ברוך מרדכי חלק ב קפא

שאומרים סמוך לברכה ולא מתפללין א"כ הכא ע"כ מוכח שצריכה להתפלל תפלת שמונה עשרה כיון דהזכר' יציאת מצרים היא דאורייתא ממילא צריכ' להסמיך גאול' לתפלה היינו אם רק דרבנן הייתי מקל על נשים ולומר בתפלה כבר יצאו ולא צריכין להתפלל ממילא גם כן פטרו מהזכרת יציאת מצרים דדרבנן הוא ואם נחייבו באמת ויציב ג"כ צריכ' לחייבן בתפלה לסמוך גאולה לתפלה וכל כך לא רמיא על הנשים לכן מפרש דהוא דאורייתא וממילא מחוייבין נמי בתפלה והבין.) ובזה נראה לע"ד לתרץ תמיהת הצל"ח שהקש' מאי מקשה הגמרא ק"ש פשיטא ומאי קושיא והלא בק"ש איכא נמי זכירת מצרים והרי איכא בזה פלוגתא דתנאי בסוף פ"ק אם מזכירן יציאת מצרים בלילו' וקמ"ל משנתינו דנשים פטורות ולמסתם ולסבור דאין מזכרין יציאת מצרים בלילות וקמ"ל במתני' דנשים פטורות כיון דאין מזכירן בלילות הוי מעשהז"ג עכ"ל ולענ"ד ניחא כונו שכתבתי דהב' מוכח שם במתני' ברשב"א בשם הראב"ד דפלוגתא במשנ' רק אם מחויבים מן התורה הזכרת יציאת מצרים אבל לזה כ"ע הודה דמדרבנן חייב להזכיר אף בלילו' וכבר ביארתי כיון עכ"פ מדרבנן חייב להזכיר בלילה לא מיקרי מצות עשה שהזמן גרמא ונכון, וצריך ע"כ לומר פה במתני' רק מפטור ק"ש פרשה ראשונה ופרשה שני' איירי אבל באמת לענין יציאת מצרים חייבים וכאשר פסק המג"א שחייבין לומר אמת ויציב ונכון וישר. עיין בביאור מרדכי שהקשה לפמ"ש הב"י בסימן ס"ג דאין חיוב מדאורייתא רק בפסוק ראשון א"כ קשה לרש"י לקמן ד"ה ה"ג א"כ מאי פריך הש"ס ק"ש פשיטא דהא לאו דאורייתא הוא וכוונתו יפה דרש"י גרס לקמן תפלה דרחמי ולא פשיטא מפני שתפל' דרבנן ובדרבנן לא שייך מצות כשהז"ג א"כ קשה הא ק"ש דרבנן לב"ה א"כ מאי מקשה הגמרא ק"ש פשיטא ע"כ דברי קדשו להבין, וכתב ליישב דמ"מ רבנן שתקנו לקרו' ק"ש כולה כעין דאוריתא תקנו בפסוק א' ובתר עיקר חיובא אזלינן ושייך בכל הקיש מצות עשה שהז"ג ולע"ד לא ירדתי להבין סוף דעת קדשו הא אעפ"כ לא שייך פשיטא הא גופא קמ"ל דרבנן תקנו ק"ש כעין דאוריי' ושייך בכל הק"ש מצות עשה שהזמן גרמא וטובא קמ"ל וצריך עיון. ולאחר העיון אמרתי מן יימר לנו דלרש"י גורס פה בק"ש פשיטא המעיין ברשב"א יראה שהרשב"א לא גורס בק"ש פשיטא ולא בתפלין, והמעיין בפירש רש"י במתני' עין בעין יראה שרש"י רק בד"ה ובמזוזה ובברכת המזון גורס פשיטא, וזה לשונו מזוזה מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא פריך פשיט' ומדוע לא מפרש רש"י כן על ק"ש ותפלין ובגמ' פריך פשיטא, הן כשעינתי ברש"י שם עוד דקדקתי על פירש רש"י הזה דחוזר מזוזה מ"ע שלא הז"ג הא גם ברכת המזון מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא ומדוע מפרש רש"י דווקא על מזוזה וע"כ יש לומר דלא הי' לרש"י הגירס' פשיטא אלא במזוזה ובברכת המזון. אבל אם גם לא גרסינן פשיטא בק"ש כדיין קושית ביאור מרדכי עדיין בה"ג קשה להב"י דק"ש דרבנן איך שייך פטור מק"ש משום מצות עשה שהז"ג הא בדרבנן לא שייך מצות עשה שהז"ג, והן כבר הבאתי לעיל זה הוא קושית מגן גבורים לשמואל דסובר כל ק"ש דרבנן לפירש רש"י איך יפרנס המתני' דפטור מן הק"ש, וגם הצל"ח הקשה איך שייך פשיטא הא לר"י ע"כ חייבין דהוא סובר ק"ש דרבנן ובאלה לא שייך תי' ביאור מרדכי. שוב יש לענ"ד לדקדק לרש"י איך מקשה הגמ' ברכ' המזון פשיטא הא אי ברכת המזון דרבנן לא שייך פשיטא כאשר פירש רש"י כל תפלה ובברכת המזון אי דאוריתא או דרבנן לא איפשטא וע"כ מהך דמקשה ברכת המזון פשיטא משמע דהוא דאורייתא וע"כ צריך לומר גם שם לרש"י לא היה הגירסא פשיטא ועדיין צריך עיון מדוע לא מפרש רש"י נמי על ברכת המזון דלא גרסינן פשיטא מאחר דספק הוא אי דאורייתא או דרבנן. ולענ"ד אמרתי מילתא חדש' דרש"י סובר גם בדרבנן שייך מצות עש' שהזמן גרמ' כל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו אלא כוונת רש"י פה הוא דבר אחר וכוונתו במה דאמרו דהא לאו דאוריית' הוא תפלה אינו מן התור' ממילא על מילתא דרבנן לא שייך להקשות פשיטא דחייבין דילמא רבנן תקנו רק תפלה לאנשים ולא לנשים כי ראינו נשים קולא יתירא הרי גם מן התורה יש להם קולא במצות עשה שהז"ג, ויש לומר רבנן תקנו רק לאנשים תפלה ולא לנשים הה כיון דלאו דאורייתא הו"א בנשים הקילו דלא צריכין להתפלל קמ"ל דאף הם חייבו מדרבנן ולא שייך פשיט' והבין ובזה הכל עול' יפה לולי הקושי' שהקשתי מדוע לא מפרש רש"י על בהמ"ז עדיין קשה. ועיין במגן אברהם סימן ק"י ס"ק ב' מצות עשה כ"כ הרמב"ם דס"ל תפלה מ"ע דאורייתא הוא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאוריי' די בפעם אחת ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללין בתמידות משום דאומרי' מיד בבקר סמוך לנטיל' איזה בקשה ובדאורייתא די בזה, ואפשר שגם החכמים לא חייבם יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן עיין היטב הרי ראינו אף אם תפלה דאורייתא הסברא דהחכמים הקילו על נשים ודי באיזה בקשה, וזה גם אם כדעת רש"י דתפלה דרבנן בה"ג בודאי לא שייך פשיט' דנשים חייבין דה"א בדרבנן הדרבנן לא חייבן הנשים להתפלל וצריך לאשמעינן חייבין בתפלה משא"כ אי דאורייתא אז פשיטא דחייבין על כל מצות עשה אם אינו הזמן גרמ' חייבין והרי לפי הנ"ל גם רש"י מודה גם בדרבנן שייך מעשהז"ג דנשים פטורות:

ועכשיו באני קצת לדבר בענין עבדים במצות עשה שהז"ג דרבנן, הנה כן מבואר לה לה מאש' כל מה שאשה חייבות עבדים חייבין עשיה עבדים לאש' גם בדרבנן כן מצאתי, וראיתי בספר מגן גבורים דלא מסתבר לחייב בעבדים טפי מנשים ואדרב' הרי הרמב"ם במגילה פ"א הלכה א' כתב הכל חייבין בקריא' מגילה ועבדים משוחררים הרי דעבדים פטורים אף שנשי' חייבו ואף דיש לדחות שאני נשים דחיובא הוא משום שאף הן היו באותו נס וא"כ ממילא דעבדים דלא היו באותו נס לא לחייבו, ועיין בכו"פ סימן א' שכתב כן. אמנם באמת אי אפשר לאומרו דא"כ גרים דלא היו באותו נס לא לחייבינהו וע"כ משום דקיבלו עליה' הדת יהודי' הרי הם בכלל ישראל וה"ה עבדים שקבלו עליהם ז' מצות וכו' וכו' ובזה מיושבים דברי התוס' מגילה דף ד' ע"א בד"ה שאף הן שהקשו למה לי הקישא דכל שישינו בבל תאכל חמץ וכו' תיפוק ליה משום שאף הן היו באותו נס וכו' ומאי קשי' הא מה"ט שאף הן היו באותו נס רק נשים חייבות ולא עבדים ואיצטרך הקוש' לענין עבדים אלא ע"כ מצד שאף ה"ה בא"נ גם עבדים חייבים עכ"ל מגן גבורים עיין היטב. ולאחר העיון אמרתי מתוס' הזה ליכא ראי' ואטייל קצת פה שלא במקומו כך הוא דרכה של תורה ענים במקום זה ומרווחים במקום אחר ונדרשת ממקום למקום ומענין לענין להרחיב הסוגיא ולחדד השכל ויהיה ה' עמי ויזכינו לראות מתורתו הקדושה נפלאות: