. ואפשר לכוין בדברי תוס' זה כדמשמע לקמן בגמ' הכי כיון דלולא זה הי' יוכל ככה כאשר פירשתי דקאי רק על פה לא יברך וקמ"ל על הרהר ק"ש לא יברך בעל פה ותקנת עזרא הי' רק על תור' ומגמרא לקמן דמקשה מהך מתניתן היה עומד בתפלה מוכח ע"כ כוונת המתני' פה גם דעל יהרהר מקושית הגמ' הנ"ל מוכח כן ונכון ואף לרבינא יש לפרש ככה דוק ותמצא. ואין לומר א"כ למה לגמרא להקשות מדיוקא אם כל קושית הגמרא הוא מדוייקא זה דמוכח לקמן דגם בתפלה גזרו הרי כבר מוכח מגופא דמילתא דנקט יקצר יש לומר מזה עדיין לא מוכח כי היה תקנת עזר' דלא יתפלל כלל ואפשר לתורה עד שיטבול לא רשאי ללמוד לגמרי אבל בתפלה מתפלל אלא מקצר אם כן גם פה יש לומר עדיין טובא קא משמע לן במתני' דיקצר עכ"פ הברכה בתחיל' ואשמעינן פה דאפי' בקיצור לא יאמר הברכה כי על הרהר לא יברך אבל מהך דיוקא שפיר קשה דאז ראינו מתחילה לא מתחיל לברך אפילו בקיצור ולא מברך כלל וכלל ולא התפלל כלל בהתחלה א"כ ע"כ הפירש במתני' פה דאינו מברך אפילו בהרהר דלא יוכל לאשמעינן דאינו מברך על הרהר ק"ש בלאו הכי אינו יוכל לברך ב"ק בפה כמוכח מתני' הי' עומד בתפלה ודוק היטב. שוב לאחר העיון אמרתי להיות סניף ומסייע להגאון רבי עקיבא איגר בספרו שמתרץ קושית התוס' הנ"ל כאשר הבאתי דליתא לקושייתם דהוה מצי למימר דמתני' איירי רק מברכות דלא יברך על פה אבל באמת מהרהר עיין והא דלא נקט ק"ש דאימר בדיבור ממש ועל המזון דנקט בסיפא ממילא' מוכח נמי קיש עיין היטב בדבריו כאשר הבאתי לעיל ובהיו' כן אמרתי מתורץ אידך קושית התוס' ד"ה הא אי לא אתחיל לא יתחיל ואם תאמר אימא דבדיבור קאמר הא בהרהר שפיר דמי. ולהנ"ל מאוד נפל' כיון דעכ"פ מוכח בדיבור אסור בתפלה משום בעל קרי א"כ קשה למה נקט כלל ברישא בעל קרי מהרהר ואינו מברך דקאי על ברכות דאינו מברך בעל פה אבל בהרהר מברך זה דאינו מברך על פה כבר שמעינן מסיפא היה עומד בתפל' וא"כ כל דאשמעי' יש לומר רק אשמעי' דמהרהר הברכות והו"ל רק לנקט ב"ק מהרהר הברכות ולמה זה לאשמעינן דאינו מברך לפניה הלא זה כבר אשמעינן מסיפא אלא ע"כ ממשנה יתירה ע"כ איירי הריש' בק"ש ובסיפא אשמעינן דאינו מברך ברכות אפי' בהרהר ואם כן קשה הוי דבר שציבור עוסק בו הוא ודוק היטב. דף נ"א גמרא אמר רב יהודא מניין לברכת המזון וכו' איכא למפרך מה וכו' ומה לתורה שכן חיי עולם, וזה לענ"ד הכוונ' בברכ' לאחרי' דגלל זה אעפ"כ אנו נוהגים לברך ברכת התורה לאחריה וללמוד במה מצינו ממזון שגם כן מברך לאחרי' וא"ת מאי למזון שכן נהנה הא גם לתורה יש מעלה שיש בו חיי עולם. וזה הכוונ' אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו דייקי חיי עולם בתוכו לכן מברכין גם ברכה אחרונה ברוך אתה ה' נותן התורה. רש"י ד"ה שאינו טעון לפניו כלומר שלא מצינו לא מקרא מפורש לברך לפניו מה בעי רש"י בזה והנראה דע"כ מסקינן לקמן בפ' כ"מ סברה הוא אסור להנות בלא ברכה וע"כ טעון ברכה מצד הסברא אבל אינו מקרא מפורש ובאמת לאו דאוריי' הוא אך ראיתי לקמן פרק כ"מ בפני יהושע דיש לתמוה דבכל הש"ס משמע דמידי דאתיא מסברא הוה מדאורייתא ואדרבה מקשה הש"ס הא למה לי קרא סברא הוא ואיך שייך ספק ברכה להקל וסיים ונראה אעפ"י שסברא מדאוריי' וזו נמי דאורייתא אפי"ה אתי שפיר הא דאמרינן ספק ברכות להקל משום דלא שייך להחמיר כיון דאסור לברך ברכה שאינה צריכה מ"ה ממילא אזלו להו הך סברא ומה"ט גופא נמי אתי שפיר דבעל קרי על המזון אינו מברך לפניו דכיון דלא מחוייב אלא מסברא והוא מונע עצמו משום כבוד השם אינו שייך הך סברא עיין. ולכאורה לפי זה קשה פה מאי קאמר למדנו ברכ' התורה לאחריה מן ברכת המזון מה מזון שאינו טעון לפניו הלא גם מזון טעון לפניו מדאורייתא מצד הסברא דאסור לאדם להנות וכו' ואפשר לזה כיון רש"י כלומר שלא מצינו מקרא מפורש לזה ועל שמברכין על התורה יש מקרא מפורש לפניו מכ"ש לאחריו וק"ו הוא דהא אם הוא מצד הסבר'