ברוך מרדכי חלק ב קצח

אות לאות בתשו' כ"ס סי' כ"ח עיין וברוך שכיונתי רק הכתב סופר לא הביא זה ישועת יעקב שג"כ כיון להנ"ל עיין ברבינו יונה שכתב לענין פסק הלכה נקטינן כרב חסדא והביא ראיה ממס' שבת פרק שואל ודבר דבר דיבור אסור הרהר מותר ומקשי' עלה והאמר ר"י וכו' ומתרץ משום מחניך קדוש. ונראה מכאן שלא אמר הרהר כדיבור דמי אלא משום מחנך קדוש אבל בשאר מילי הרהר לאו כדיבור דמי ועיין ברא"ש הובא ג"כ זה הרבינו יונה עיין היטב. ולפ"ז מאוד קשה הרמב"ם שפסק הלכות שבת פ' כ"ד הלכה א' דבר דיבר אסור הרהר מותר ופסק הלכתא שמותר לאדם לומר לפועל הנרא' שתעמוד עמי לערב ועיין כ"מ שטעמא כמוכח בגמ' דיבור אסור הרהר מותר, ולפי"ז מוכח מפה להרמב"ם ע"כ הרהר לאו כדיבור דמי וקשה על הרמב"ם דפסק ריש פרק א' הלכות ברכות הלכה ו' כל הברכות כולן צריכן שישמע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמע לאזנו יצא בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו וע"כ מוכח הרהר כדיבור דמי וסתר עצמו. ומה שנראה לענ"ד לחומר המילתא לומר אף שאמרי' כוונת הרמב"ם דווקא היכא דגלי הכתוב דצריך דיבור שם דווקא דיבור אבל בברכות לא גלי לן התור' דצריך דווקא דיבור דקאמר ואכלת ושבעת וברכת ויש לומר בלבו נמי ברכה וגבי ק"ש נמי יש לומר משום ודברת בם צריך דווקא דיבור. ולפי"ז י"ל לומר בשבת דנקט להדי' ודבר דבר שם אמרי' הרהר אינו כדיבור. שוב מצאתי ממש בשאגת אריה סימן י' שהביא הרמב"ם הנ"ל והקשה עלי' כזה וגם תירוצו עילה כזה דווקא היכא דכתיב בפירש דיבור עיין וברוך שכוונתי. ולדידי נראה לי ביותר ביאור דמוכח כן לענ"ד מתירץ הגמרא שם שבת דנקט והי' מחנך קדוש כתיב ומפרש רש"י ולא כתיב ביה דבר ושפיר מתיק דברי רש"י שכיון להדיא להנ"ל כיון דלא כתיב ביה דבר גם הרהר אסור ולא מקרי קדוש במקום שאין רשאי להרהר בדברי תורה וכן פה בברכת המזון ובכל הברכות לכן יוצא בהרהר מפני שאין כתיב דבר אבל בשבת כתיב דבר דבר שם דגלי התורה ונכון. ובהיות כן מתורץ נמי תמיהת הצלח על הרמב"ם מהך פרק א' ברכות שפסק כל הברכות ולא אף אם בירך בלבו וסובר הרהר כדיבור דמי למאי שפסק הרמב"ם בפ"ב מהלכות שבועות כשמואל דאמר שם לגבי שבועה גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו דכתב בשפתים אלמא הרהר לאו כדיבור דמי, ולהנ"ל מאוד נעלה שם שפיר יליף שמואל דנקט לבטא בשפתים היכא דנקט להדיא בשפתים בודאי הרהר לאו כדיבור דמי ודוק היטב. כ"א ע"א גמרא והרי תפלה הקשו בתוס' אמאי לא הקשה מק"ש עצמו דקתני ואינו מברך לפניה יעיין בחידושי רבי עקיב' איגר דכתיב ואינו רוא' התחל' לקושיותם למ"ש תוס' בעצמם על מתני' ד"ה בעל קרי דמה דקתני אינו מברך הייני אפילו בהרהר כדמשמע בגמ' ביאור דבריהם הא דלא הוכיחו בפשיטו' דאם איתא דמהרהר א"כ אין חילוק בין ק"ש לברכותי' היינו משום דהיה אפשר לומר דמתניתן מיירי הכל בברכת לחוד וקאמר בעל קרי מהרהר הברכו' בלבו ואינו מברך בפה לא לפניה ולא לאחריה ולא נזכר דין ק"ש במתניתן וכדאיתא הכי בירושלמי ולזה כתבו שאין הפירש כן כדמשמע בגמרא והיינו הא דמשנינן שאני תפלה דלית בהו מלכות שמים משמע דבברכות נמי דיני הכי דלית בהו מלכות שמים וע"כ הא דקתני מהרהר קאי אקיש וממילא מאי דקתני מברך היינו דאינו מהרהר, ולפי"ז ליתא לקושייתם דלא היה מצי להקשות ממתני' דהוה מצי למימר דמתניתן מיירי רק מברכות ובאמת מהרהר ומאי דתני כל המזון מברך לאחריו היינו בפה דבדאוריי' מברך בפ' לצאת דהכ' דיצ' ידענו לחלק בין דאוריי' לדרבנן כמ"ש בתוס' ומה דקתני ואין מברך לפניה ולא קתני ולפניו מהרהר ואינו מברך היינו דבממון לפניו אינו מברך כלל אפילו בהרהר כיון דהרהר לאו כדיבור דור ובזה לא שייך כל העולם עוסקין ומה דלא קתני דאומר ק"ש בדיבור היינו דממילא נשמע מדין ברכת המזון ונקט בהמ"ז להורות דכל ברכת המזון אף ברכה ד' שהוא דרבנן אף עפ"כ מברך דעשו חז"ל דין ברכה זו כדאוריתא דלא יזלזלו בה וכל מתניתן כפשטא אלא שאחר שהקשו מתפלה ומתרץ כיון דלית בהו מלכות שמים מוכח דהרהר דמתניתן קאי אק"ש עיין היטב בלשונו הטהור וצינתי בה אות לאות ככתבו וכלשונו. והנה אנכי קטן ודל יש לי לשאול על דבריו הקדושי' דהוא אומר דהייתי אומר דמתניתן לא איירי כלל מק"ש דתנא קאי על ברכות ק"ש זה קשה להבין לענ"ד א"כ למה סידור רבינו או למה נקט סתם בעל קרי מהרהר בלבו הו"ל למנקט איפכא בעל קרי אינו מברך לא לפניה ולא לאחריה אלא מהרהר בלבו והוה ידענו דקאי אברכת ק"ש אבל אם נקט סתם בעל קרי מהרהר בלבו מהיכא ידעינן דקאי על ברכו' בשלמ' אם קאי על ק"ש הרי כל פרקי איירי בהכי לכן סמך על זה אבל אי קאי על ברכת ק"ש למה לא נקט בהדי' ובפרט הו"ל למנקט איפכא ואפשר לכוין בכוונת התוס' בקושיא דמקשה וא"ת אמאי שביק בבא דק"ש דקא בצוו' וכו' וקתני אינו מברך ואפשר לומר תוס' כיון דע"כ ליכא לפרש דקאי על ברכה ק"ש כל המתני' דלא איירי מזה לעיל כלל ואיך יסתום סתם וע"כ איירי בק"ש דקאי בגוה דייקי במשנה שלפניו וכא על ברכת ק"ש ונכון. והן אמת הגאון רבי ע"א רק סמך בדבריו על תוס' דנקט כדמשמע בגמרא וגם שהירושלמי מפרש כן וראיתי בירושלמי שמפרש מהו מהרהר ברכות, ואפשר שזה שנקט תוס' כדמשמע לקמן לרווחא דמילתא נקנו כי לענ"ד ע"כ מגופא דמתני' משמע כן דנקט סתם בעל קרי מהרהר כאשר הבאתי ע"כ דקאי אשלפניו דאיירי נמי בק"ש דאל"כ הו"ל לומר איפכא בעל קרי אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו אלא מהרהר בלבו וצ"ע ואף קשה לפרש דברי תוס' בהבנת הגאון רבינו עקיבא איגר לרבינא ואפשר לפרש בדוחק עיין. ולענ"ד נראה לתרץ קושית התוס' הנ"ל דהנה איתא בהרמב"ם פרק ד' מהלכות תפלה ה"ד ה"ל כבר ביארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בכל קרי בדברי תורה עד שיטבול וב"ד שאחריו התקינו אף לתפל' שלא יתפלל בעל קרי עד שיטבול וכו' ועיין בכסף משנ' שם שמתמה על הרמב"ם מ"ש תורה מתעלה וסיים ואפשר דעזרא רק תיקן לתורה אבל לא לתפל' דרחמי הוא ואולי לא ימצא מים ונמצא מונע מלהתפלל אלא שאינו יודע היכא מצינו גזירה זו דב"ד שאחריו גזרו על זה. ולפ"ז נראה לענ"ד לומר אף דמצינו תקנת עזר' לד"ת אבל עדיין האיך מוכח נמי לתפלה ולפי"ז יש לי לומר פה במתני' דנקט לענין ק"ש ע"כ צריך לומר ק"ש נמי תורה הוא שהרי אפילו לא קרא אלא שחרית וערבית מוכח בגמ' דמיקרי תלמוד תורה, אבל לפי"ז יש לי לומר הברכות שלפני קיש המה בודאי לא מיקרי תורה ועזרא רק על תורה גזר וגם ברכת הודאה וכל הברכו' המה רק כמו תפל' דיש בהן שבח והודא' אבל לא תורה מיקרי וא"כ הייתי אומר לרב חסדא דסובר הרהר לאו כדיבור דמי ככה אשמעינן מתניתן ואינו מברך לפניה ולאחריה היינו בפה אינו מברך אבל בהרהר