ברוך מרדכי חלק ב קפט

הנה ידוע בשנים מצוה לחלק וכבר תירץ התוס' דווק' בדאורייתא בברכת המזון אבל לא בדרבנן אלא דווקא באינו יודע וא"כ אם אביו אכל שיעורא דאורייתא אף דמוצא הקטן אבל מצוה לחלק ואי משום הרהר אבל לכתחילה עכ"פ מצוה לחלק כי ככה אמרינן בשנים מצו' לחלק והא גם שם שייך הרהר אלא עכ"פ בדאורייתא מצוה לחלק וא"כ צריך לאוקמי באביו דאינו יודע ובכן בחרו התירץ לאוקמי באביו שאכל שיעורא דרבנן ואז שפיר אינו מצוה לחלק והבין. או שיש ליישב ולומר הרי חתם סופר הובא כאשר הבאתי לעיל איך שייך להוציא אנשים הא נשים אינו בברית רק אי הוה דאורייתא ניחא לפי סברת חתם סופר דע"כ לפי שאינו בברית בנשים משא"כ אם מדרבנן נשים אז לא יוכל להוציא אנשים דאוריי' אבל דרבנן יוכל להוציא דהרי חזינן מדרבנן נשים בברכת המזון ולא קפדו רבנן אברכת המזון בברית וא"כ לפ"ז צריך הגמרא לתרץ כגון שאכל שיעורא דרבנן כדי שיהי' ניחא נמי דאשה מברכת לבעל' ונכון חזור בה והפוך בה ותמצא מרגניתא בעהי"ת. עיין בביאור מרדכי שהביא בשם הר"י הכהן בסימן קצ"ט הובא הטור בשם הר"י הכהן דמכאן משמע דנשים מצטרפות לזימון ופירש דס"ל הא דתני לקמן מ"ה אין מזמנין על נשים ר"ל דאין מחוייב לזמן עליה' אבל מ"מ אם רצו לזמן זמנין כיון דאיכא דעות והוכיח כן מכאן דאי אמרת דאין מצטרפות מאי קמבעי ליה אם מוציא אחרים הא בלאו הכי ליכא בהו צירוף וס"ל דלא מיירי בסוגיא בנשים דאין בהן זימון ובאינו בקי דא"כ לא שייך לשון הש"ס למאי נ"מ לאפוקי נשים יד חובתן כיון דלא מיירי רק מ"א השומע אלא ע"כ דמיירי באיכא שלשה וזימון וא"א דאין מצרפות פשיטא שאין יוכל להוציא ואין לומר דהא גופא קמבעי ליה להש"ס אם חייבות מדאורייתא מצטרפין ואי מדרבן אין מצרפין דא"כ הוה ליה להש"ס לומר זאת הנ"מ ולא היה לי לומר נ"מ להוציא אחרים כיון דאם הן רק מדרבנן אפי' להצטרף אינו יוכל אע"כ דאף אם מדרבנן אפילו הכי מצטרפות ורק איבעי ליה אם מוציא אחרים ועיין בטור עכ"ל ביאור מרדכי. ובהר"י הכהן הזה אמרתי שפיר מתורץ לנו קושית שער אפרים שהקשה מדוע לא קאמר הגמ' הנ"מ באם שכח מלברך ברכת המזון אם צריך עוד הפעם לברך הגמרא בכיון קאמר זה הנ"מ כדי להשמיע לנו מילתא אגב אורחא דנשים מצטרפות בזימון ומהך נ"מ דקאמר הגמרא להוציא אחרים ידי חובתן מוכח דנשים מצטרפות בכל גוונא וזאת שרוצה הגמרא לאשמעינן אגב גררא משום דאיירי פה בנשים ודוק היטב ועיין בטור בדברי הר"י הכהן שדבריו בפשיטא קשה להילמא אך בביאור מרדכי דבריו מיוסדי' ונכוני' וזה שקאמר דאי לא תימא הכי כוונתו כביאור מרדכי ואף דהוא גופא קמבעי עיין דוק ותמצא. אך הר"ם השיב על דברי הר"י הכהן שם וקאמר דנשי' אין מצרפות ועיין בביאור מרדכי שכ' שכן משמע בתוס' סוכה ל"ח דיה באמת שהקשו מאי קמבעי ליה כאן תפשוט מתוספתא דתניא התם אין אשה מוציאה אחרים י"ח ותו דהתם משום דאין מצרפות הוא וא"כ צריך לומר הסוגי' כאן לא מיירי מהיכ' דבעי לאצטרופינהו אלא מיירי בשנים שאין צריך צירוף ובאינו בקי כנ"ל כי בבקי אינו יוכל לאוקמי כבר היקדם בביאור מרדכי בבקי בלאו הכי אין אי יוכל להוציא חבירו בשנים. ולדדי נראה אף בבקי יוכל לאוקמי ואיכא שפיר נ"ט והיינו מה שהיה אצלי קצת ספק הנה למאי דקיימ"ל בספק ברכת המזון דיחזור דברך מספק דאורייתא ואמרתי אם שניים אכלו ביחד ואחד מסופק אם בירך ברכה המזון או לא בירך אבל האידך שאכל עמו עוד לא בירך בה"ג הדין דחוזר ומברך ברכת המזון מספק אם בה"ג כיון דחבירו עוד לא בירך יוכל להוצי' זה שצריך לברך עוד הפעם מספק ואף דאמרינן בבקי בשניים מצוה לחלק היינו בגוונא דלא בירך כל אחד אבל באחד שהוא מסופק בה"ג לענ"ד לומר טוב ביותר דיוצא איתו חבירו כי אם כבר בירך לא יעשה בזה שום ברכה לבטלה דהוא בלאו הכי מברך וממ"נ אם לא בירך הרי הוא מוצא אותו ואם בירך לא היפסד כלל כי חבירו צריך לברך ברכת המזון בלאו הכי וא"כ בה"ג לענ"ד אף שמסופק בכל מקום חוזר ומברך אבל אם יש אחד דיוכל להוציא בה"ג לא אמרינן מצוה לחלק דילמ' כבר בירך ויעשה מספק אעפ"כ ברכה לבטלה אבל בה"ג יוצא בלי חשש כלל וכלל אלא מברך עוד הפעם מספק אלא חבירו יברך ויוצא אותו ובהיות כן יש לומר בה"ג אבעי הגמרא פה אפי' בבקי אם נשים בברכת המזון דאורייתא אז יוכל להוציא חבירו אפילו שבקי בה"ג בספק אם בירך ברכת המזון אז היא מוצא אותו בה"ג טוב להוצי' ומצוי שלא לחלק ונכון ובזה יהיה ראיה לספק שני לפשוט בה"ג מצוה שלא לחלק ונכון. ונחזור לראשונות שהביאור מרדכי הביא וזה לשונו והר"ם שהשיב על דברי הר"י הכהן צריך לומר דמפרש אבעי לגבי שנים שאין זימון בניהם ובאינו בקי וכן משמע בתוס' סוכה ל"ח ד"ה באמת שהקשו מאי קמבעי ליה כאן תפשוט מתוספתא דתניא התם אין אשה מוציאה אחרים י"ח ותירץ דהתם משום דאין מצטרפות הוא וא"כ צריך לומר הסוגיא כאן לא מיירי מהיכי דבעי לאצטרופינהו אלא מיירי בשני' שאין צריך צירוף ובאינו בקי, ולפ"ז להר"י הכהן נשאר קושית תוספות הנ"ל דתפשוט לי מהתוספתא עכ"ל ופירוש כיון דהר"י הכהן היחלט דנשים מצטרפין דמוכח כן מגמרא ואם כן לא יוכל לתרץ הטעם בתוספתא משום דאין מצרפין. והנראה לענ"ד בישובו ליישב הר"י הכהן בכתבי וכל שינו שהוא הביא הגמרא בזה הלשון בטור והר"ר יהודא הכהן היה מביא הלכה למעשה להצטרף אשה לזימון והא מביא ראיה מדבעי תלמודא בפרק מי שמתו נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן דאוריתא או דרבנן וקאמר למאי נ"מ להוציא אחרים אחרים ידי חובתן מכלל דפשיטא ליה דמצרפות וכו' והנה נקט בלשונו הגירסא בגמרא להוציא אחרים ידי חובתן ולא להוצי' רבי' ידי חובתן אלא אחרי' ובזה לע"ד צדקו דבריו ולית קושיא כלל דהנה התוס' הביא עוד תירץ אחר בסוכה מדוע לא תיפשוט הגמ' מתוספתא דנקט אין אשה ועבד מוציאה רבים ידי חובתן בברכת המזון וע"כ מוכח דלאו דאורייתא ע"ז מתרץ א"נ משום דיל' בהו מילתא ברבים ואף שדאורייתא מ"מ רבים אין מוציאן משום דזיל' בהן מילתא וכן מוכח בהלכו' גדולו' אף מגילה דנשים חייבות בה אין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה יעיין והנה עדיין נשאר עיון גדול על תירץ תוס' זה הא מהך תירוצי משמע אף אי דאורייתא מ"מ לא יוכלו נשים להוציא רבים משום דזילי בהן מילתא א"כ עדיין קשה גמרא ברכות פה דנקט למאי נ"מ להוציא רבים ידי חובתן אי דאורייתא אתי דאורייתא ומפיק משמע בהדיא בדאוריתא אפילו רבים יוכלה הנשים להוציאה וא"כ תפשוט עדיין מתוספתא דלאו דאורייתא דשם נקט אשה לא יוכלה להוציאה רבים ידי חובתן בברכת המזון ואי משום דרבים זילה בהו מילתא הא מפה ברכות מוכח אי דאוריתא יוכלו הנשים להוציאה אף רבים ידי חובתן בברכת המזון.