ברוך מרדכי חלק ב קפד

אבל לא בדאורייתא וזה אפשר בכוונת התוס' דמשום ה"ט לא מחייבי אלא מדרבנן היינו אם כל עיקר המצו' רק הוא מדרבנן וכוונתו כמו שנאמר אלא בדרבנן שם יוכל לחייבו מה"ט והוה כוונה רצויה כמו תירץ תוס' פסחים, ולענ"ד חדא נינהו ותבין היטב. אך נשאר לי תמיה רבה על תירץ האידך של התוס' שהוא רבינו יוסף איש ירושלים תירץ דסלקי דעתך למפטר מגזיר' שו' ט"ו מחג הסוכו' והנ' ראינו דר' יוסף מיאן בתי' הראשון וסובר אף בדאוריי' שפטור ממעשהז"ג יוכל לחייבו מצד שאף הן היו בא"נ רק במצוה ה"א דפטור' משום גזיר' שו' ט"ו מחג הסוכו' א"כ קשה לדבריו קושית התוס' פסחים שהקשה בסוכה אמאי פטורות למה לא חייבו מצד שאף הן היו באותו נס ופה לא שייך תירוצו ט"ו ט"ו מחג הסוכות וא"ת דרבינו יוסף סובר בסוכות ה"ט מפני שהוא גזירת הכתוב האזרח או הלכתא א"כ קשה מאי מקשה הגמרא בקידושין והרי סוכה דכתב רחמנא האזרח הא צריך האזרח בלאו הכי היה מחייבו מצד שאף הן היו באותו נס, וע"כ יהיה איך שיהיה צריך לאסיק לתירץ התוספות פסחים בעשה דאורייתא לא שייך לחייבו מה"ט א"כ למה לו פה תירץ אחר הא בזה גם במצה מתורץ וצ"ע, שוב מצאתי באור חדש על רבינו יוסף שהקשה ג"כ לדבריו למה לי האזרח לית קושיא ומאי מקשה הגמרא אבל בדרך אחר עיין. ובדרך הזה שביארתי תוספות הללו אמרתי ביותר טעם לפרש שיחתם אשר ראיתי כבר עומד על זה מגן גבורים והובא בשם של"ה הקדוש דמצוה ליישב אמרתי להיות מן הותיקן דמחבבין את המצות אולי אזכה ליישב וזה לשונו של מגן גבורים סימן ע' בס"ק א' (יבזה עמדנו על כוונת התוס') שוב ראינו בב"י סימן תרפ"ט שהירגש על הרמב"ם דנקט משוחררי' ומתחילה רצה ג"כ לומר משום דלא היו באותו נס ודח' זאת דגם הם היו באותו סכנה דמולים הי' וכתב דלפי' הרשב"ם שע"י האשה נעשה הנס אפשר דאין ללמוד מנשים לעבדים וכיון דהוה מצות עשה שהז"ג עבדים פטורים, וכתב ובזה עמדנו על כוונת התוס' במגילה שם שהביאו פירש על הרשב"ם דהן היו באותו הנס שעל ידן היו הנס בפורים וכו' וכו' והקשו עליו התוס' ופירשו שהם היו ג"כ בספק סכנה, ובפסח שגם הם היו בספק משועבדת לפרעה במצרים ואח"כ כתבו גבי מצה יש מקשים למה לי הקישא דכל שישנו תיפוק לי' וכו' והדבר תמוה למאי הקדימו תחילה לדחות פירש הרשב"ם דמפרש שעל ידן היו הנס ותיכף הי' להקשו' על הש"ס למה לי הקישא גבי מצה וכבר כתב השל"ה הקדוש דמצוה ליישב' ולפמ"ש א"ש דלפי פירש הרשב"ם דמפרש שעל ידן היה הנס א"כ לית קושיא למה לי הקישא דאיצטרך בשביל עבדים וכמ"ש הב"י אליבא דהרמב"ם אבל לאחר שדחו פירושו ומפרשו דאף הן היו באותו נס היינו באותו סכנה אם כן ממילה גם עבדים היו בכלל סכנה כמ"ש הב"י ושפיר קשה למה לי הקישא ע"כל מגן הגבורים והוא טוב טעם ודעת. אך כאשר ביארנו בקושית התוס' דההיקש יעמוד בכל אופן גם זה נדחה, ועדיין קשה הסידור ומלבד אלה אם גם מבינן קושית התוספות כאשר מבין המגן גבורים צדיק מה פעל בתירוצו סידור התוס' אם גם פה במגילה ניחא הא גם זה קשה על תוס' פסחים דף ק"ח בד"ה שהן היו באותו נס שהיקדם גם שם תוס' פירש רשב"ם הזה וזה לשונו פירש רשב"ם שעל ידם נגאלו וכן במגילה ע"י אסתר, וקשה דאף משמע שאינו עיקר ועוד בירושלמי גרס שאף הן היו באותו ספק משמע באותו סכב' להשמיד ולהרוג וכו' ואז הקש' התוס' והא דפטורות מסוכה אע"ג דאף הן היו באותו נס וכו' וגם פה קשה למה היקדמו תחילה לדחות פי' הרשב"ם ותיכף היה להקשות על הש"ס למה פטורות מסוכה ופה לא שייך תירץ מגן גבורים פה רק הקושי' דנשים יהיה חייבות בסוכה וענין עבדים לא שייך פה וצריך עיון. ולענ"ד נראה לומר הן אמת תוס' תירץ מצד אף הן היו באותו נס לא שייך לחייבו במצות עשה דאורייתא מאחר שמן התורה פטורות מצד עשה שהזמ"ג, והנראה לע"ד הן אמת אם טעמא הוא מצד שאף הן היו אבל אם אמרינן דעיקר הנס היו על ידן כפירש הרשב"ם פה שייך לומר לחייבו אף שהוא מצות עשה שהז"ג מ"מ וכי שייך בנשים שעל ידן היה עיקר הנס והמה גרמו להנס ויהי' פטורים בה"ג בוודאי לית סברה לומר כן אלא רק אם אמרינן שאף הן היו באותו נס הוה ככל מצות עשה שהז"ג שגם נשים שייך בהן כמו אנשים אעפ"כ אמרינן דפטורות משא"כ אם עיקר הנס על ידן יהיה הסברא דחייבו יותר משאר מצות עשה שהז"ג כי בשאר מצות עש' שהזמן גרמא לא המה העיקר בהמצוה אלא הוה כמו אנשים אבל פה בסוכה כיון דעיקר הנס על ידן בה"ג הוה לחייבו ולא שייך תירץ התוס' לכן היקדים התוס' דע"כ זה הטעם ליתא אלא הטעם הוא דאף הן היו באותו נס וע"ז שפיר שייך תירוצו וביאור התוס' משום שאף הן היו באותו נס לא שייך לחייבו במצות עשה סוכה יותר משאר מצות עשה שהז"ג דפטורות ונכון וישר ודוק. וכן גם במגילה דרוצה התוס' לאסיק התירץ על יש מקשים ממצה בדרבנן חייבו מצד זה הטעם ג"כ ככה לומר ראשון כאשר ביארנו גם שם כוונת התוס' כמו בפסחי' ובפשיטות נמי יש לומר אם היה הטעם מצד שכל עיקר הנס היה על ידן מה"ט בוודאי יש לחייבו גם מדאוריי' כי זה טעם גדול הוא אבל מצד שאף הן היו באותו נס שפיר יש לחייבו רק מדרבנן לכן היקדם התוספות לדחות פירש הרשב"ם ולפרש ע"כ כהירושלמי דפירושו רק שגם הם היו באותו נס, ובאלה יש ישוב על קושי' יש מקשין למה הקישא כי מה"ט אף הן רק לחייבו בדרבנן ודוק היטב ורוחב לבב ירחיב באלה כי הנחתי מקום למעיין ויזכיר אותו לטובה, ועוד ידי נטויה בעה"י לבאר רוחב הסוגיא דמצות עשה שהז"ג אלא שאין כאן מקומו ורק לצרף לברכות עד הנה כתבנו והחונן לאדם דעת יהיה בעזרתינו וחנני מאתו דעה ובינה להבין דעת קדושים פנימה. אנא ה' גם עד זקנה ושיבה טובה אל יעזבינו קב"ה ודי בפלפול סיומא סוגיא דמעשהז"ג סוגיא נשים חייבות בברכת המזון וקידוש מה שחנני ה' לחדש. דף כ' ע"ב (גמרא אמר רב אדא בר אהבא נשים חייבות) ובברכת המזון פשיטא, הקשה הגאון רבי עקיבא איגר וז"ל קשה לי הא מבעי לקמן אם נשים חייבות בברכת המזון דאורייתא או דרבנן וא"כ טובא קמ"ל דאי חייבו מתניתן דאורייתא אשמעינן לאפוקי אידך צד דלא לחייבו כי היכא דלא נטלו חלק בארץ ואי חייבות מתניתן דרבנן פשיטא דהוה חידוש וצריך למתני דחז"ל חייבו אותן לברך ואף בחידושי רשב"א הוכיח מכאן דהוה דאורייתא מדאמרינן וחייבות בברכת המזון פשיטא אבל מ"מ כיון דחזינא דרבינא מספקא ליה דפטורות או מטעם דלא נטלו חלק בארץ או מטעם דאינן בני ברית ותורה עכ"פ חידוש הוא דלא לפטרן מאותו טעמים, וכתב ולדברי התוספות דאבעי דרבינא משום שאינן בני ברית ותור' אפשר ליישב דפרכת הש"ס פשיטא היינו לרב דס"ל בדף מ"ט דלא אמר ברית ותור'