ברוך מרדכי חלק ב קעח

הרשב"א כיון דכתב בפרשת שמע תפלין נקט להו נמי תפלין וכן תפלה אחר ק"ש ונכון. וא"כ לפי"ז יש לי לומר לכן נקט ק"ש ברישא דעיקר דרוצה לאשמעינן הוא ק"ש משום דאית בהו קביעות זמן ותפלין רק אגב ק"ש נקט ודוק. שוב האיר ה' את עיני וראיתי בסמיכת חכמים שם בתוס' שהקשה בשם ר"י הלוי בתשו' ל"ו אכתי קשה דא"כ לשתוק מן התפלה דהתם ליכא למטעי משום דאית ליה זמן עובר דהרי תנא ק"ש אעפ"י שיש לי זמן וא"כ ק"ש יוכיח ועוד בתפלין לא שייך כלל תי' התוס' עכ"ל ולהנ"ל יש לומר כדברי הרשב"א פה כיון דנקט פרשת שמע הרי בתוכו ג"כ תפלין ואחר זה נקם תפלין וכן תפלה ונכון. והן באמת קשה זאת נמי על מתניתן ריש פרק מי שמתו גם שם נקט דפטור מק"ש ומתפלה ומכל מצות האמירה כיון דנקט מכל מצות האמורה ממילא הכל בכלל וע"כ גם שם צריך לתרץ דק"ש רוצה לאשמעי' דהו"א משום דקביעות זמן ואגב ק"ש נקט הפר' ותפלין ובהיות כן נעלה גם שם דמתחיל בק"ש ולא בתפלין כי העיקר דרוצה לאשמעינן הוא ק"ש כהנ"ל ודוק, והן אמת פירשתי לעיל התוס' דצריך הבנה והשכלה דתוס' מתחיל להקשות וא"ת וכי ק"ש לא היה כלל כל המצות וא"כ קשה מאי מתרץ התוס' דהו"א משום דק"ש קביע ליה זמן איך הוה אמינא זאת הא נקט להדיא פטור מכל המצות ובכל המצות בודאי גם קיש בכלל ומאי מתרץ התוס' אבל אמרתי להסביר הא שם נקט בסיפא להדיא הגיע זמן ק"ש עולה ונוטל וכו' וא"כ קשה כאשר הקשה הגמ' רישא נקט פטור וסיפא נקם חייב וצריך לומר כאשר חילוק הגמרא בין חד לתרתי, אבל לכאורה יוכל למטעות ולומר דסיפא בא לפרש הרישא אף שנקט ברישא פטור מכל המצות בא הסיפא לפרש אבל בק"ש אינו הדין כן ואף בחד אינו הדין כן וטעמ' ונמוק' כסברת התוס' מפני שזמנ' קבוע וא"כ ממילא חייב נמי בתפלין כי כל הקורא ק"ש בלא וכו' וכו' ומזה נצמח הטעות אם לא שהיה כתוב בריש' להדיא דפטור מק"ש הייתי אומר בסיפא דנקט הגיע זמן ק"ש עולה שבא לפרש הרישא לא כל המצות בכלל אלא חוץ מק"ש משום דזמנו עובר הה נראה בלשון הגיע זמן ק"ש מרמז כיון דתלי בזמן עולה ונוטל וכו' לכן נקט להדיא ברישא פטור מק"ש ואז ידענו הא דקתני בסיפא בק"ש ע"כ איירי בתרתי ודוק היטב לכוונת התוס'. אך לפי אלה יהיה נשאר הקושיא פה במתניתן פ' מי שמתו שם לא נקט הסיפא הגיע זמן ק"ש עולה וא"כ נשאר קושית התוספות למה כלל ק"ש כיון דנקט פטור מכל המצות, אבל יש לומר זה שרוצ' התוס' ליישב ר"פ מי שמתו שנקט רש"י גרס וכו' אבל נראה לר"י שהוא אחר היה קורא דאיירי בסיפא מק"ש וכאן מתחיל נמי מפטור ק"ש ולענ"ד זה רוצה ליישב כיון דנקט מכל מצות האמורת בתורה הרי ק"ש בכלל, על זה מפרש התוס' איידי דאיירי בסיפא מק"ש נקט נמי פה ודוק. והן אות לפנינו גם הרשב"א פה דמפרש ותפלין נקט משום דכתב בפרשת שמע רצונו מיד לפרש נמי על לעיל ריש פרק מי שמתו למה נקט שם תפלין וזה שרוצה דגם שם יהיה ניחא ועיין היטב ותבוא לנכון. שוב נראה לע"ד ג"כ לתרץ קושית התוס' לעיל דף י"ד למה נקט ק"ש כיון דנקט בל המצות י"ל שאני קיש הו"א דחייב משום דאית ביה מלכות שמים כאשר רוצה פה הגמרא דגם בנשים הו"א דחייב וק"ש צריך לאשמעי' וכן במתני' ר"ע מי שמתו ק"ש צריך לאשמעי' הוה אמינא משום דאית בהו מלכות שמים לא יהיה פטור, וכן נמי כיון דעיקר שם ק"ש צריך למתחיל בק"ש אבל פה עדיין צריך עיון מדוע ק"ש ברישא וחזור בה והפך בה. הנה ראיתי בסמיכת חכמים שמתמה על הרשב"א הנ"ל למה לפרש ככה משום אגב הא איתא בגמרא להדיא דק"ש איצטריך ליה הו"א משום דאית בהו מלכות שמים וגם תפלין משום דהו"א איתקש למזוזה ותירץ דרשב"א לשיטתו לפניו הגירסא נכונה רק מ"ש ק"ש ותפלין ולא פשיטא ומתרץ הני משום דהוה מצות עשה שהזמן גרמא והני דחייבות מצות עשה שאין הזמן גרמא הם א"כ לפי אותו הגירסא צריך לפרשו הרשב"א למה נקט דווק' אלו יותר משאר מצו' עש' שהזמן גרמא וכו'. ולענ"ד עדין קשה אף אם אין הגירסא כן אבל עכ"פ ידענו מזה דהיה יוכל לומר דק"ש חמור משום דאית ביה מלכות שמים וגם תפלין משום דאיתקש למזוזה למה לא מתרץ הרשב"א כן ועדיין צריך עיון. אבל כאשר פירשתי כוונת הרשב"א ניחא דהוא רוצה לתרץ גם מתני' פ' מי שמתו למה פרט שם תפלין ותפלה וזה לא שייך שם לתרץ על תפלין משום דאיתקש למזוזה לגבי מת לא שייך באלה, לכן מתרץ תירץ אחר משום איידי דק"ש וכן נמי לעיל מתורץ והבין ולעיל שפיר נקט ק"ש כתירץ התוס' משום דזמנו קבוע או כאשר אני תירצתי ופה לא צריך ויוכל לומר אגב לעיל ועל תפלין גם לעיל צריך לומר כדבר הרשב"א כן נראה בכל אלה וה' יורני נפלאו' להבין דעת קדושי' בלי שגיאות. עוד יש לי הערה קטנ' לפי דברי הרשב"א לכן נקט הכי במתני' משום דכתיב בפרשה ואכלת ושבעת וגם מזוזה כתיב בפרשה קשה מדוע לא נקט נמי ציצי' דפטור הא גם ציצית כתיב בפרשה ג' ויאמר וק"ש כל הג' פרשיות הו"ל לפי דברי רשב"א לנקוט גם ציצית וצ"י אך זה יש לתרץ דקאי על מתני' לעיל מי שמתו ושם רק נקט ק"ש תפלה ותפלין משום שם בציצי' חייב ונקט נמי פה כמו לעיל שקאי על לעיל ונכון. הקשתי למה נקט במתני' וחייב במזוזה הא זה כבר אשמעינן מדנקט שפטורה מן התפלין דהקשה הגמרא תפלין פשיטא ומתרץ דהו' אמינ' הואיל ואיתקוש למזוזה קמ"ל דפטור וא"כ ע"כ מוכח דחייב במזוזה דאל"כ דבמזוזה פטורות א"כ קשה למה נקנו תפלין במתני' פשיטא וע"כ כל הרבותא הוא דהו"א איתקוש למזוזה וא"כ מוכח במזוזה ע"כ חייבין וצ"ע אבל יש לתרץ וליישב כי לכאורה הקשתי מאי מקש' הגמרא מן התפלין פשיטא מדוע לא משני קטנים אצטרך לי' לאשמעינן דפטורי' מן התפלין ובפרט לפירש רש"י אפילו בהגיע לחינוך וק"ש שפיר אשמעינן בנשים ונקט תפלין משום קטנים אבל אמרתי באמת הגמרא היה יוכל לתרץ כן רק ביותר טוב מתרץ משום נשים גופא צריך לאשמעינן מהו דתימא הואיל ואיתקש למזוז' ובהיו' כן י"ל ע"כ צריך למנקט במתני' מזוז' דלא היה יוכל לשנות דע"כ מדוייק משום דנקט תפלין דא"כ מאי קמ"ל הא באמת יוכל לתרץ דנקט תפלין משום קטנים ודוק היטב. (ובזה יש נמי ליישב הרשב"א דהוב' דק"ש נקט איידי מתני' לעיל חזור בה והבין) ומסולק תמיהת סמיכת חכמים עיין היטב. שוב יש לי לומר כי גם הרשב"א ותוספות בעירובין מקשים מאי מקשה תפלין פשיטא הא צריך לאשמעינן לאפוקי מר"מ ור"י תרווייהו אית להו דנשים חייבות בתפלין ומתרץ ה"ה דיוכל לשנות כן אלא ביותר טוב תירצו ופירש אליב' דמ"ד תפלין מצות עשה שהזמן גרמא צריך לאשמעינן, ובכן ניחא היטב דע"כ ליכא הוכחה דיוכל לתרץ כן ודוק היטב.