ברוך מרדכי חלק ב קפ

כולו עלמא והי"ל למשנה לפרש בלילה ובשבת חייבין בק"ש, לכן ע"כ מוכח דהאי טעמא ליתא וע"כ הטעם משים מעשהז"ג, אבל אעפ"כ יש לומר דילמא מתניתן. רק איירי דפטור מק"ש בחיל ורק ביום ודומיא דתפלין נקט כמו כעת שחייבו אנשי' בתפלין המה פטורי' מק"ש ותפלין ודווקא ביום ולא בלילה ובחול ולא בשבת. אך לאחר העיון אמרתי דע"כ כבר הקשתי לעיל מדוע נקט ק"ש מתחילה ואז תפלין הא תפלין קודם לק"ש ובפרט כל עיקר דהזמן גרמא מתפלין ילפינן ומדוע נקט תפלין באחרונה, אבל ביארתי דקאי על ק"ש של ערבית ובערבית תחילה הק"ש ואז בשחרית התפלין וערב קודם לבוקר כמו שמתחיל מתני' רי' ברכי' מאמתי קורין את שמע בערבין. והנה אם קאי על ק"ש של ערבית ע"כ הטעם במתניתן משום מצות עשה שהזמן גרמא פטירין ולא שייך לפטור מצד מעיד עדות שקר בלא תפלין הא לילה לאו זמן תפלין היא. והנה לכאורה יש לומר מאי מקשה הגמרא פשיטא דילמא סובר המתני' ק"ש דרבנן ובפרט יש לומר דקאי על כל ב' פרשיית (דבודאי פרשה שלישית דרבנן) דפרשה שניה דרבנן וקמ"ל דאפ"כ בדרבנן לא שייך מצית עשה שהזמן גרמ' ואעפ"כ פטורין מק"ש משו' דהוי כאלו מעיד עדות שקר בלא תפלין, אבל יש לומר גמרא שפיר מקשה ק"ש דייקי דמתחיל בק"ש במתניתן ואז תפלין זה פשיטא הא ע"כ כיון דמתחיל בק"ש כבר ביארנו דע"כ איירי בק"ש של ערבית דאל"כ תפלין קודם ק"ש ואם כן כיין דאיירי בק"ש של ערבית ע"כ קאי מתני' רק על ק"ש דאורייתא דאי דאיירי בק"ש דרבנן א"כ מדוע נשים פטורות מצית עשה שהז"ג לא שייך בדרבנן וגם עדית שקר לא שייך בליל' אלא ע"כ דאיירי דק"ש דאורייתא וא"כ פשיטא דפטור מצות עשה שהזמן גרמא היא וזה כבר אשמעי' כל מצו' עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. וזה לחדודי אבל האמת יירה דרכו לפי שיטת התוס' דגם בדרבנן אמרי' נשים פטורו' ממצו' עשה שהז"ג קשה מאי מקשה הגמרא פשיטא דילמא הא קמ"ל ק"ש דרבנן וגם בדרבנן פטור ממצות עשה שהז"ג והא גופא קמ"ל, וצריך לומר דקושית הגמרא ע"כ אליבא דמ"ד ק"ש דאוריי' אז ק"ש פשיטא הוא (ודילמא עדיין הא גופא קמ"ל דק"ש דאוריי') והרבה יש לעיין באלה. ונחזור להעיון אשר לפנינו בענין מצות עשה שהזמן גרמא אם גם בדרבנן שייך או לא, הנה זה כבר ביארנו דהיא פלוגת' רש"י ותוס' אשר לפנינו וראיתי בספר מגן גבורים סימן ע' ס"ק א' הירחב בזה הדיבור ומסיק גם לדעת רש"י כל מה דתיקון רבנן כעין דאוריתא תיקון ונשים פטורו' במ"ע שהז"ג בדרבנן כמו במ"ע דאורייתא ורק היכא דיש סברא לחייבינהו חייבי והכא איכא טעמא דתפלה רחמי וז"ב, ובכן נראה לע"ד לבאר דאעפ"כ שפיר גרס רש"י דלא גרסינן פשיטא כי לכל הפחות אינו פשיטא (דפטורות) דחרבו' דגם בדרבנן שייך מעשהז"ג ונכון. אך יש לי נסתפקת' אם מדאוריי' החיוב על המצו' רק ביום ולא בליל' ובדרבנן החיוב נמי בלילה אם אמרי' דזה מיקרי מצות עשה שהז"ג כיון דמדאורייתא החיוב רק ביום או דילמא סוף כל סוף מחוייב נמי בלילה ואף שהיא מדרבנן מ"מ כיון דנוהג גם בלילה והוה האי מצו' בלי ישבות בין ביום ובין בלילה ממיל' מחוייבי' נמי נשים ביום, ובנידון הזה היא על הזכרת יציאת מצרים בנשים, והן אמת כתב המג"א דנשים מחוייבות להזכיר יציאת מצרים, ולדידי נסתפקתי הוא לדרבנן דבן שומא דסוברים הזכרת יציאת בלילה לאו דאורייתא וע"כ רק דרבנן אם בה"ג נשים חייבות כלל הא זה דרבנן כגבי דאורייתא לא נחשב וכיון דמדאוריי' פטורין בלילה נחשוב למצות עשה שהז"ג ופטורין נשים מלהזכיר אף ביום או דילמא כיין סוף כל סוף עכ"פ מדרבנן חייבין בלילה להזכיר א"כ הוי. האי מצוה בצירוף דרבנן בלא הזמן גרמא וחייבין נשים, והן אמת יש לומר כח ביד חכמים לעשות למצות עשה שלא הזמן גרמ' כמו שחייבו החכמים להזכיר בלילה כן מיד חייבו נמי שמזכיר האשה גם ביום, רק יש לומר החיוב רק מדרבנן הוא על האשה להזכיר ביום יציאת מצרים כי מדאורייתא באמת בלילה פטורין ממילא גם ביום אבל מדרבנן חייבין להזכיר ביום הם אמרו שבלילה החיוב להזכיר יציאת מצרים ממילא הם בודאי עשו למצות עשה שלא הזמן גרמא ועכ"פ מדרבנן חייבין להזכיר. או אפילו מן התורה כי כיון שהחכמים אמרו החיוב בלילה להזכיר הוה האשה בכלל לאו דלא סתור והוה כעין דאורייתא ולא מיקרי זמן גרמא וחייב' גם בדאורייתא הוא וצ"ע גדול, וכבר כתב הפרי חדש דנשים פטורות מיציאת מצרים דהוה מצות עשה שהזמן גרמא דהא דגם בלילה חייב להזכיר דדרש בן זומא כל ימי חייך היא רק רמז בעלמא עיין היטב. ולענ"ד כיין דרק מדרבנן חייב להזכיר לא הוה מצות עשה שהזמן גרמא כאשר ביארנו היטב וצריך עיון. וראיתי בספר מגן גבורים ס"ק ב' שכתב כ' המ"א דמ"מ חייבין לומר אמת ויציב דיציא' מצר היא דאוריתא, וכתב ודבריו שלא בדקדק דמה לי בזה שהיא מן התורה דעיקר הטעם הוא משום דלא הוה מצות עשה שהזמן גרמא ואדרב' בשל תורה בודאי פטור מצות עשהז"ג, וכתב והנראה בזה דהנה באמת צריך ביאור האיך הוה יציאת מצרים שלא הזמן גרמא דנהי דמזכירן נמי בלילה הא ביום מצוה לחודא ובליל' מצוה לחודא דשל יום אין זמנה בלילה ושל לילה אין זמנה ביום וכבר כתב הש"א דעל זה סמכי נשי דידן דלא מזכירין יציאת מצרים. אמנם המג"א לשיטתו דס"ל בסי' כ"ח גם ק"ש הוה מצות עשה שלא הזמן גרמא לפי הבנת כ"מ דק"ש של יום זמנה כל היום וכו' וסבירא לי' נמי כיין דיציאת מצרים של יום זמנה כל היום ושל לילה זמנה כל הלילה כמו שהוכיח הש"א סי' י' א"כ נהי דמצות חלוקים מ"מ כיון שלא יפסיק מעולם בזמן מצוה הזה שפיר הוה מצית עשה שלא הז"ג. ומעתה לכך הוצרך המג"א לומר דיציאת מצרים דאורייתא כבן זומא דמזכירן יציאת מצרים בלילה דאורייתא הוא דאל"כ דהוה בלילה רק דרבנן שיב ביום היה יציאת מצרים רק מצי' עשה שהז"ג ונשי' פטורות עיין היטב שם עכ"ל. ולפי כאשר אני ביארתי עדיין קשה כיון דמדרבנן עכ"פ המצוה הזאת גם בלילה ע"כ לא יפסיק המצוה לא ביום ולא בלילה ולא הוה מצות עשה שהזמן גרמא שהדרבנן עשי למצוה הזאת שלא הזמן גרמא וצריך עיון גדיל. וראיתי בפרי מגדים באשל אברהם סימן ס"ז שכ' בד"ה מ"ש בליל' צריך להזכיר י"מ נסתפקנו אם דאורייתא או דרבנן ואם מדרבנן לפי"ז נשים פטורו' דהוי מצות עשה שהזמן גרמא רק מדרבנן חייבות ונ"מ בספק עיין, הרי הוא מסכים אף בדרבנן חייב בלילה ניקר מצות עשה שלא הזמן גרמא, ולענ"ד לפי כללא שכבר הבאתי לעיל בחיבורי חלק ראשון סוגיא דהקורא את שמע בפלפל עם כבוד הרב הצדיק המאה"ג מו"ה גאטטליב פישער נ"י דכל דרבנן הוה דאורייתא מלאו דלא סתיר א"כ עדיין הוה מצית עשה שלא הזמן גרמ' וצריך עיון. (ובאמת צריך עיין דברי מג"א שנקט אך נ"ל שמ"מ מחיייבין וכו' ביציאת מצרים להזכיר הוא דאוריי' מה בעי בזה דהיא דאוריי' ול"נ כיון שכבר הבי' מג"א סי' ק"י הני נשי דידן סומכין בתפלה באח' בקש'