ברוך מרדכי חלק ב קעט

מתני' חייב בתפלה ובמזוז' ובברכ' המזון יש לדקדק מדוע נקט תפלה קודם מזוזה הא תפלה רק דרבנן ומזוזה דאורייתא אבל עיין באור חדש מסכת קדושין סוגיא דהאב מזכה בבתו דנקט זכאי במציאתה ומעשה ידיה וכתב האיר חדש אע"ג דמע"י מדאוריתא שייך לאביה ומציאה הוא מתקנת חכמים י"ל דחביבה ליה להקדים מילתא דרבנן ברישא וכה"ג אשכחן בריש מסכת יבמות וא"כ י"ל הכא נמי חביבה ליה להקדים הדרבנן ברישא, אבל א"כ נשאר לי עוד לדבר א"כ מאי קמבעי ליה הגמרא אי ברכות המזון דאוריי' או דרבנן הא ע"כ מוכח דהוא דאורייתא דא"כ הו"ל גם ברכה המזון להקדים קודם וחוזה ובפרט למה נקט מזוזה בנתיים בין דרבנן לדרבנן אבל מדוייק כאלה אין לפשוט כי יש לומר מזוזה כתב כבר בפרשה ראשונה וברכה המזון רק בפרשה שניה כמוכח רשב"א ואכלת ושבעת לכן מקדים מזוזה לבהמ"ז אבל אי בהמ"ז לא קאי על אשה עדיין צריך עיון. תוס' ד"ה וקטנים פטורין מק"ש ולא נהירא ובק"ש נמי יש לחייב ביותר, ולענ"ד המה אקרא מדוע הקשה התוס' על ק"ש ולא הקשה על תפלין שנקט פטור מן התפלין וכפירש רש"י דמפרש קטנים אפילו קטן שהגיע לחינוך ע"כ בסיפא נמי מן התפלין איירי בחדא מחתא אפילו בקטן שהגיע לחינוך פטור וזה איני הא תניא בהדיא קטן היודע לשמור תפלין אביי ליקח לו תפלין וע"כ צריך לומר בזה איירי בלא הגיע לחינוך וע"כ זה לא שייך הא דקתני פטור מק"ש איירי אפי' בהגיע לחינוך ומן התפלין בלא הגיע לחינוך ואפשר לומר אף קטן שהגיע לחינוך אעפ"כ פטור מן התפלין דקטן אינו יכול לשמור תפלין אפילו בהגיע לחינוך אם הוא שאינו יודע לשמור פטור ואם יודע לשמור אפי' בלא הגיע לחינוך ג"כ אביו לוקח לו תפלין ולכן מפרש רש"י סתם קטן אינו יודע לשמור גופו ובהגיע לחינוך לא איירי גמרא ושפיר מפרש רש"י אפי' הגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש ובכן בתפלין נמי אפי' בהגיע לחינוך משום אינו יודע לשמור והיה נראה לע"ד דרש"י ע"כ צדקו בזה אבל תוס' לא רצה בזה דתוס' מפרש קטן היודע לשמור תפלין אביו חייב לקנות לו אלמא כשהגיע זמן לחינוך ותוס' מפרש יודע לשמור היינו כשהגיע לחינוך וא"כ הו"ל לתוספות להקשות מתפלין נמי כמו שהקשה מק"ש וצ"ע. וראיתי הרמב"ם הלכות תפלין הלכה י"ג שהביא כל הפטור מק"ש פטור מן התפלין וקטן שיודע לשמור תפלין אביו לוקח לו תפלין כדי לחנכו במצות ומשמע להדיא מהרמב"ם אף דהוא כללא כייל כל הפטור מן הק"ש פטור מן התפלין אבל בקנין היודע לשמור אעפ"י שהוא פטור מן הק"ש אעפ"כ אביו חייב לחנכו במצות תפלין ובאמת מדוע יהיה חייב לחנכו בתפלין ולא בק"ש ולפירש רש"י ניחא שפירש לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש אבל תפלין הוא כל היום. והנה רש"י רוצה נמי בזה לתרץ הלא תנינא מתניתן להדיא קטן היודע לנענע חייב בלולב ומדוע יהיה חייב בלולב ויהיה פטור מק"ש ומשמע אף דיודע לקרות פטור, ולהנ"ל ניחא דלולב מצותו כל היום לכן מחויב לחנכו דמיקרי מצוי אצלו משא"כ ק"ש, ויפה כיון הפ"י שכתב דהא דקתני אביו ללמדו תורה וק"ש אין הכוונה על ק"ש בזמנו אלא ללמדו קיש ששייך כל היום כלימוד תורה ובלולב שפיר שייך לחנכו שהוא כל היום ונכון. וכאשר עיינתי שם בגמ' סוכ' דקדקתי בגמ' מדוע משני הגמרא בלשונו כי ככה נאמר ת"ר קטן היודע לנענע חייב בלולב להתעטף חייב בציצית לשמור תפלין אביו לוקח לו תפלין יודע לדבר אביו למדו תורה וקריא' שמע ודקדקתי מדוע לא נקט לשמור תפלין חייב בתפלין כמו שנקט היודע לנענע חייב בלול והיודע להתעטף חייב בציצית ומדוע משני בלשונו ונקט אביו לקחו לו תפלין, וגם על פירש"י שם שמקשה על הא דתנו רבנן חייב בלולב מפרש רש"י לחנכו בדבריה' וידוע לא מפרש רש"י מיד במתני' שנקט קטן היודע לנענע חייב בלולב הוה ליה לרש"י לפ' לחנכו מדבריהם וצריך עיון. ואבוא קצת גרגרים בסוגיא דעשה שהזמן גרמא שהנני ה' פה השייך לאלה, וה' יזכני במצות הרבה בכל עת ובכל זמן לשמור ולעשות ולקיים ויורנו נפלאות בתורתו הקדושה. גמרא ק"ש פשיטא וכו' והנה קושית הגמרא פה כמו שמקשה כמה פעמים תנינא הא משנה מפורשת הוא במקום אחר כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ולמה פה לפרוט ק"ש, והנה הפ"י עמד בזה וביאור דע"כ לא כן הוא קושית הגמרא הא חזינ' מצה ושמחה וכו' מצות עשה שהזמן גרמא ואעפ"כ נשי' חייבות וא"כ עדיין אינו בכלל כל מצות עשה, ומפרש מדפרט הכתוב שני כתובים במקום אחד או ג' כתובים דמצות עשה נשים חייבות ש"מ בכל התורה פטורות. ולענ"ד נראה לומר קצת חידוד בקושית הגמרא ולחדד התלמידים, דהנה באמת פה בסוגי' לפנינו פלוגתא רש"י ותוס' לגבי קושית הגמרא הפלה רש"י לא גרס פשיטא כיון דתפלה דרבנן הוא לא שייך ביה מצות עשה שהזמן גרמא, ותוס' פה מפרש שפיר שיטא דגם בדרבנן שייך מצות עשה שהזמן גרמ' והקש' האונן גבורים לדעת רש"י במצוה דרבנן לא שייך מצות עשה שהזמן גרמא א"כ קשה לשמואל דסובר ק"ש דרבנן איך נקט במתני' נשים פטורות מק"ש הא בדרבנן לא שייך מעשהז"ג ולענ"ד אמרתי בפשיטות לתרץ, דהנה הקול יעקב הקשה כבר הבאתי לעיל דגמרא דקאמר הו"א ק"ש משום דאית בי' מלכו' שמים א"כ מנ"ל לומר דפטורות מק"ש יהיה חייב בק"ש משום מלכות שמים, וכתב הא ותפלין פטורין דאיתקש לת"ת ולעיל אמרינן כל הקור' ק"ש בלא תפלין כאלו מעיד עדות שקר ונשי' כיון דמוכח מקרא דפטורין מתפלין א"כ ממילא פטורין מקיש משום דכל הקורא ק"ש בלא תפלין כאלו מעיד עדות שקר, הה באמת טעמא דפטור מק"ש עכ"ל ברוחב יעיין:

ולכאורה מתורץ באלה קושיה מגן גבורים שהקש' לרש"י דבדרבנן לא שייך מצות עשהז"ג א"כ שמואל דסובר ק"ש דרבנן איך קתני פטורין מק"ש לשמואל ה"ט דפטור מק"ש לא משום מצות עשה שהזמן גרמא אלא כקול יעקב דפטור מטעמא כיון דפטורין מתפלין ממילא פטורין מק"ש ולשמואל הקול קול יעקב וניחא. אבל כבר הזכרתי לעיל א"כ איך שייך בשבת לקרות ק"ש ובלילה למ"ד לילה לאו זמן תפלין הוא, אבל על שבת תירצנו גם שבת הוא אות והוי כאלו מונח תפלין, אבל בלילה עדיין הקושי' וצריך לומר בעת שפטור מתפלין ולא שייך תפלין בזה לא הו' עדות שקר כי כלל וכלל לא שייך בלילה משא"כ דהיכ' דיוכל להניח תפלין ולא מניח בק"ש הוי עדות שקר. ולפי"ז יש לומר כיון ביום זמן תפלין לכל הוא ורק בנשים פטורות בה"ג הוי סוף כל סוף עדות שקר כיון דפטורין מתפלין ממילא פטורין מק"ש כן צריך לומר ליישב הקול יעקב. אך לפ"ז יהיה קשה נשים בשבת יהיה חייבין בק"ש כמו אנשים וגם בלילה יהיה חייבין בק"ש כמו שאר אנשים שם לא שייך תפלין