ברוך מרדכי חלק ב קעו

הלל מחייב את העניים ורבי אליעזר בן חרסום מחייב את העשירים ויוסף הצדיק מחייב את הרשעים, הנה אם אמנם היופי מזיק לבני אדם באיש פן ירים לבבו וכו' ובאשה פן תתרפק ביפיה אבל אם אנו מסתכלין ביוסף מוסר השכל לנו לחייב אותנו ואין אתנו מה לדבר וזה שקאמר לא מסתפא מר בעיני בישא הלא היופי מסוכן מאוד ליצר הרע וכן כיין נמי בעל סמיכת חכמים בזה עיני בישא הוא היצר הרע, על זה הישב אנא מזרע יוסף קאתינ' יתמיד אני מסתכל ולפני עיני היא יוסף הצדיק שמחייב את הרשעים וע"כ לא מתים כי מעיני בישא ולית כאן בושש כל אחד יסתכל ביוסף הצדיק והיא שעמדה לנו ונכון. ובהדי זה אמרתי לפ' מה אהבתי תורתך כל היום "היא" שיחתי דוד אמר שאני אוהב את התור' ביותר "היא" מרמז על "הלל" "יוסף" "אליעזר" (וברוח הקודש ובנביאות) רמזה לאלה והבין זה שיחתי מאלה "היא" שיחתי ובכן לא אחטא לך ואוהב אני את התור' והבין:

בעה"י סוגיא דמצות עשה הזמן גרמא ה' יעמוד עמי. מתניתן נשים ועבדים וקטנים יכו' תוספות ד"ה וקטנים פטורין מן הק"ש פירש הקונטרס קטן שהגיע לחינוך ולא נהירא הא בפרק לולב הגזול אמרינן קטן היודע לשמור תפלין אביו חייב לקנות לו תפלין אלמא כשהגיע לחינוך דשייכה ביה תפלין חייב בתפלין ובק"ש נמי יש לחייבו יותר מסתמא מדאשכחן התם קטן היודע לדבר עם אביי מלמדי תורה ופסוק א' של ק"ש עיין. ועיין במרדכי שהביא פה אפילו הגיע לחינוך קטן שהגיע לחינוך חייב דהא אמרינן פרק לולב הגזול קטן היודע יכו' והיינו בהגיע לחינוך ואמרינן התם קטן היודע לדבר אביו לומדו תורה ופסוק ראשון של ק"ש מסתמא כדי שידע לקרוא ק"ש כשיגיע לחינוך ועיין בביאור מרדכי שכתב מזה הראיה שהובא התוס' ומרדכי משמע דבלא הגיע לחינוך אפילו מפסוק ראשון פטור, מיהו גבי נשים כתב הב"י בשם פ' א"מ דמ"מ חייבן לקרות בפסיק ראשון וא"כ פטור נשים אינו דומה לפטור קטנים עיין, והפרי חדש הירגש בראיה אחרת להיפך דע"כ מהך דסוכה מוכח דקתני קטנים שיוכלו לדבר חייבם בפסוק ראשון קיש וא"כ ממילא ה"ה נשים ועבדים דדומיא קתני ואם כן ראיה לדעת אוהל מועד דנשים חייבת לכל הפחות בפסוק ראשון. אבל בע"ד הביאור מרדכי אף על פי כן טוב דיבור מאחר שהמרדכי מסיים ופסוק ראשון ק"ש מסתמא כדי שידע לקרות ק"ש כשיגיע לחינוך למה זאת הלא כיין דאף קודם שיגיע לחינוך חייב בפסוק ראשון למה הטעם כדי שידע כשיגיע לחינוך תיפוק לי' בק"ש חייב קטן אף קידם שיגיע לחינוך וזה דוחק דמשום זה חייב בפסיק ראשון כדי אם שיגיע לחינוך ידע דזה לא שייך דיחנכו לחינוך די אז לחנכו כי גם אז אינו חייב אלא המרדכי רק מבאר מאחר שאביו מחויב ללמד תור' דיותר טוב דילמוד לו זה הפסוק ק"ש כדי שידע אז אבל לא שהוא מצד חיוב והנה ראינו בפ"י שהקשה מה שהקשו תוס' מפסוק ראשון ק"ש בסוכה לא ידענו מאי קשי' להו דאכתי לדידהו מי ניחא דאו ס"ד דהתם משום דבכה"ג הגיע לחינוך מיקרי א"כ מאי ארי' פסוק ראשון דנקט הא קיי"ל עכ"פ דפרשה ראשונה מדאורייתא ועוד דהא לא אשכחינן בשום מקום דקטן כהאי שיודע לדבר מיקרי הגיע לחינוך לכל המצות, לכן נראה לע"ד ברור דהא דאמרינן התם בקטן היודע לדבר דאביו מלמדו תורה פסוק ראשון של ק"ש לא מדין עיקר מצות ק"ש איירי שהוא חייב לחנכו בזמן ק"ש והיינו כמש"כ רש"י שאין מצוי תמיד כשיגיע זמן ק"ש אלא כשיוכל לדבר ואביו חייבו ללמדו תורה משום הכי וכו' ולמדי ג"כ פסוק ראשין של ק"ש דאית ביה מלכות שמים והיינו אפילו בלא זמן קיש דמצית ת"ת כל היום עיין בפ"י עד סוף דבריו. והנה אם באמת כנים דברי פ"י שזה לא אייר בהגיע לחינוך דהא דקתני אביי מלמדו תורה לכאור' קשה לי הסידור הגמרא שם בסוכה הוא שלא כסדר תחלה נקט יודע לנענע חייב בלולב להתעטף חייב בציצי' לשמור תפלין אביו לוקח לו תפלין תה איירי בהגיע לחינוך וא"כ אז סיים יודע לדבר אביי מלמדו תורה יודע (לדבר) להתעטף חייב בציצית ומגמרא משמע זה יודע לדבר הוא מדרגה גדולה אפילו גדול מאשר שנקט לשמור תפלין. ולענ"ד נראה יודע לדבר הכוונ' שלומדין לי אם מקבל ומאזין דבר שיודע לדבר מה שלימדין לו והיא מדרגה נאה ובודאי בהגיע לחנוך איירי, ולענ"ד דברי המרדכי ככה יש להבין קטן היודע לדבר אביו למדו תורה ופסוק ראשון של ק"ש מסתמא כדי שידע לקרוא ק"ש וע"כ איירי כזו שידע לקרוא ק"ש זה הכוונ' יודע לדבר היינו זה איירי כשהגיע לחינוך נמי זה שמלמד תורה יפ"ר של ק"ש היינו שיודע לקרו' ק"ש וזה כשיגיע לחינוך איירי כמי שיגיע לחינוך ברישא וזה כוונ' מרדכי וא"כ אף בפסוק ראשון של ק"ש רק אז חייב משיגיע לחינוך ולא מקודם כמו שביאור בעל ביאור מרדכי ואנכי כשאני לעצור מתמה על התוס' מדוע לא הביא ראיה בקטן שיגיע לחינוך דע"כ חייב בק"ש ותפלין ממתניתן דקתני בהדיא קטן היודע לנענע חייב בלולב אלמא דקטן חייב אם יודע א"כ בהגיע לחינוך ע"כ ביודע הוא הגיע לחינוך היינו יודע וא"כ אמאי יהיה פטור במתניתן ואי תפלין משום שצריך גוף נקי א"כ תפלין מ"ש מלולב הא גם שם מברך שם ה' אלא ע"כ מתניתן פה איירי בלא הגיע לחינוך לכן פטור והא דקתני שם קטן היודע לנענע אייר בהגיע לחינוך רש"י ד"ה נשים ועבדים וכו' ותפלין נמי מצות עש' שהזמן גרמא הוא וכו' יעיין צל"ח שמתמ' מי הוכרח רש"י לפרש ולהכניס בין הפלוגתא דלילה ושבת לאו זמן תפלין ועדיפא מינה יוכל לפרש. דפטור מתפלין משום דאתקש לת"ת כדמפרש בקדושין דף ל"ד עיין ולענ"ד צדקי רש"י בפירושו כי במתניתן פה קתני גם פטורין מק"ש וע"כ ק"ש טעמא מאי משום שהיא מצות עשה שהז"ג ומעשהז"ג מנ"ל ע"כ גמר מתפלין מה תפלין נשים פטורות אף כל מצות עשה שהז"ג נשים פטורות ע"כ צריך לאסיק ולומר דתפלין הוא מ"ע שה"ג וכאשר רש"י שם בקידושין מפרש דף ל"ה במה מצינו וכו' וע"כ צריך לומר דתפלין הוה מצות עשה שהזמן גרמא דיוכל למילף מינה שאר מצות עשה שהז"ג דנשים פטורות ונכון, וכן ראיתי דבר נאה בסמיכת חכמים שהוא מתרץ בזה האופן קושית הרשב"א בחידושיו והיא קושית התוס' בעירובין מאי מקשה הגמרא תפלין פשיט' דילמא הוצרך לאשמעינן לאפוקי ממ"ד דשבת ויו"ט זמן תפלין הוא והוה מ"ע שלא הזמן גרמא, וכתב סמיכת חכמים ולי נראה לתרץ דלא קשה מידי דכשאמר התנא דנשים פטורות מק"ש ממילא נשמע לאפוקי ממ"ד דשבת ולילה זמן תפלין הוא לפי דכל מצות עשה שהזמן גרמ' דנשים פטורות ילפינן מתפלין מה תפלין מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אף כל וכו' והנה מיד כשאמר נשים פטורות מק"ש מטעם מצות עשה שהזמן גרמא קשה מנ"ל וצ"ל ילפינן מתפלין וע"כ תפלין מצות עשה שהזמן גרמא הוא לאפוקי ממ"ד שבת ויו"ט לילה זמן