ברוך מרדכי חלק ב קצ

לכן נראה לע"ד באמת דייק הר"י הכהן כלשונו שפה ברכות הגירסא בגמרא למאי נ"מ להוצא' אחרים ידי חובתן וכבר מוכח דרבים לא מקרי פחות משלשה כאשר הביא גם הביאור מרדכי כדאיתא בגיטין מ"ו ע"א ובנזיר כ"ז ע"א עיין שם וא"כ שפיר בתוספת' דנקט רבים בה"ג שפיר מתרץ התוס' אשה אינו יוכל להוציאה רבים היינו מבלעדה רבים והמה ג' דזילה בהו מילתא ורבים היינו שלשה מבלעדה אבל פה בגמ' רק נקט אחרים ואחרים רק תרי במשמע ויוכל לאיירי רק תרי ואינו רבים ויוכלה להוציאה ובאמת כסברת התוס' ונכון וגם בה"ג ניחא. ובהיות כן שפיר מתורץ קושית התוספות גם לר"י הכהן אף באמת דמוכח מפה דע"כ מצטרפי' לזימון כאשר ביארנו אף מדנקט אחרים להוציא אחרים ככה מוכח דע"כ לא איירי מאחד השמוע ובאינו בקי דא"כ למה נקט אחרים דמשמע לכל הפחות תרתי אלא ע"כ מוכח כוונת הגמרא דמצרפין לזימון והאבעי הוא אם מוציא אחרים היינו מצרפין הוא בפשיטות שאשה מצרפת בהדי שנים אחרינא אנשים לזימון אלא דאבעי להו אם מוציאן אחרים ולענין זימון איירי דהיא מברכ' בזימון אם מוציאה או לא, ולפ"ז הדק היטב נקט אחרי' יחיד לא יוכל למנקט דלא איירי בה"ג באינו בקי דווק' ורבים לא יוכל למנקט דרבים זיל' להו מילתא ואחרים שפיר דנקט דתרתי משמע ודוק. ולפי"ז מתורץ קושית התוספות בתוספתא לא יוכל למפשוט אף דמצרפו' דשם הטעם הוא כאידך תירץ תוס' דתוספתא נקט רבים היל' בהו מילת' להוצי' רבים וברבים שייך זילה בהוא מילתא ורבים ג' במשמע מבלעדה דהיא מוצאה רבים, משא"כ פה לא איירי מרבי' משלשה אלא איירי להוציא אחרים והמה תרתי במשמע ושפיר אי דאוריתא מפיק להו וזה שנקט הגירסא בטור להוציא אחרים ידי חובתן ודוק היטב באות ובלשון והמבין יבין, אבל אי הגירסא פה בגמרא כאשר לפנינו מילת רבים מאוד צריך עיון התוס' בסוכה בתירוץ השני ובה"ג קשה כהנ"ל וצ"ע ובתוספתא שלפנינו ובתוס' נקט רבים. אך לאחר כל אלה אמרתי אתבוננה דהתוספת עדיין צריך עיון כי כאשר הקשה בעל מגן גבורים בסי' קפ"ו דהתוספתא תמוה דקתני נשים ועבדים וכו' פטורין ואין מוציאן את הרבים ידי חובתן באמת אמרו אשה מברכת לבעלה ובן לאביו ועבד לרבו ותמיהני כיון דנקט אין מוציאן את הרבים איך אמרו אשה מברכת לבעלה וכ' לפי' התוס' ומהרש"א סוכו' ניחא שפיר דאשה לבעל' לבד דלא שייך משום זימון ולא משום זילותא שפיר מוציא' עיין שם. ולענ"ד עדיין קשה למה נקטו דווקא לבעלה הלא אפילו אחרים דאינם בעלה יוכלה להוציא' אף תרתי דבין חד או תרי ליכא לחלק כי בנשי' מצרפין לזימון ומ"ש חד מתרי רק דרבים לא יהי' אבל זאת גם כן קשה למגן גבורי' א"כ למה נקט דווק' דאש' מברכי לבעלה הא גם לאחרינא יוכלה לברך לאינו בקי או דלא צריך זימון אלא צריך לומר דנקט בעלה כן דרך האשה לסעוד עם בעלה וכדרכה נקט והכל מבין מאילו דה"ה לאחרינא כן נמי לדידיה יש לפי כאל' והכל על מקומו בשלום וה' יורני נפלאות מתורתו הקדישה. עיין בביאור מרדכי דמסיים אמנם לפמ"ש הב"י בשם הר"ן בסימן קכ"ט בברכת המזון היכא דאיכא ג' לבר מנשים מצרפין משום דהשתא אין צרופין ניכר אתי שפיר הסוגיא ולא בעינן תו לדחוקי ולאוקמי בב' דווק' ובאינו בקי אלא אף בזימון מיירי אפילו הכי לא קשה התוספתא דמייתי התוס' דמצי מיירי בליכא ג' רק בהדי נשים ובסוגין נ"מ באיכא ג' זולתן דבכה"ג מצטרפות וקמבעי ליה אי יוכל להוציא או לא ובהכי מדוייק הא דקאמר הש"ס כי לאפוקא רבים ידי חובתן דרבים לא מקרי פחות משלשה כדאיתא בגיטן מ"ו ובנזיר נ"ז ע"א ע"ש עכ"ל. ולענ"ד לא הבנתי צדיק מה פעל הא גם בתוספת' נקט ואין מוציאן רבים ידי חובתן אם כן נקט רבים ורבים איכו פחות משלשה משמע אפילו ג' מבלעדה אין יוכל להוציאה וא"כ ע"כ ליכא לשנוי משום זימון דאין מצרפין דהיכא דאיכא מבלעדה ג' יוכל לצרף ורבים דנקט בתוספתא לא משמע כן. אך באמת כאשר הוא ראה שפיר דהוא הבי' התוספת' בלשון אין אשה מוציאה אחרים י"ח והנה היה לו הגירסא אחרים בתוספתא וניחא, אבל אנכי ראיתי בהדיא התוספתא וגם בתוס' סוכה שנקט להדיא ואין מוציאן רבים ידי חובתן כך הוא הגירסא גם בתוספת' דנקט רבים בלשונו וצ"ע. שוב ראיתי לדקדק על ביאור מרדכי הא בסיפ' דנקט ואשה מברכת לבעלה ולביאור מרדכי הנ"ל הו"ל לתוספתא לאשמעינן אפילו לרבים מברכת דכל טעמא הוא רק משום שאין מצרפות לזימון אבל בג' מבלעדה מצרפת א"כ מדוע לא קמ"ל אפילו רבים אשה מברכת וזה רבותא יותר, ויש לומר דזה הכל חד הוא כיון דאשמעינן דאשה מברכת לבעלה ממילא מוכח דע"כ היא יוכלה להוציאה וא"כ ה"ה ג' נמי כיון דבה"ג מצרפות לזימון כ"נ לחומר המילתא ועינתי ושעשעתי בדברי ביאור מרדכי המסולאים מפז ושמי מרדכי הקטן יזכר לטובה. יש לי לעיין על גמרא פה לפי תירוץ התוס' פרק ג' שאכלו דלכן מצוה לחלק בברכת המזון בשנים משום דברכת המזון דאורייתא היא משא"כ ברכת המוצי' דרבנן חד מוציא אחרינא א"כ קשה הא איכא נפקותא אם נשים בברכת המזון דרבנן אזי אינו מצוה לחלק אף בבקי ואי נשים בברכת המזון דאורייתא אזי מצו' לחלק ולמה לא קאמר הגמרא נ"מ זאת וצ"ע. אבל כבר הביא הרא"ש וגם בתירוץ אמר בתוס' דטעמא לחלק בין ברכת המוציא לברכת המזון שם כבר מסלקין מהדדי וברכת המוציא דעתם להתחבר יחדיו לאכילה עיין היטב ויש דברים בזה. רש"י ד"ה בן קטן מברך לאביו אם אביו אינו יודע לברך והנה רש"י פה מפרש דכוונת בן מברך לאביו להוציא אותו מידי חיוב ברכת המזון ולא מידי זימון, ולכאורה צ"ע הא תניא לקמן בברכת המזון מצו' לחלק בשני' אבל כבר תנא שם אם אחד בור אחד מוצא את חבירו ולזה מפרש רש"י פה אם אין אביו יודע לברך אז ליכא מצו' לחלק וקמ"ל בה"ג דקטן מוצ' ובכן איירי באשה מברכת לבעלה דבעלה אינו יודע אבל לענ"ד למסקנ' דאסקי' דאיירי פה באכלו שיעורא דרבנן בה"ג יש לומר דאיירי באביו יודע לברך וגם בעלה יודע לברך אבל כבר ביאור התוס' ומתרץ לחלק בין ברכת המוציא דאחד מוציא את כולם משום דהוא דרבנן משא"כ ברכת המזון הוא דאורית' וא"כ באמת אכלו רק שיעור' דרבנן בה"ג הוה דרבנן ולא צריך לחלק ואחד מברך לכולם נמי ברכת המזון וא"כ במסקנא יוכל לומר דאביו יודע לברך ורק בדרבנן אינו מצוה לחלק ויוכל הקטן להוציא. הובא במחבר סימן קצ"ט סק"י קטן שהגיע לעונו' הפעוט' וכו' מזמנין עליו ורמ"א שם כתב וי"א דאין מצרפין אותו כלל עד שיהיה בן י"ג שנים דאז מחזקינן אותו לגדול שהביא ב' שערות ועיין מג"א שם מחזיקן ליה כגדול פירש אין צריך לבדוק אחריו לב' שערות וכו' ונראה לי דווקא אצטרופא אבל להוציא אחרים בעי שידעינן בוודאי שהבי' שתי שערו' ע"י בדיק' או שנתמלא זקנו דהא ברכת המזון דאורייתא הוא ולא סמכינן אחזקה ובש"ל כתב שמן התור' גדול יוצ' בברכת