ברוך מרדכי חלק ב קצה

על כן נרא' באמת ירא' המעיין שתוס' שם תירץ תי' אחר בד"ה מי שלא ראה דהקש' ואע"ג דפירשנו לעיל דקנין היה תרי דרבנן לא מוציא וכו' אפילו הכי סומא שיש בו אף תרי דרבנן יוציא אחרי' דכיון שהוא גדול ובר דעת עדיף טפי מקטן וע"כ תוס' פה תירץ תירוץ אחר משום דפה לא סגי בתירוצו לעיל דאם כן קשה על הת"ק דסובר פורס את שמע אף שלא ראה ראה מאורות מימיו ודוק. אך לפ"ז נשאר לי להקשו' על תוס' דף י"ט דמפ' שם טעמא משום שכבר נתחייב מדאורייתא הא זה תירץ לא יתרץ על מתניתן פורס את שמע לתנא קמא כאשר הקשתי. תו יש לי לדקדק למה לתוספות פה דף י"ט להקשות מפסחים מדוע לא מקשה ממתני' לקמן כ"ד סומא פורס את שמע וקטן אינו פורס וסתירה איכ' וצ"ע בין כך וב"כ מוכח מהך מתני' לקמן כ"ד בקטן דאינו פורס על שמע דתרי דרבנן איני מוציא חד דרבנן ויהיה מוכח דלא כמג"א ולענ"ד היה נראה לתרץ קושית התוס' מגילה כ"ד שהקשו מדוע קטן אינו פורס את שמע הא דרבנן הוא על פי דברי הרא"ש פרק שלשה שאכלו גבי מעשה בר"א שהיה משחרר עבדו ומשני הגמ' מצוה דרבים שאני דאלים עשה דרבים דכתיב וקדשתו ועיין ברא"ש שם שקאמר אף דהוה דרבנן אלים עשה דרבים וקדשתו לקדש את השם בעשרה ברבים כגון לשמוע ברכו וקדושה אף שלא מצינו עיקר מן התורה אפ"ה הוה עשה דיחיד לקדש את ה' ברבים אלים ובכן יש לומר גם במתני' זה לכן קטן אינו פורס את שמע משום דזה עשה ונקדשת אלים כל כך כמו דאורייתא והבין. וסומא יש לומר כחילוק התוס' כיון דהוא גדול ובר דעת וכו' לע"ז עדיין אינו מוכח דתרי דרבנן אינו מוציא חד דרבנן אלא הכא שאני פורס את שמע ויורד לפני התיבה דהוה דבר שבקדושה דאלים ונכון. ולאחר העיון אמינא נמי לתרץ קושית התוספות שהבאתי שהקשה מהך דפסחים מרב יוסף ורב ששת הא תרי דרבנן המה, והנרא' לענ"ד כי לכאור' יש לומר מאי מקשה הגמרא התם על רב יוסף ורב בשת דאמרי אגדתא וכו' הא יש לומר דהמה סברו הרהר כדיבור דמי ואם הם אומרים בני ביתם עכ"פ מהרהרים והם יוצאים בהרהר וא"ת דבדרבנן עכ"פ חייב לפרש בשפתיו על זה שפיר אתיא דרבנן ומפיק דרבנן דסומא מדרבנן מחייב וכמו קושיא שהקשה הגאון רבי עקיבא איגר על ספיקא הגמרא אי נשים בברכת המזון דאורייתא עיין פה לעיל בחידושי, וכן הקש' בעל ביאור מרדכי על כל מי שאינו מחוייב בדבר מדוע לא מוציא הא עכ"פ הרהר איכא אע"כ דס"ל הרהר לאו כדיבור דמי ותירץ דעכ"פ מדרבנן צריך לפרש בשפתיו ולפיכך כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אבל פה קשה אם נמי בדרבנן צריך לפרש בשפתיו הא על זה דרבנן אתי' דרבנן ומפיק והיה נראה לענ"ד לומר דשם קאי הגמ' על מתני' דנקט רבי גמליאל אומר כל שלא אמר שלש' דברים אלו בפסח לא יוצא ידי חובתו ואלו הן פסח וכו' פסח על שם וכו' שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא וכו' והנ' כיון שאמר התור' בפירוש ואמרתי אמרי' דווק' באמיר' אבל לא בהרהר ומצה ומרור איתקש לפסח, והנ' בפסח אי מדאורייתא ע"כ צריך אמירה בפה והרהר לא יצא כלל מפני שנאמר ואמרתם אלא דהוא מוצא בה"ג הוה כאלו אמרו ועיין בפרי מגדים במשבצות זהב בפתיחה להלכות פסח דהקש' הא דכתיב והגדת לבנך הא בכל השנה צריך להזכיר יציאת מצרים בלילה ותירץ דבעלמא מהני הזכרה בלב אבל בליל פסח בעי הגדה בפה. ואפשר כיון ר"ג בכוונתו שאמר כל שלא אמר שלשה דברים אלו היינו שלא אמר אלא בהרהר לא יצא דווקא אמירה צריך, ועוד נרא' לשמואל שם דקאמר לחם עוני לחם שעונין עליו הרב' וגם בבריי' תנינא לחם עוני לחם שעונין עליו הרבה וא"כ משמע להדיא דאמירה בפה צריך וא"כ שפיר דמקשה הגמרא על זה מתרץ הגמרא מצה בזה"ז דרבנן וא"כ אמירת הגדה נמי דרבנן ולא מוכח מפסוק מידי רק אסמכתא בעלמא ורק תקנתא דרבנן הוא ובה"ג אם רק מדרבנן הוא לא צריך אמירה וסגי בהרהר נמי ואם כן שפיר מתורץ קושית התוס' איך אתיא תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן יש לומר גם המה תרי דרבנן המה מדאורייתא בכל דבר יוצאין בהרהר דכדיבור דמי דהא כעת לא קיימינן על פסוק דאמרתם אלא דרבנן הוא והוי כתרי דרבנן המה דרבנן אמירה גופא וגם יוצאין בהרהר ורק מדרבנן אין יוצאין בהרהר ושפיר תרי דרבנן מוציא תרי דרבנן. משא"כ במגילה אמרינן שם דף י"ז קראה ע"פ לא יצא ולמאי דהאי זכירה בפה דילמא עיוני בעלמא לא ס"ד דכתיב זכור הא מה אני מקיים זכור בפה וא"כ מוכח משם דעקר התקנ' וחייב הנבילה לא שייך כלל בהרהר ועיין בסוגיא דהקורא אה שמע בחידושי אאמ"ו הרב הגאון הגדול קדיש שמו מו"ה מאיר זצוק"ל בחלק ראשון בברוך מרדכי ביאור ג"כ אאמ"ו הנ"ל דצריך דווקא בפה במגילה לא מהני הרהר וא"כ שפיר שייך לומר במגיל' דקטן הוה תרי דרבנן לא מוצי' חד דרבנן וא"ת ע"י הרהר קריא' המגילה בהרהר בשום אופן לא שייך דזכור דווקא בפה ובהרהר הי' כלא הי' ודוק היטב ואף שיש קצת לפקפק ולומר באמת הגדה אפשר דאנו סומכין על ואמרתם זבח פסח אעפ"כ יוכל לומר כדברי חזור בה והפוך בה והרוצ' יקבל וה' הרחמי' יורנו נפלאות מתורתו הקדושה ויצילינו משגיאו' ויפתח לבינו ויחכמינו בעיני פקיחות. הנה המגן אברהם סיים פה אבל קטן אינו מוציא את האשה ועיין מחצי' השקל דקטן ודאי דרבנן והאשה אפשר בברכת המזון דאורייתא וכתב המחצית השקל וה"ה לע"ז גדול שלא אכל כדי שביעה והאשה אכלה כדי שביעה ג"כ אין האיש הגדול יוכל להוציא את האשה, עיין בתשובת שער אפרים עכ"ל מחצית השקל, הנה תשו' שער אפרים אינני בביתי ולענ"ד יש לטעון על זה דאיכא חילוק גדול הא מוכח בר"ה בכל הברכות אף שיצא מוצא וטעמא הוא מצד ערבות וא"כ שפיר בקטן לא יוכל להוציא האשה דאינו בכלל ערבות הקטן אבל גדול דיש בכלל ערבות אף אם הגדול אכל רק שיעור' דרבנן יוכל להוציא האשה שאכלה שיעורא דאורייתא ובאמת הוא ספק דגול מרבבה בסימן רע"א בקידוש היום ושם יש לו זה הספק אנשים שקבלו ערבות בהר גריזים גם בעד הנשים קבלו ערבות וא"כ שפיר מוציא האיש את האש' אף שאיש רק מחוייב מדרבנן בקידושי לאחר התפלה אך דילמא כשם שהנשים לא יכנסו בכלל ערבות כך לא קיבלו אנשים ערבות בעד נשים עיין. וא"כ אין זה פשיטות דקאמר המחצית השקל פה ה"ה גדול שלא אכל כדי שבועה, ולהנ"ל ספק גדול הוא אצלינו וכבר לעיל דיברתי מאותו ענין בסוגיא הזה ומשם תדרשו סימנו סוגיא הזה בעזה"י וביארנו בענין ברכת המזון לשובע ולא לרזון לבאר לפי קט שכלינו ויהי' ה' עמנו:

גמרא דרש רב עווירא זמנין אמר לה משמיה וכו' והם מדקדקים עד מזית שמעתי בזה לפרש פסוקי התורה אם בחקותי תלכו ואכלת' לחמכם לשובע מבואר ע"פ הגמרא פה כל זמן שאנו מתיראן מהעונש וצריך נשיאות פנים צריך לדקדק עד כזית ואז נושא הקב"ה פנים לישראל כהנ"ל אבל אם אנו הולכי' בטח בחוקות ומצות ה' אזי לא צריך נשיאות פנים כלל וכדין