ברוך מרדכי חלק ב קצג

דאורייתא והגמרא דאבעי בעי על ברכת וממילא גם על ברכה אחת מעין שלש. (וע"כ כיון רש"י דהנמרא סובר הכי כן דלכאור' קש' כקושית הצל"ח וכקושית הגאון רבי עקיבא איגר דהקשה הצל"ח וזה לשונו והא דלעיל בגמ' דמקש' בבהמ"ז פשיטא למה לא משני קס"ד כיון דכתיב על הארץ הטובה קמ"ל משנתינו דחייבות מהתור' או מדרבנן ונראה דגם ברכה של אחריה דכל שבעת המינין הוא מדאוריתא כך הוא שיטות הרבה וקאי קרא על הארץ על כל שבעה המינין הוה לתנא דמתני' למתנ' שחייבות בברכה שלאחריה כל שבעת המינין ולמה פרט' משנתינו דווקא ברכת המזון לכך הוצרך לתרץ מיד הואיל דכתיב וכו' ועיין לעיל בחידושי דחיתי את אלה אבל עוד קימתי הפוך בהך וכל אלה אם טעמא הוא משום על הארץ הטובה.) הנה כבר הבאתי לעיל השובת חתם סופר בסיום שקאמר מעתה הבנתי דברי הג"א התמוהים מאוד במגילה פ"א ברא"ש סימן ד' וז"ל ונשים חייבות בברכת המזון מדאוריי' אבל אינן מוציאות את האנשים שאינן יכולין ליוצר ברית עכ"ל הג"א, ותמוה מאוד אי ס"ל שהן דאורייתא יכולין להוציא גם האנשים דהרי בש"ס ברכות תליא אהדדי ולפי הנ"ל אתי שפיר דס"ל נמי כשיטת רש"י ממש דאבעי הוא משום נחלת הארץ וקיימ"ל שחייבות מן התורה אלא שבעל אבעי הוא ס"ל כרב ברית דאנשים לא מעכב והיינו כוונתו הוא ס"ל אם הוא דאורייתא אז לא מעכב אלא דהוא מסופק אם דאורייתא או דרבנן ואנן לא קיימ"ל הכי אלא ברית באנשים מעכב וא"כ אי אפילו בהמ"ז בנשים דאורייתא אין מוציאן אנשים משום שינה נוסחא עיין היטב ולפי"ז נראה לי לומר הא דקתני בברייתא אשה מברכת לבעל' האיך שייך דאש' יברכת לבעל' הא ברית מעכב וע"כ צריך לומר זה הברייתא אתיא כרב דברית לא מעכב או שיש לומר באמת איירי זה הברייתא דאכלו שיעורא דרבנן ובדרבנן יש לומר אם לא אמר ברית לא מעכב ודווקא בדאורייתא מעכב, והן אמת כן כתב הטור סימן קפ"ז כיון דבהמ"ז דאורייתא אם לא אמר ברית מעכב משמע דווקא אם דאורייתא מעכב אבל לא בדרבנן וא"כ שפיר דאכל שיעורא דרבנן ובכה"ג ברית לא מעכב. ומעתה לפי"ז יש לי לתרץ הג"א הנ"ל דיש לומר זה כלל בידינו בברכת המזון דאורייתא ברית מעכב אבל לא בגוונא כגון שאכל שיעורא דרבנן בדרבנן ברית לא מעכב בדיעבד ואפשר אפילו לכתחיל' לא מעכב ויש לומר דהגמרא דאבעי וקאמר למאי נ"מ להוציא אחרים וכו' אי דאורייתא אתי דאוריי' יש לומר הנ"מ בה"ג אם אנשים אכלו שיעורא דרבנן וגם נשים אכלו שיעורא דרבנן וכבר מוכח תוס' תרי דרבנן לא מצי מפיק חד דרבנן וא"כ אם נשים בברכת המזון דאורייתא ובשיעורא דרבנן איכא רק חד דרבנן אם כן מוצא אנשים דאכלו שיעורא דרבנן דהמה חד דרבנן וגם האשה חד דרבנן אבל אם נשים בברכת המזון דרבנן א"כ אם אכלו נשים שיעורא דרבנן איכא תרי דרבנן ובאנשים רק חד דרבנן ולא יוכל להוציא ושפיר יש נ"מ וא"כ כיון דאיירי בשיעורא דרבנן שפיר ברית לא מעכב כי בדרבנן ברית לא מעכב משא"כ הג"א איירי דיוצא אנשים בשיעורא דאורייתא בה"ג אפי' נשים בברכ' המזון דאורייתא לא מוצא משום ברית דמעכב ולפי יש לי לומר דבעל האבעי באמת קיימא לרב נמי וגם אליבא דכ"ע אף אי ברית מעכב ונפקא מיניה בה"ג כאשר הבאתי דבדרבנן ברית לא מעכב ולכן נקט סתם אי דאורייתא ודוק. ובהיות כן שפיר רוצה לפשוט מהך דאשה מברכת לבעלה נשים ע"כ בברכת המזון דאורייתא וא"ת האיך מוציא משום ברית יוכל לאוקמי בריית' הזה כרב דלא מעכב ברית אבל עכ"פ מוכח נשים בברכת המזון דאוריתא דאם לא כן אינו מוצא אנשים על זה. משני הגמרא דאיירי דבעל אוכל שיעורא דרבנן ואם כן שפיר דיוכלה להוציא ואית משום ברית בדרבנן באמת לא מעכב ברית ולא צריך למסקנא לומר דאתיא כרב ואיירי דאשה וקטן אכלו שיעורא דאורייתא כאשר ביאור התוס' במס' מגילה ודוק היטב. וראיתי בהקובץ פרק ה' מהלכות ברכות שהובא זה הג"א דנשים חייבות בבהמ"ז דאורייתא וקאמר משום דפשיטא ליה להירושלמי דהוא דאורייתא שבק ספיקא דבבלי אלא כתב דקשה מה שכתב בהג"א שם דאעפ"כ אינו מוציא האנשים צע"ג וכתב ואפשר לומר דשיטת הג"א דס"ל דשלש ברכות מן התורה המה ודלא כשיטת הרמב"ן שהבי' הכ"מ בפ"ב ה"ז וא"כ בברכת הארץ ודאי דמדרבנן בנשים כיון שלא נטלו חלק בארץ ולא כתב בהג"א שמחוייבין מן התורה כ"א בב' ברכות ולא הוה ספיקא כ"א בברכת הארץ ומשום הכי אינו מוציא את האנשים אפילו בהך ב' ברכות משום דילמא אתי להוציאן גם בברכת הארץ, ובזה אפשר לכוין דלא פליג הבבלי עם הירושלמי עיין היטב שם. ולענ"ד לא ידעתי ולא ירדתי לכוונתו מה בעי הקובץ בזה הא הג"א לא הובא מה"ט אלא הוב' בפירוש מדוע לא מוציא אנשים משום שאינו בברית וע"כ מפרש טעמא משום ברית והאיך רוצה לפ' דטעמ' דהג"א הוא משום ברכת הארץ ומאוד תמוהו כי גם בזה ב' ברכות לא יוכל להוציאן כי חד מינה הוא ברית וברית לא יוכל' לאומר' וזה הוא הטעם של הג"א. ולפי פירש הקובץ דיש לומר להשות הבבלי עם הירושלמי והיינו דהא דקאמר הירושלמי נשים בברכת המזון דאורייתא היינו דווקא ב' ברכות אבל לא כיון בירושלמי על ברכת הארץ והגמרא דמסופק רק על ברכת הארץ והכוונת הגמ' אם בהמ"ז רק דרבנן ממילא לא יוכלה להוציא אנשים אפילו בה"ג בהנך ב' ברכות דילמא אתי להוציאן גם בברכ' הארץ עיין היטב בדבריו ובזה י"ל נדחה ראיות בעל מלחמות שהובא ראיה דע"כ נשים בבהמ"ז דאורייתא דאל"כ איך אמר רב ברי' לא מעכב משום דליתא בנשים הא נשים גופ' לאו דאורייתא אלא ע"כ נשים דאורייתא בבהמ"ז ולהנ"ל לא מוכח דכל אבעי הוא רק על ברכ' הארץ אם דאו' אבל שאר שני ברכות ודאי דאורייתא המה נמי בנשים וא"כ זה הברכה דיש בו ברית ע"כ גם נשים בדאוריי' ואעפ"כ דליתא בברית אעפ"כ דאוריי' והנה שפיר אמר רב גם נשים אינו בברית וע"כ דלא מעכב וא"ת הא נשים רק דרבנן זה רק ברכת הארץ אבל לא בשני ברכות אחרינא ונכון. ובהיות כן אמרתי לתרץ קושית חתם סופר דהקשה באורח חיים תשובה מ"ח אשר כבר הבאתי דהגמרא הו"ל נפקא מינה אי נשים בבהמ"ז דאורייתא גם אנשים אינם צריכם לומר ברית הואיל וליתא בנשים משא"כ אם נשים רק דרבנן אז ברית באנשים מעכב דהא ליכא למימר הואיל וליתא בנשים הא נשים בברכת המזון לאו דאורייתא ולהנ"ל ניחא דכל ספק הגמרא הוא פה על ברכת הארץ אבל שאר תרי ברכות ודאי דאוריי' בנשים וא"כ אף אם ברכת הארץ דרבנן אעפ"כ ברית באנשים לא מעכב משום דליתניהו בנשים ובאמת בשאר ב' ברכות דאורייתא ורק הספק בברכת הארץ ודוק היטב. ובזה יש לי לתרץ קושית ביאור מרדכי שהקש' לפי' רש"י ומרדכי דספק הוא משום על הארן ע"כ