ברוך מרדכי חלק ב קצז

ובפשיטות נמי יש לפרש כי כהנ"ל הני שני מ"ד חד אמר כפירש חתם סופר וחד אמר כפירש כפשוטו וכן רב עוירא זמנין דרש מרב אמי וזמנין דרש מרב אסי כי כל שני פשטים רוצה לדרוש והן אמת טוב בשנים לקיים. וראיתי בספר ישמח משה ויקרא פרשת בחקותי מפרש העולם עפ"י שהשלום הוא על ידי נשיאות פנים כמו שנאמר ישא ה' וכו' והביאר גמרא ברכות שנשיאת פנים הוא מי שהם מדקדקין עצמן עד כזית וכו' ובתורה אמרה ואכלת ושבעת וכו' ואם כן אם אוכל קמעה ומתברך במיעה הוה שביעה הרבה בכזית וא"כ לא צריך לדקדקין וממילא אין כאן נשיאת פנים ונעדר ח"ו השלום ת"ל ונתתי שלום בארץ והקשה אז וז"ב ולכאורה קשה באמת איך יתכן השלום כיון שאין מדקדקין עצמן א"כ הדרה קושיא הא כתיב לא ישא פנים עכ"ל הטהור עיין מה שתירץ. ובדברי חתם סופר הנ"ל ניחא כי מפרש בה"ג שייך נשיאת פנים כיון דהם שבעו בפחות מכזית והם מדקדקין ואכלו יותר כדי שלא ישא ברכת השם ה ושפיר שייך בה"ג נשיאת פנים ונכון וישר. ובזה לענ"ד מובן הקרא לפרש יפה אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו אז תהי' אתם בשעת ברכתן ואכלתם לחמכם לשובע ופירש רש"י אוכל קונט' ומתברך במיע' ותהי' שובעים בפחות מכזית בקמעה ואתם ממיל' תוכל לדקדק עצמכם עד כזית כדברי חתם סופר ותזכו לנשיאת פנים לברכת השלום אז וישבתם לבטח בארצכם כי ישא ה' פניו אליך ונתתי שלום בארץ ותזכו לברכה השלום ומתורץ היטב קושית ישמח משה. ובדברי חתם סופר הזה תירצתי קושית התוספות בברכות דף מ"ט ע"ב ד"ה ר' מאיר סובר ואכלה זו אכיל' בכזית ואומר הני קרא אסהכת' בעלמא נינהו דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה והקשה התוס' אם מדאוריתא הוא והאיך שייך נשיאות פנים ולדברי חתם סופר ניחא ומובן היטב מדאורייתא היא דווקא בכזית וטעמ' הוא משום ואכלת ושבעת זו אכיל' בכזית ור"י סבר בכביצה זה הוא כדי שביעה אבל אם הוא שעת ברכה אזי אז אכילה פחות מכזית ופחות מכביצה והיה יוצא לברך ברכת המזון בפחות מכזית וכביצה אף עפ"כ המה מדקדקי' על כזית ועד כביצה ומברכין כדברי ח"ס ודוק היטב וכאשר הפשט הפשוט בגמרא הנ"ל. ואמרתי לחדודי אורייתא לפרש סוף גמרא ברכות תלמידי חכמים מרבים שלים בעולם וכו' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום והיינו כיון שר"מ ור"י דרשו בכזית וכביצה ובתור' כתיב ואכלת ושבעת כי שביעה גמורה וע"י כן הם מדקדקין עצמן ואמרו גם בכזית צריך לברך כפשט הפשוט בגמ' ועי"ז יש נשיא' פנים וישם לך שלום ברכ' השלים וזה תלמידי חכמים המה ר"מ ור"י מרבים שלום בעולם ע"י שאמרו אכילה בכזית או כביצה יש נשיאת פנים ושלום ומרבה ע"י תלמידי חכמים שלום, הה לחדודי אבל האמת יורה דרכו שע"י תלמידי חכמים הלומדי תורה יתרבה השלום כי כל נתיבותיהם שלום:

בעזהי"ת סוגיא דהרהר כדיבור דמי, ה' הי' עוזר לי. מתניתן ב"ק מהרהר וכו' הנה במרדכי הוב' פסק ר"ח כר' חסד' מדמתרצו ר"א ור"ד למילת' ש"מ כוותיה ס"ל וקיימ"ל כוותי' ולא יצא אדם בק"ש בהרהר ואני מתמ' כיון שק"ל בר"ח דהלכד"ד א"כ למה פרט אז לבסוף ולא יצ' אדם בק"ש בהרהר הא אף בבהמ"ז לא יצא בהרהר ובכל דיבור לא יצא בהרהר הא קיי"ל הרהר לאו כד"ד ומתניתן פה גם בבהמ"ז איירי וצ"ע. אך על הגמרא נמי צריך לי עיין דקאמר ורב חסדא אמר הרהר לאו כדיבור דמי דאי סלקא דעתיך הרהר כדיבור דמי יוצא בשפתיו ואלא מאי וכו' אמר רב אב"א וכו' ולענ"ד קשה על ברכת המזון דנקט במתני' ועל המזון מברך לאחריו וע"כ הכוונ' נמי בהרהר דע"כ ק"ש וברכת המזון בהדדי וא"כ קשה למה מברך בהרהר הא הרהר לאו כדיבור דמי ובמזון לא שייך שלא יהיה כל העולם עוסקין וכו' הא מזון רק הוא מברך שוב ראיתי בפ"י שהקשה כן. ואפשר לומר באמת הא דנקט ועל המזון מברך לאחריו מיירי נמי דומיא דתפילה בברכת המזון ברבים כגון בעשרה וא"כ שפיר גם בהאי איכא נ"מ דלא יהיה שהציבור עוסקין בו והוא שתוק ויש לומר מתני' איירי בה"ג גם בברכת המזון אבל יש לומר אם הוא בעצמו ביחידות גם בברכת המזון אינו מהרהר. ולפי הנ"ל יהיה מוכח לרב חסדא בין בק"ש בין בברכת המזון דווק' אם הוא ברבים אז יהרהר אבל אם הוא בעצמו קורא קיש בה"ג אפילו לא יהרהר וא"כ קשה לי מאי מקשה הגמרא מהך דתפלה דדבר שהציבור עוסקין בו ותנן היה עומד בתפלה דילמא שם איירי ביחידות בלא מנין בלא ציבור ובה"ג לא יתחיל דלא שייך דבר שהציבור עוסקין בו. והנראה לענ"ד לומר דלא יהי' דין המתני' לצדדי' דווקא בציבור, לכן נראה כיון בציבור יהרהר ה"ה דלא פליג עבדו יהרהר נמי ביחידות וא"כ שפיר מקשה מתפלה דדבר שהציבור עוסקין בו הוא דשייך ברבים וכיון דשייך ברבים לא פליג. הנה כבר הבאתי לעיל ספק שיש לי לרבינא דסובר הרהר כדיבור דמי וכפירש רש"י יוכל אדם נמי יוצא ידי חובתו בהרהר הא דפסקינן ספק בברכ' המזון אם בירך או לא דיברך עוד הפעם ספק דאורי' לחומר' נראה לענ"ד למ"ד דסובר הרהר כדיבור דמי ויוצא ידי חובתי בהרהר בה"ג בספק אם בירך ברכת המזון בודאי אל יברך עוד הפעם ואחר שיש עכ"פ חשש ספק ברכ' לבטלה אלא יהרהר עוד הפעם בה"ג יהרהר ובהרהר יצא ואי דכבר בירך ברכת המזון גם כן לא עשה ולא כלום כי בודאי בהרהר לא שייך ברכה לבטלה וכן נכון לעשות למ"ד הרהר כדיבור דמי אלא דאנן קיי"ל הרהר לאו כדיבור דמי לכן פסקינן באמת בספק ברכת המזון דחוזר ומברך ברכת המזון. וכן נראה לענ"ד בסברתו אם הרהר כדיבור דמי אף בספק ברכה דרבנן כגון בק"ש למ"ד שהוא מדרבנן דאמרינן בספק אינו חוזר וקורא בפה אבל בהרהר מהרהר אף בדרבנן מהיות טוב וזה אינו טרחא כלל וליכא שום נדנד ברכה לבטלה ובכן בודאי יהרהר עוד הפעם. ובזה היה נראה לי לתרץ לעיל קושית שער אפרים על אבעי רבינא לרבא בנשים אם ברכת המזון דאורייתא למנ"מ להוציא רבים ידי חובתן והקש' בש"א מדוע לא אימר הנ"מ בספק אם בירך ברכת המזון אם דאורייתא צריך לחזור ולברך, ולהנ"ל מאוד נעלה רבינא לשיטתו דסובר הרהר כדיבור דמי ממ"נ דין אחד הוא אם הוא דאוריי' אל יברך עוד הפעם מספק אלא יהרהר כאשר ביארתי ובזה יוצא בלי פיקפוק ואם הוא דרבנן בספק ג"כ יהרהר כאשר ביארתי בה"ג לא אמרינן ספק דרבנן לקולא דאפילו לא יהרהר זה אינו טרחא כלל ובודאי יהרהר וא"כ אין נ"מ בה"ג ודוק. שוב האיר ה' את עיני וראיתי בספר ישועות יעקב סימן ס"ב סק"א שכתב זה זמן רב הקשיתי למ"ד הרהר כדיבור דמי והדבר פשוט דבהרהר אינו עובר ומשום לא תשא למה לא נימ' בספק ברכו' שיהרהר בלבו הברכות עוד הפעם דאם לא בירך עדיין יוצא בהרהר ואם בירך לא נפסיד מידי עיין. שוב מצאתי כן