ברוך מרדכי חלק ב קפו

הבדלה בודאי דרבנן הוא ומה שהביא רש"י שם מגמרא פסחים אין לי אלא בכניסה ביציאה מניין זה הגמרא לא מצאנו וא"כ מאי בעי הגמרא בהבדלה הא הבדלה בודאי דרבנן וצריך לומר הבדלה בכדי נסבא וכן מפרש פה הביאור מרדכי הבדלה בכדי נסבא אבל לפי' התוס' ניחא באמת כן בהו"א היה הגמרא סובר דגם במילתא דרבנן הוה נשבע לבטל את המצוה ולא על הנזיורות לזה באמת מקשה הגמרא וכי מושבע ועומה"ס הוא וקאי בין אקידוש ובין על הבדל' ולדידי הרהרתי מדוע יוכל לחול נזירות לפירש התוס' על דרבנן הלא כל דרבנן הוא לאו דלא סתור והוי כמושבע ועומד מהר סיני ודבר הזה צ"ע ואין כאן מקומו להאריך, וראיתי במג"א שריב' לומר נמי הבדל' דאוריי' הוא ואפשר לומר ראי' מפירש"י מהך ביו' פה דנקט קדוש' ואבדלתא בין כך ובין כך אם גם רש"י סובר דעל היין הוא דאורייתא למה מפרש רש"י פה זאת הלא די באלה אם נשים מחייבו' בקידוש דבר תורה מה לי אם על היין דאורייתא או לא אלא רש"י מפרש לאוות המילתא ככה הוא והך מוכח זכרהו על היין כבר פירש תוס' ערבי פסחים מדכתיב נזכירה דודיך מיין זכרו כיין לבנון, אך לפי פירש רש"י והלבוש ושאר מפרשים דקידוש הוא דאורייתא קשה לי לקמן גמרא ריש כיצד מברכין דנקט וקאמר מניין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר לה הגפן החדלתי את חידושי המשמח אלקים ואנשים אם אנשים משמח אלקים במאי משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין הא יש גוונא דמשמח אלקים היינו בקידוש היום שהוא דאוריי' ודווקא על היין וא"כ מדוע לא קאמרינן דמשמח אלקי' בקידוש היום שהוא דאורייתא, ושמעתי להקשות כאשר הייתי במרחץ פורעד יחדיו עם ידידי הרב הגאון הצדיק ר' שמואל עהרענפעלד נ"י אב"ד ק"ק סיקס יע"א וכאשר היינו לטייל על פלגי מים אמר לי שלמדן אחד הקשה לו מאי קאמר הגמרא שם כיצד מברכין עם אנשים משמח אלקים במה משמח הא להנך שיטות דברכה מעין שלוש הוא דאורייתא א"כ יש גם ביין שהוא משמח בברכה אחרונה את ה' והישב הרב הצדיק הנ"ל א"כ בה"ג תחילה משמח אדם דהוא אכל ואז ברכה אחרונה היינו אז משמח אלקי' א"כ לא הו' כאשר כתוב דמשמח אלקים ואנשים משמע תחילה אלקים ואח"כ אנשים ויפ' הישב. (ולדידי נראה אף בברכה ראשונה בברכ' הנהנין דמברך אף שהוא מדרבנן עכ"פ משמח אלקים הוא.) ולדידי קשה הא יש גוונא דונשמח אלקים תחילה בקידוש היום ואח"כ האדם שותה ממנו וצריך עיון ויש לומר דהגמרא איירי ממה שהוא משמח ומשמח לענ"ד שייך רק בשירה שהיא של שמחה, עוד י"ל הרי באמת גם מקדשין בתפלה וא"כ אף שעל היין הוא דאורייתא ע"כ משמח ה' נמי בתפלה באותו קידוש, והנה ראינו גם חוץ מהיין אומרים לקדש והכי קאמר הגמרא מניין שאין אומרים שירה אלא על היין על היין דווקא אמר שירה הזה אם בלא יין לא אבל גם זה ליתא הרי תוס' בעצמו מוכח שם בד"ה שאין אומרים שירה דודאי מצינו שירה בלא יין כגון הלל שבשחיטת פסחים רק דהפירש מניין שאין אומרים שירה על שום אכילת מזבח עיין ובזה יש ג"כ קצת ליישב:

בעה"י סוגיא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן. גמרא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן למאי נפקא מיני וכו' והקשה הגאון רבי עקיבא איגר בספרו קשה לי לרבינא לשיטתו דסובר דהרהר כדיבור דמי אף אם אשה בבהמ"ז דרבנן מ"מ יוצאים אנשים בברכתן דכיון ששומע לא גרע מהרהר ואף דנראה דגם לרבינא מדרבנן בעי שיוציא בשפתיו דאל"כ תקשה אמאי אין בעל קרי מהרהר בתפלה וע"כ צריך לומר דב"ק יהרהר כדי לצאת ידי דאורייתא אבל בתפלה שהוא מדרבנן לא יועיל במה שיהרהר דמדרבנן לא חשוב הרהר כדיבור דמי מ"מ קשיא דלצאת בברכת המזון ידי דאורייתא יצא בהרהר ולגבי דרבנן נימ' אתי דרבנן ומפיק דרבנן ויהי' יוצא מטעם שומע כעונה, עיין וכבר לעיל בסוגיא דהי' קורא את שמע ולא השמע לאזנו שם כבר הארכתי ותירצתי בשלוש אופנים עיין שם. וכעת במקומו נראה לתרץ לענ"ד הנה גם לקמן ד' מ"ח הקשה הגאון רע"א שם לעולם אינו מוצא וכו' וכתב רש"י אף דכזית דגן שעורא דרבנן הוא מ"מ מפיק למי שאכל כדי שביעה דאורייתא דמחוייב מדרבנן מחוייב בדבר קרינן ביה ואינו דומ' לקטן שהגיע לחינוך דהאי אף מדרבנן לא מחייב אלא דהאב חייב לחנכו, והקשה בספר חידושי רבי עקיבא איגר תימא איך מפיק זה הא בפרק ווי שמתו דף כ' ע"א איתא גם כן לענין אשה דאם מחייבת בברכת המזון רק דרבנן אינו מוצא וקושיא עצומה היא וככה הקשה פה הגאון בעל ביאור מרדכי, והנראה לע"ד בטוב טעם לתרץ דהני ראיתי בחתם סופר לאורח חיים תשובה מ"ח שהביא דהגמרא היה יוכל לומר נפקא מינה אחרינא אי נשים בברכת המזון דאורייתא אם כן גם אנשים אינו צריכים לומר ברית הואיל וליתא בנשים ותרווייהו דאורייתא נינהו וכדרב דאמר לקמן דף מ"ט לא אמר ברית ותורה יצא ברית לפי שאינו בנשים משא"כ אי נשים בברכת המזון לאו דאורייתא א"כ גם רב מודה דאנשים צריכים לומר ברית דהא ליכא למימר הואיל וליתא בנשים הא נשים בבהמ"ז לאו דאורייתא ובאמת נשים אין מברכין ברכת המזון וקאמר החתם סופר דעדיפא מינה אמר הנ"מ עיין ולענ"ד יש לומר באמת גם זה להנפקותא כיון הגמרא אות לאות אי אמרה דאוריי' אתי דאוריי' ומפיק דאוריי' ואז נשי' יוכל להוציא אנשים כי מאחר דהמה דאורייתא וא"כ ראינו דע"כ ברית לא מעכב והוא דאוריית' כפירש רש"י אעפ"י שאינו בארץ ואם כן ממילא יכול להוציא אנשים אף שאנשים בברית ונשי אינן בברית אבל אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא דווקא כיון בדאוריתא נשים אינו מעכב ברית ונשים מחוייבת מדאורייתא אף בלא ברית ממילא גם באנשים אינו מעכב כמוכח בחתם סופר או דילמא דרבנן יהי' כפירש רש"י שלא היה בירושת ארץ ואם כן שפיר דנשים לא יוכלו להוציא אנשים לפי שלא יוכלו לומר ברית ובה"ג ברית מעכב וגם רב מודה אם נשים מדרבנן דאנשים צריך לומר ברית תה שכיון הגמרא כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן כיון שהיא אינו מחוייבת בברית ע"כ אינו יוכל להוציא רבים ידי חובתן כי ברית לא שייך בה לאמור רק אם הוא דאורייתא ע"כ ראינו דאינו מעכב כסברת חתם סופר אבל אי דרבנן אמרינן שפיר דמעכב דהיא ע"כ לא יוכל' לאומר' דאינו מחויב בדבר וא"כ זה שנסתפק הגמרא וזה גופא הוא הספק כסברת החתם סופר. ובזה מתורץ קושית ביאור מרדכי שהקשה בס"ק י"ט איך יוכלה הנשים אם גם מחוייבים מדאוריי' להוציא מ"מ הרי אינו יוכל לומר ברית ותורה וא"כ איך יצאו השומעים י"ח אמירת ברית ותור' וגם באש' מברכ' לבעלה אף אי דאורייתא אבל איך יצאו בברית ותורה ודחק בעל ביאור מרדכי לפ' דמיירי כשאומרי' השומעים