ברוך מרדכי חלק ב קעז

תפלין הם יעיין היטב שם ויהי' ראי' לדברי דרש"י שכיון היטב בפירושו דמפרש תפלין מעשהז"ג הוא. אבל לאחר העיון ראיתי כי מדינו אינו מוכרח לדברי וגם מאוד מאוד צריך עיון לדעת סמיכת חכמ' הרי שם קדושין ד' ל"ה ע"א הקשה הגמ' הניחא למ"ד תפלין מצות עשה שהזמן גרמא אלא למ"ד תפלין מצות עשה שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר ומשני הגמרא מאן שמעת ליה ר"מ וסבר ר"מ שני כתובים הבאים כאחד אינו מלמדין ויעיין רש"י שם שכ' ולדידי' לא צריך הקישא דתפלין אלא כדגמרינן ברישא מבנין אב יגמר מראייה דהיה מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות וכו' עיין אלמא אף לר"מ וכן אסיק הגמרא לר"י כולהו מידי דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורו' אף בתפלין חייב' ולמדו בבנין אב מראייה ואם כן לא הבנתי לסמיכת חכמים דקאמר כיון דקאמר פטור בק"ש ממילא נשמע גם בתפלין פטור זה לא נשמע כלל דק"ש כ"ע מודה דהוה מצות עשה שהזמן גרמא ולא מתפלין גמרו אלא מבנין אב מראייה כפירש רש"י אליבא דר"מ וא"כ עדיין קושי' הרשב"א במקומה אי לאו דנקט תפלין הייתי אומר בתפלין חייב כמו ר"מ דלא מיקרי תפלין זמן גרמא וגם לפי"ז עדיין נשאר תמיהת הצל"ח וצ"ע. מתני' פטור מן הק"ש ומן התפלין דקדקתי מדוע נקט מתחילה ק"ש ואח"כ תפלין הא תפלין קודם לק"ש תחילה צריך להניח תפלין ואח"כ לקרות ק"ש כמאמר עולא כל הקורא ק"ש וכו' ועיין בסוכה דף מ"ב נקט תחילה לגבי קמן תפלין ואז ק"ש ואין לומר דלכך נקט ק"ש תחילה להראות דאין טעם אחר כי אם משום מצות עשה שהזמן גרמא אבל אם היה נקט תחילה תפלין הייתי אומר לכן פטור מן הק"ש דע"כ פטור מן התפלין וק"ש בלא תפלין לא שייך דהו' עדות שקר דע"כ זה ליתא כיון דפטור מן התפלין מן התורה לא שייך עדות שקר דגם בשבת קורין ק"ש ופטורין מן התפלין. ולאחר העיון ראיתי בספר קול יעקב דהקשה על הגמ' דקאמר מ"ד נשים חייבו' משום דאית בהו מלכות שמים והקשה דילמא באמת הן חייבין כיון דאית בהו מלכות שמים ותירץ מתפלין ע"כ פטורין ובכן פטורין נמי מק"ש ק"ש בלא תפלין לא שייך דהוי מעיד עדות שקר עיין, וכאשר אני רציתי לומר אבל גם עליו צריך עיון הא בשבת קורין ק"ש בלא תפלין ואפשר לומר שבת בעצמו אות הוא אבל ע"כ מק"ש של לילה מוכח גם שם קורין ק"ש ולא שייך תפלין וצ"ע. וא"כ עדיין יש לדקדק מדוע נקט תחילה ק"ש ואח"כ תפלין וכן קשה נמי על רש"י בתורה בפרשת בלק כ"ג פסוק כ"ד הן עם כלבי' וכארי לחטוף המצות ללבוש טלית לקרא את שמע ולהניח תפלין גם פה קשה הא תפלין קודם ק"ש הוה ליה למימר ללבוש טלית ולהניח תפלין ולקרוא את שמע וצריך עיון ואפשר לפרש רש"י הנ"ל שכוונתו על ק"ש הקטן שאנו אומרי' מיד בתחילת הברכות אשרינו שאנו משכימי' וכו' ואומרי' שמע ישראל זה עדיין אנו אומרים קודם תפלין כדי למהר אולי יאחר זמן הק"ש וזה לחטוף המצות זריזים מאוד ופה במתני' אפשר יש ליישב ולומר דקאי על ק"ש של ערבית בזה נמי פטורין ותמיד מוכח זה שכבר לעיל כן מצינו דמתחיל בק"ש של ערבית אם איירי מענין הק"ש ערבית תחילה כמוכח על מתניתן מאימתי קורין ואם כן בלילה ק"ש בלא תפלין וא"כ ק"ש קודם כבר בערבית ותפלין רק בשחרית אבל רש"י בתורה קשה שכתוב שכשהן עומדים ממשנתם שחרית וצ"ע אך אם קאי על ק"ש של לילה דפטורין א"כ עדיין קשה רש"י דמפרש אפילו קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו וכו' לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש בליל' ע"כ כל הלילה זמן ק"ש ואז בודאי מצוה לחנכו ואפשר לומר בלילה אינו מצוי וזה דחוק וצ"ע שוב לאחר כתבי זאת מצאתי בפירש שם אפרים על התורה שכתב ולהניח תפלין לא דקדק רש"י בלשונו דהא אמרינן כל הקורא ק"ש בלא תפלין עדות שקר והו"ל לרש"י למכתב הנחת תפלין ברישא. ולכאורה אמרתי ליישב בדברי רשב"א פה שקאמר ומפרש פה במתנ' ה"ה בשאר מצות עשה שהז"ג ואיידי משום דאיירי לעיל בפטור ק"ש בעוסקים במת תנא הכא ומשום דבפרשת שומע הוא תפלין נקט לו בהדי, ולפ"ז יש לומר לכן נקט ק"ש תחילה משום דקאי על לעיל דסיים מק"ש כדברי הרשב"א אבל עדיין יש לפלפל ולהקשות גם לעיל על מתני' מי שמתו וכו' דנקט פטור מן הק"ש ומן התפלה ומן תפלין מדוע קא חשוב תפלין באחרונה הא תחילה צריך להיו' תפלין ואז ק"ש וא"כ גם פה קשה הא מתניתן לעיל סיים אתפלין ואיירי מתפלין והוי שפיר שייכי' נמי לתפלין דלעיל אם היה מתחיל פה בתפלין, ועל רש"י בתורה אמרתי כי קטן אביו קורא עמו ק"ש היודע לדבר וא"כ ק"ש קודם לתפלין וזה בארו יקום היינו מיד בקטן ק"ש ואז תפלין. ומאוד צריך עיון על הרשב"א הנ"ל שקאמר להכי נקט תפלין משום דבפרשת שמע אכתבי מצו' תפלין ותפלה אחר ק"ש נקט נמי תפלה למה זאת כיון דמתחיל הרשב"א לפרש שקאי על מתניתן לעיל משום דאיירי לעיל בפטור ק"ש ולמה לא ניחא להו לרשב"א נמי משום דנקט נמי לעיל באותה מתני' תפלה ותפלין נקט נמי פה כי כמו שנקט ק"ש משום מתני' דלעיל ה"ה דנקט נמי תפלין ותפלה משום מתני' לעיל וצ"ע. ולאחר העיון יש לומר על לעיל לא קשה מדוע לא נקט תפלין ברישא כי אדרבה בזה אמרתי להבין כוונת התוס' לעיל בד"ה מי שמתו מוטל לפניו רש"י גרס מי שמתו אחר תפלת השחר אבל נרא' לר"י שהוא אחר היה קורא דאיירי בסיפא מק"ש וכאן מתחיל נמי מפטור ק"ש ובירושלמי גרס כמו כן ולכאור' צריך עיון דברי התוס' הלא כל המסכת מיד מתחיל בק"ש מאמתי קורין את שמע וע"כ נתן לק"ש הקדימה להתחיל בו ומדוע לא ניחא ליה פה, להנ"ל מאוד עלה כי קשה לתוס' הו"ל להקדים תפלין כי תחילה צריך להניח תפלין ואז לקרות ק"ש על זה משני התוס' דקאי אסיפא ושם איירי מק"ש מתחיל פה מק"ש, ולפ"ז שפיר מתורץ לעיל דלא מתחיל בתפלין ונכון. ועוד אדבר בזה הענין לענ"ד לכל אלה קשה לי נמי הברייתא לעיל הובא נמי פרק היה קור' דף י"ד ע"ב החופר כוך למת פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפלין ומכל מצות האמרות בתורה הגיע זמן ק"ש עולה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא ק"ש וכו' וקשה לי הרי מסיפא להדיא מוכח כאשר ביאור שם הגמרא דתפלין צריך להיות קודם ק"ש וא"כ מדוע נקנו ברישא פטור מק"ש ובאחרונה תפלין תחיל' הו"ל למנקט פטור מן התפלין ואז מן הק"ש ופה לא שייך לעיל דקאי על ק"ש של מעריב הא שם מוכח מסיפא דאיירי בק"ש של שחרית ובפרט גם ברישא כן מוכח בחד ענין נקוט פטור מק"ש וכו' ומן התפלין וכו' והיה רצוני ליישב כי תוס' שם הקשה בד"ה ומכל מצות האמורה בתורה וא"ת וכר ק"ש לא הי' בכלל מצות האמורה בתורה ותירץ דאי לא תני ק"ש בהדיא הייתי אומר דווקא הני דלית בהן קביעות זמן אבל ק"ש דקביע להו זמן לא קמ"ל וא"כ לענ"ד עדיין קשה למה נקט תפלה ותפלין מק"ש ידענו אף בקבוע להו זמן וא"כ הכלל עולה יפה מכל מצות וכו' וצריך לומר דתפלין דנקט אגב ק"ש נקט כמו שכתב כאן