ברוך מרדכי חלק ב קפה

יצא ולדידיה פשיטא דנשים חייבות מדאורייתא ועיין היטב. (ולענ"ד נראה גם לפירש רש"י ליישב להני שיטות דסוברים ברכה מעין שליש הוא דאורייתא א"כ לדידי' ג"כ אבעי הוא על נשים.) ועל גוף הקושי' יש לומר דבנשים רוצה לאשמעינן דחייבות מדאורייתא הא במתניתן נקט בחדא מחתא גם קטני' וקטנים ודאי ברכת המזון רק דרבנן וא"כ לא שייך לומר דעיקר דרוצה לאשמעינן בנשים דחייבות מדאורייתא א"כ לא הוה ליה לכייל עם קטני' בהדדי דאז אינו יודע דכוונת המתניתן דחייבות מדאורייתא אדרבה יש לטעות ולומר דומיא דקטן ורק מדרבנן חייב אלא רק הקושיא שאר בחזקה לתוס' לפירש ר"ת במתני' דחייבי' דסיפא קאי אנשים ועבדים לחוד ולא אקטנים וקטנים פטורי' מכל ומכל כיון דלא הגיע לחינוך אם כן קשה דילמא אשמעינן דדאורייתא נשים חייבות ולא שייך דלא היה למתני דומיא דקטן דסיפא לא איירי כלל לפירש ר"ת בקטן, אבל כבר ביאור בחידושי רבי עקיבא איגר על תוס' לא קשה דיש לומר פה הקושיא אליבא דרב ואליבא דרב פשיטא, ויש לומר ר"ת סובר כפירש התוס' לקמן דטעמא הוא משום שאינן בברית יתורה ושפיר מקשה ורק לרש"י קשה ולרש"י לשיטתו דמפ' גם הסיפא איירי בקטנים כמו רישא שפיר תירצנו אם העיקר רבות' הוא לאשמעינן דדאורייתא לא הוה לכייל בחדא עם קטנים דאז שפיר יוכל למטעות ולומר דרק מדרבנן מחמת טעמים המבוארים בנסתפקתא דרבינא משום שאינו יורש' את הארץ ודוק היטב. גמרא אמר רב אדא בר אהבא נשים חייבות בקידוש היום וכו' ועיין בביאור מרדכי שהביא בשם אלי' רבה סי' רע"א דלפ"ז אותן שהתפללו בב"ה שכבר יצאו ידי קידוש דאורייתא א"א להוציא מנשים שלא התפללו דאינהו חייבות מדאורייתא כיון שעדיין לא התפללו כלל וכתב הביאור מרדכי ולענ"ד צ"ע כיון דאי לאו שהתפללו שיצאו כבר י"ח קידוש הי' דאורייתא רק ע"י שיצא כבר ה"ל דרבנן א"כ לא גרע מהני דאם יצא מוצא בקידוש כמבואר בר"ה ס"ג וצ"ע עד כאן לשונו. ולע"ד נראה דהא דאם יצא מיצא היינו טעמא מצד ערבית כמבואר ר"ה כ"ט ע"א וברש"י שם, יהנה מוכח פה ברא"ש שאשה איני בכלל ערבית לכך אינו מוציאה אלא מי שחייב מדרבנן, ויש לומר כשם שהנשים לא נכנסו בכלל ערבות בשביל אנשים כך לא קיבלו אנשים ערבות בשביל נשים ואם כן שפיר כתב אלי' רבה דאנשים דכבר התפללו דהמה מדרבנן אינו יוכל להוציא האשה דהיא מדאורייתא ואי משום דאם יצא כמי מוצא זה דווקא מי שהיא בכלל ערבית אבל נשים אינם בערבית בשביל אנשים וכן אנשים אינו בכלל ערבות בשביל נשים ונכון. ועיין דגול מרבבא סי' רע"א שהובא זה נסתפקתא אם רק השה אינו קיבל ערבית בשביל איש אבל אנשי' קיבלו ערבי' וא"כ בה"ג אף שכבר התפלל אנשי' יוכל להוציא אשה וצד דאם יצא מוצא אי דילמא כשם שאשה אינו קיבל ערבות בשביל אנשים כך האשה אינו קיבלה ערבות בשביל אנשים יציין ועיין יבמות דף מ"ז ע"ב בתוס' ד"ה קשים גרים וצ"ע עיין היטב. והנה נסתפקתא הנ"ל ג"כ יש לעיין אם אמרינן נשים בברכת המזון דאורייתא אם אכל האיש רק כזית והאשה אוכלת שעור' דאוריי' אם יוכל האיש להוציא את האשה דהוא רק בברכת המזון ונחוה מדרבנן ואיך יוצא האשה מחוייבת מדאורייתא וערבות לא שייך כהנ"ל. ולולא דמסתפינא הייתי אימר לפשוט ספק הזה מגמרא פה דאבעי נשים בבהמ"ז דאורייתא למאי נ"מ לאפוקי רבים ידי חובתן וקאמר הגמ' הכ"מ אם האשה יוכלה להוציא רבים ידי חובתן אי אמרת דאורייתא אתי דאורייתא וייכל הוא להוציא, ולכאורה מדוע לא אמר הגמרא נ"מ נמי לאידך גיסא אם האיש אכל שעירא דרבנן והיא אוכלת שעירא דאורייתא אם האיש יוכל להוציא האשה אי אמרת שהיא מחוייבת מדאורייתא לא יוכל האיש להוציא כי הוא רק מחייב מדרבנן ואי אמרת נשים בברכת המזון דרבנן יוכל האיש להוציא אם אכל רק שעורא דרבנן אלא ע"כ מוכח מהנ"ל דאיש בכל אופן יוכל להוציא האשה מצד ערבות אף דלא אכל רק שעירא דרבנן, וכן כראה נכון לפשוט נסתפקתא הנ"ל ויהיה מפה מוכח כהנ"ל אבל זה אינו דיוק גמור כיון שהגמרא אמר נ"מ בחדא גוונא אטו כי רוכלה לחשוב ולתל כל הנ"מ והלא איכא עוד נ"מ דאם היה מסופקת בברכת המזון אם חוזרת אם לאי, ואפשר להנ"ל יש לומר דתנא רוצה לאשמעינן בה"ג הנ"מ דאתי דאורייתא ומפיק דאורייתא למען תדק מדלא הביא נמי איפכא הנ"מ לאידך גיסא כיון דאיירי בה"ג בזה הנ"מ ע"כ מדוייק לאידך גיסא אם האיש אף שאכל רק שעור' דרבנן אעפ"כ יוכל להוציא את האשה אף שהיא דאוריי' מצד דאם יצא כור מוצא ואיש קיבל ערבות אף בעד הנשים אבל הנשים לא קיבלו ערבות בעד אנשים וצ"ע כל אלה וה' הרחמים יחכמיני וילמדיני. הנה ראיתי קושיא באור חדש קידושין דף ל"ד בד"ה אמר אביי לתוס' דקאמר שם דלאביי דקאמר אשה בעלה משמחה היה מצד הקהל וקידוש היום ג' כתובים וכו' והקשה האיר חדש דאביי גופא קאמר במסכת ברכות דף כ' ע"ב דנשים חייבות בקידוש היום דרבנן ותירץ דצריך לומר דאביי קיבל תשובתו של רבא ומן התורה ילפינן לה דנשים חייבות בק"ה וזכור ושמור וכו' ובהדי זה ניחה לי דהנה בעיני יפלא מדוע לא קא חשוב במתניתן נמי דנשים חייבות בקידוש היום וטובא קמ"ל דהו"א דהיא מצות עשה שהזמן גרמא ופטורות קמ"ל דחייבות מהך פסוק זכור ושמור, ואם גם אביי מידה לרבא ניחא אז עדיין פשיטא הוא כי לית מאן דפליג, אבל אעפ"כ צריך עיון דהי"א דלא לחייבו מחמת שהיא מעשהז"ג וצריך לאסיק כרבא אשר איני פשיטות לענ"ד (ובהדי זה ניחא.) (ובזה היה נראה לי ליישב עוד ולומר דהא מדרבנן בוודאי מחייבות כי גם אביי מודה דחייב על כ"פ מדרבנן ורק הקושיא לרבא (דילמא) דהא צריכה לאשמעינן דחייב מדאורייתא והו"ל למתני במתניתן נמי קידוש היום אע"כ יש לומר כהנ"ל.) עיין רש"י פה זכרהו על היין משמע מרש"י פה דקידוש על היין הוא דאורייתא וכן משמע להדיא מפירש רש"י מסכת נזיר דף ד' דקאמר ריש מיין ושכר אדר לאסור יין מצוה כיין רשות מאי היא קדוש' ואבדלתא הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני ומפרש רש"י שם דכתיב זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין, אבל ראיתי תוס' מפרש שם הקושיא לשין בתמיה וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא באמת קידוש על היין הוא רק דרבנן ואסמכתא בעלמא יעיין שם בתוספות. ועיין במגן אברהם סימן תרע"א שהיא כתב על היין לאי דאורייתא. אבל הפרי מגדים הביא כמה ראיית דעל היין הוא דאורייתא, ואני בעני' ראיתי ראי' לדברי תוס' דע"כ קושית הגמרא הוא שם בנזיר בלשון בתמיה וכי מושבע ועומד מהר סיני הם דאם הקושיא כפירש רש"י דקאי על היין דאורייתא דמושבע ועומד היא קשה מאי בעי הגמרא שהביא נמי ואבדלתא הא