ברוך מרדכי חלק ב קפח

אינם מוציאם את האנשים לפי שאינו יכולין לומר ברית עכ"ל, ותמוה מאוד לענ"ד איך קתני בברייתא באמת אשה מברכת לבעלה ואף שמסיק בגמרא דאיירי בשעור' דרבנן אבל עכ"פ היא אינה אומרת ברית ואיך מוצא בעלה ולהנ"ל ע"כ צריך לאסיק לדברי חתם סופר אם אמרינן נשים בבהמ"ז דרבנן אז ברית לא מעכב כיון דרבנן אמרו לחייבה אשה בברכת המזון ואף שאינה בברית א"כ ה"ה דיוכל להוציא שיעורא דרבנן בבעל אף בלא ברית הרי דאינו בנשים ברית ובדרבנן לא מעכב והכא איירי אליבא דרב כסבר' חתם סופר ברית דאנשי' לא מעכב אבל המעיין בחתם סופר שסיים בתשוב' הנ"ל ואנן לא קיימא לן הכי אלא ברית באנשים מעכב וא"כ אפילו אי נשים בברכת המזון דאורייתא אין מוצא אנשים משום שינו הנוסחא. ולפי"ז קשה לי הברייתא דקתני באמת אמרו בן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה האיך שייך דאשה יברך לבעלה הא היא אינה אומרת ברית ואם גם בברכת המזון דאוריי' איך שייך לומר דאשה מברכת לבעלה הא היא אינה אומר' ברית, ואפשר לומר דבריי' הזה אתי כרב לקמן דלא מעכב עיין ודוק. והן אמת ראיתי כזאת בביאור מרדכי שמתמה כן ואמר וזה לשונו והא דאמרה דאשה מברכת לבעלה צריך לומר ע"כ ברית ותורה אומר הבעל ועונה אחריה מה שהיא אומרת והא דלא מוקי לה בעונה אחריה הכל זה פשיטא כמ"ש במאור עיין בביאור מרדכי וזה קצת דחוק כי סתם נקט משמע דהבעל לא יברך כלל, ולא יאמר אפילו ברית ותורה. ומידי דברי בו אמרתי בדברי ביאור מרדכי פה לתרץ דברי ביאור מרדכי במקום אחר סעיף כ"א ד"ה פטורין משמע דלמאי דקיי"ל השתא כהן א"י להוצי' זרים שמחייבו מדאורייתא מטעם המרדכי ורש"י דנשים לכן פטורין משום שלא נטלו חלק בארץ ולפ"ז כהנים ולוים פטורין וכתב הביאור מרדכי משמע דלמאי דקיי"ל השתא כהן אינו יכול להוציא זרים מחויבין מדאורייתא וקשה הא דגרסינן בערכין דף א' הכל מצטרפין לזימון וכו' דאכלי כהנים תרומה או קדשים והדר קאכלי חולין ע"ש, ולפמ"ש המג"א סי' קצ"ו סק"א בשם הגוו"ב אחד אכל חלב ושנים אוכלין בשר דווקא האוכל חלב מברך וכן כאן דווקא הכהן מברך אבל לא הזרים שהם א"י לאכול עם הכהן א"כ ש"מ דהכהן מוצי' זרים וצריך לדחוק דגם הברייתא דערכין איירי דקאכלי זרים שיעורא דרבנן גם קשה הא דתנא דבי ר"י בגיטין דף נ"ט וקדשתו לכל דבר שבקדושה לברך ראשון דדאורייתא הוא כמו שכתב במג"א סימן ר"א סק"ד למאי הלכתא ונ"ל דפירש לברך בתורה ראשון וכגון בפרשת זכור ובפרשת פרה דהוה דאורייתא עכ"ל ביאור מרדכי עיין והנה קושיא ראשונה שפיר יש לתרץ לענ"ד הא הוא בעצמו סיים פה שהבאתי ברית ותורה איירי בעונה אחריה והא דלא מוקי לה בעונה אחריה' הכל דזה פשיטא אבל עכ"פ מוכח בעונה אחריה יוכלה האשה להוציא וא"כ שפיר איכא גוונא בהכל מצרפין לזימון דקאכלי כהנים תרומה או קדשי' והדר חולין אמת כהן מברך כמוכח במג"א ומצרפין לזימון ואיירי בעוני אחרי' זה הזר עונ' אחריה' ובה"ג יוכל הכהן לברך ופה לא רוצ' לאשמעי' דין דעונ' אחריה' פה רוצ' לאשמעי' דהכל מצרפין לזימון ושפיר איכא גוונא בעונ' אחריו ושפיר מתרץ כוון קושי' אחרינ' לברך ראשון וזה עונה אחריו ושפיר יוצא ודוק היטב. ועל תירוצו שמתרץ דהא לכל דבר שבקדושה לברך בתורה ראשון דאורייתא אמרה בפ' זכור פה לא הבנתי הא זה שייך בפרשת מפטיר כך קורין פרשת פרה וכך קורין פרשת זכור והאיך שייך דכהן יברך תחילה הא זה שייך במפטיר שהוא בסוף ואפשר לומר מדאוריי' זה השני פרשות צריך לקרות פרשת פרה ופרשת זכור ואפשר אגב גררא צריך לקרות אז כל הסדרא ושפיר הכהן מברך תחילה אבל זה לא במשמע דכל הסדרא דאורייתא הוא דילמא רק פרשת זכור ופ' פרה ואפשר גם אז לכל הפחות אין קורין פחות מג' גברי ויהיה הכהן ראשון וכל אלה אין לנו שחר ולא זכיתי להבין וצריך עיון. שוב שנית יש ליישב קושית הביאור מרדכי הנ"ל דהנ' לוים וגם גרים נמי פטורים וא"כ שפיר איכא גוונא דהכל מצרפין לזימון דקאכל הכהנים קדשים והלוי והגרים קאכלו חולין ובה"ג יוכל להוציא הכהן להוציא דגם המה דרבנן המה תר דנקט בגמרא יש לומר לוי לגבי כהן זר מיקרי והא דלא נקט לוי משום דאיכא נמי גוונא בגרים וא"כ שפיר דנקט סתם זר וה"ה גרין במשמע ושפיר דיוכל הגמרא לכוין על גרים זרים ולפ"ז שפיר איכא ראיה להג"א כ"כ דה"ה גרים נמי פטורים ודוק. באופן אחר נראה לתרץ קושית הגאון רבי עקיבא איגר דהקש' מצד הרהר עכ"פ יכול' האש' להוצי' אף שהיא מדרבנן כאשר הבאתי. והנראה לע"ד דהגמרא שפיר אבעי דמוכח ע"כ מתוס' מגילה דתרי דרבנן לא מפיק חד דרבנן וא"כ שפיר אבעי הוא אם דתרי דרבנן לא מפיק חד דרבנן אם האשה רק אכל כזית אם אמרינן דנשי' בברכת המזון דאורייתא שפיר יוכל להוציא אנשים אף דאכלו כשיעור שלם כיון דהמה יוצאים בהרהר והוה רק דרבנן דצריך להוציא בשפתיו ועל זה אתי דרבנן ומפיק דרבנן אבל אם אמרינן דנשים בבהמ"ז דרבנן אם כן אם אכלו הנשים כזית הוה הנשים תרי דרבנן ולא אתיא תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן ודוק. ובהיות כן יש לי לתרץ קושיא אחרת מאחרונים שהקשו בקטן מדלא קאמר דאינהו אכלו שיעורא דאורייתא ע"כ משמע גם המה אכלו שיעורא דרבנן וקשה בה"ג איך יוצא הא הקטן בה"ג הוה תרי דרבנן ואביו חד דרבנן ואיך אתיא תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן ובאמת תוס' במגילה דחק לאוקמי פה בקטן שאכל שיעורא דאורייתא דאכל אינהו כדי שביעה ואין לשון הש"ס משמע כן, ולע"ד נראה היטב לתרץ דאיירי זה שאכל הקטן שיעורא דרבנן וא"ת א"כ הקטן תרי דרבנן ואביו רק חד דרבנן הא גם אביו תרי דרבנן הוא דמדאוריי' יוצא בהרהר ורק מדרבנן צריך שיוצא בשפתיו וכזית גופא מדרבנן ושפיר מוצא תרי דרבנן את האביו שהוא ג"כ תרי דרבנן ופה אליבא דרבנן קיימינן הרהר כדיבור דמי משא"כ שם במתני' במגילה יש לומר הרהר לאו כדיבור דמי ודוק כי חרוץ הוא. או יש לומר במגילה כ"ע מודה דהרהר לאו כדיבור מדכתיב ותנינ' גמרא מגילה דף י"ז קראה ע"פ לא יצא ומאי דהאי זכירה בפה וכו' הא מה אני מקיים זכור בפה אלמא דווקא בפה ולא בהרהר ודוק. ובהיות כן שפיר מתורץ קושי' התוס' לקמן שהקשו אם הגדול אכל בכזית ושאר אכלו שיעור' דאורייתא איך מוצא כזית דגן דרבנן שיעורא דאורייתא יש לומר באמת הרהר כדיבור דמי ויוצא בהרהר זה השמוע מדאורייתא ורק מדרבנן צריך שיוצא בשפתיו וע"ז שפיר אתיא דרבנן ומפיק דרבנן משא"כ לגבי קטן צריך הגמרא לאוקמי כגון שאכל אביו שיעורא דרבנן כדי גם אם אכל שיעורא דרבנן נמי יוכל להוציא דאז גם בקטן איכא תרי וגם באביו איכא תרי דרבנן ודוק. אך לאחר העיון עדיין קשה לפי"ז הו"ל לאוקמי לעולם כגון שאכל אביו שיעורא דאורייתא וגם הקטן שיעורא דאורייתא והוה אע"פ באביו רק חד דרבנן כי מדאורייתא יוצא בהרהר ואתי דרבנן ומתיק דרבנן, אך זה יוכל לתרץ כי