ברוך מרדכי חלק ב קצו

הוא שתחול עלינו הברכה, וזה שכ' אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו אזי לא צריך לדקדק עד כזית אלא ואכלתם לחמכם לשבוע עד, כאן שמעתי. והנה גם שם פרק ד' ראש השנה דף י"ז ע"ב איתא זה הגמרא ת"ש שאלה בלוריא הגיורת ר"ג כתיב בתורתכם אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך נפל לה וכו' הכי נמי כאן בעבירו' שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו עד שבא ר"ע ולימוד כאן קודם גזר דין וכאן לאחר גזר דין. וכן הובא בפרק התינוקת ומשני שם כאן קודם גזר דין כאן לאחר ג"ד, והקש' שם התוס' פרק התינוקת בד"ה כאן קודם תימא בפרק מי שמתו קאמר אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה וכו' ואמאי לא משני התם כי הכא או הכא כי התם. הנה באמת הקושיא גם כן על זה הגמרא שמתרץ כאן בין אדם למקום וכאן בין אדם לחבירו ומדוע לא מתרץ נמי ככה בברכות. ועל זה יש לומר לענ"ד כי כאשר מבואר בכתב סופר תשובה כ"ז שמפרש מה שאמרו חכמינו כשמכניס אדם לדין שואלים אותו נשאת ונתת באמונה ולמה מקדימין שאלה זו שנוגע בין אדם לחבירו תחילה, ונ"ל משום דהרבי מצו' תלוי בזה דמצוה הבא בעבירה לא יצא וכתב אם ה' שונא גזל בעולה ואמרו הרי גזל סאה טחנה ואפאה וכו' והפריש ממנה חלה האיך יברך אין זה מברך אלא מנעץ ומי שעושה עושר ולא במשפט ועושה ממון זה צדקה וגמ"ח הרב' או קנה ממנו ד' מינים ותפלין וציצית לא יעלו לפני ה' וניעוק המה לפניו ולכן שואלין אותו נשאת ונתת באמונה ואחר כך שואלין אותו על פרטי מצות עכ"ל כתב סופר יעיין. והנה בזה נראה לענ"ד דחדא נינהו תירץ הגמ' ראש השנה עם פה, הן אמת דיוכל לתרץ שהקב"ה ישא פנים מפני שמדקדקין עצמן עד כביצה ומברכין את שם ד' אבל כל אלה אם בין אדם לחבירו אין חטאת ואין עולה ואוכל משלו אבל אם יש גזילה בידו וגזל סאה של חיטין ואוכל ומדקדק עצמן עד כביצה ומברך שם ה' אין זה מברך אלא מנעץ וע"כ לא שייך נשיאות פנים, וזה שמתרץ הגמרא בר"ה כאן בין אדם למקום כאן בין אדם לחבירו והיינו אם חוטא בין אדם לחבירו אז לא שייך נשיאות פנים מפני שמדקדקין עצמן עד כביצ' אין זה אלא רשע בירך ניעוץ ה' וחדא נינהו והבין. וקושית התוס' בפרק התינוקת נראה לע"ד לתרץ דזה כאן קודם גזר דין ולאחר גזר דין חדא נינהו עם תירץ הגמרא בברכות כאשר ראיתי לפ' הגמרא פה בחתם סופר תשובה מינו ואורח חיים שמע' ה"ל ואולי יש לומר באגדה פ"ג דברכות שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתבת לא ישא פנים וכו' והקשה מאי מליותא לברך ברכה לבטלה ועובר על לא תשא ועוד מ"ש בהאי דקדק שע"ז נושא פנים טפי משארי הרבה דיקדוקים, ולפי הנ"ל יש לומר בהיפך מהובן והוא דבשעת ברכתן של ישראל היה ברכה מצוי' בכל מאכל שלהם והיו אוכלים ושובעים בפחות מכזית אי נמי בכל מצות דאיכא בהו דכתיב אכילה אפשר לומר מ"מ בעי כזית דווקא לענין שיעור ברכת המזון קרוב לודאי דאי שבע להו בפחות מהכי סגי דהתורה תליא בשביעה אפי"ה ישראל קדושים הם החמירו על עצמם משום חומר דלא תשא ע"כ דקדקו עצמן לאכול עד כזית אפילו שהיה קשה להם שהרי כבר שבעו בפחות אפי"ה כדי שלא ליכנס בספק לא תשא בברכת המזון והא"ש דהא גבי לא תשא כתיב כי לא ינקה ה' א"כ הנזהר טפי ראוי שישא לו ה' פנים היפך מן לא ינקה כי מדה טובה מרובה עכ"ל הטהור. ואמרתי מתי יוכל ישראל לזכות לנשיאות פנים אם הוא בשעת ברכתן של ישראל דהי' הברכ' מצויה דהיה אוכלים ושובעים בפחות מכזית ואז שפיר יוכל המה לעשות לפנים משורת הדין ולדקדק עצמן עד כזית אף שלא צריך להם כדי לברך ברכת המזון בלי שום שגיאה אבל אי לא היה שובעים בפחות מכזית ולא הוא שעת ברכה אזי במה יהי' להם נשיאות פנים מפני שבפחו' מכזית באמת אינו שובעים ולא יוכל לברך והבין לפי דברי ח"ס. והנה זה שאמר ותירץ הגמרא פה ובתינוקת חדא נינהו כאן קודם גזר דין וקודם גזר דין לענ"ד הברכה מצויה אז שפיר שייך נשיאות פנים כאשר מתרץ הגמרא פה ברכות כאן לאחר גזר דין אם כבר נגזור דין אז בטוח אינו ברכה מצויה באותו שעתא בשעת גזר דין דרק אם בחקותי תלכו ואכלת לשובע אוכל מועט ומתברך במיעו אבל בשעת החטא וגזר דין שכבר נגזר דין בודאי אינו הברכה מצויה שיהי' אוכל קמעה ומתברך ואם כן לא שייך לשיאות פנים כהנ"ל ומתורץ קושיות התוס' חדא נינהו ודוק. ותבלין נאה לדברי חתם סופר. ולענ"ד נראה עוד להוסיף נופח מדלי על דברי חתם סופר ולומר תרוייהו פשטים אמת המה ויוכלו לקיימן והגמ' כיון שישראל תמיד מדקדקין עצמן ויעשה בברכת המזון לפנים משורת הדין אם המה מתברכים ואוכלים ושובעים בפחות מכזית אז מדקדקין כפירש חתם סופר ואוכלין עד כזית כדי לברך בלי ספק אז אוכלים יותר כדי לברך ואם אינן מתברכין ואפילו עד כזית לא ישבעו וצריך להם טוב' לשבוע יותר מכזית אז מדקדק עצמן כדי שיהי' להן לשובע עד כזית ומסתפקין במיעוט כדי שיוכלו לברך ומסתפקי' בכזית וממ"נ תמיד הם מדקדקים על עצמן וזה הרבותא בברכת המזון פעם מדקדקים בפחות אף שצריך להם טובא ואין להם מדקדקין כדי שישבעו בפחות יוכלו לברך ופעם כאשר הברכה מצוי' ודי להם בפחות מכזית גם אז מדקדקין ואוכלים יותר מהצרך אף שגם זה צער להם אף על פי כן אכלו עד כזית כדי לברך ברכת המזון באכילה בכזית והבין. ואפשר לכוין ולומר דרב עוירא דרש זמנין משמיה דרב אמי וזמנין משמי' דר' אסי ולכאורה קשה אם שמע מר"א מדוע לא דרש תמיד בשם רב אמי ואם שמע מר"א מדוע לא דרש מרב אסי ואם שמע מתרווייהו מדוע לא דרש בשם תרווייהו תמיד. ולענ"ד חד מהני פשטים דרש רב אמי כאשר פירש החתם סופר שזה הוא הנשיאות פנים שהמה מדקדקים ואכלו יותר מכדי שביעה יען שרוצים עכ"פ לאכול בכזית אף ששבעו בפחות כדי שלא יעברו על לאו דלא תשא, ורב אסי דרש כפשוטו שצריך לאכול יותר לשבוע והמה מספיקם עצמם בפחות ובכן זימנין דרש משמיה דרב אמר זימנין דרש משמיה דרב אסי כאשר הי' השעתי בעם אם הי' עת רצון והמה בברכתן בשפע טובה דרש להם כזה המ"ד כפירש חתם סופר שאכלו יותר מאשר צריכים ומזה יבו' להם נשיאו' פנים ואם המה אינם זוכים והמה בשעתא של אינו ברכה ושפע ואינו מתברך במיעוט אז נשיאות פנים לישראל כאידך מ"ד דאכלו בפחות ואעפ"כ מברכין ומשום זה נשיאות פנים להם וממ"נ ראוים הם לנשיאות פנים דתמיד הם מדקדקים עצמם עד כזית ועד כביצה אם המה בברכתן שאכלו קמע' ומתברך במיעו אזי מדקדקים עד כזית כפירש חתם סופר ואם לאו מדקדקי' כפשוטי אכלו בפחות ואעפ"כ מברכין, וזה יש לומר רב אמי ורב אסי חד אמר כפשוטו וחד אמר כפירש חתם סיפר והבין.