ברוך מרדכי חלק ב קעה

דאין חכמה וכו' הא כיון דאין דנין אותו א"כ הוה עדות שאי אתה יכול להזימו ובאיסור צריך להיות יוכל להזימה אבל ע"כ צריך לומר כונו דאמרי' דמעיד באיסור' משום דאין חכמה לנגד ה' ה"ה דדנין אותו על איסור דאין חכמה וכו' והא דאמרינן דמלך לא דנין אותו דווקא בממון לחודא אבל באיסורא דנין אותו ומשום האי טעמא גופא דנין אותו נמי כדי שיוכל להעיד כי עדות באיסורא צריך כי אין חכמה נגד השם. ולפי"ז עדיין הוה עדות שאתה יוכל להזימו גם בממון אם מסתעף מינה איסורא כמו היכא דדנין אז על איסור שבו אם יזומו כיון דדנין דנין נמי וחייב לשלם כמו דאמרי' דצריך להעיד נמי על ממון כיון דמסתעף מינ' איסור היה אם דדנין אותו על איסור ממיל' דנין אותו באותו דבר נמי על ממון כיון שכבר צריך לבוא לדון ולא שייך לפ"ז לענ"ד הקלושה כל דברי תומים ולא זכיתי להבין ועדיין קשה הרמב"ם. ועלה בלבבי ליישב הרמב"ם לחומר המילתא ולומר אמת כסברת הכסף משנה בחדא דהוא היחלט בהלכות מלכים פרק ב' הלכה ז' דמדברי הרמב"ם פרק א' מהלכות עדות משמע דבכ"ג לא בני לן בין עדות ממון לשאר עדות ואפילו באיסורא מעיד רק למלך וכ' וכ"ש למלך והיינו סברת הרמב"ם דאינו מעיד אפילו באיסורא והנה לפ"ז יש לי לומר בחדא דלא ככסף משנה הנה הכסף משנה שם דייק מדנקט הרמב"ם כבר ביארנו דמלכות ב"ד דנין אותו ומעידן עליהם ולא כתב שהם יעידו משום דלא גרע מכה"ג שאינו מעיד עליהם לשום אדם אלא למלך, ולע"ד נראה לומר מדלא כתב שהם יעידו עדיין לא מוכח דלא יעידו כלל רק מוכח דלא יעידו בממון רש לומר מלכו' בית דוד דקל ממלכו' בית ישראל בהא לחלק אף מלכו' בית ישראל לא מעידן כלל לדעת הרמב"ם אפילו לא באיסור אבל מלכות ב"ד באיסור מעידן אבל לא בממון, ולפ"ז לא יוכל הרמב"ם לבוא במלכות ב"ד נמי ויעידו כי מה שנקט דנין אותן ומעידן עליה' כוונתו אפילו בממון א"כ לא יוכל למנקט ויעידו כי בממון באמת מלכות ב"ד אין מעידן ורק באיסורא מעידן כן יש לומר סברא חדשה לחלק ואמת יש לומר כה"ג באיסור נמי מעיד וכסברת לחם המשנה שם דהוה שוה עם ת"ח ומלכי ב"ד דקילו להו יש לומר בזה הקילו נמי דיוכל להעיד באיסור אבל לא בממון משא"כ במלכי ישראל החמירו אפילו באיסור שלא לילך. לפי"ז מיושב הרמב"ם הא דנקט מלך חייב שבועות קרבן העדות אייר במלכות ב"ד דבאיסורא צריך להעיד ואיירי בממון דמסתעף מינה איסורא בה"ג שייך קרבן עדות בממון כי באיסורא צריך להעיד וה"ה בממון דמסתעף מינה איסור ושפיר איכא נמי יוכל להזימו כי דן ודנין אותו על כולם ושם בהלכו' שבועו' דנקט פטור איירי במלך אפילו נר מלכו' ב"ד רק דלא מסתעף מינה איסור ולא ראוי להעיד כי בממון לחודא אין ראוי להעיד תה שנקט בלשונו או שהיה אחד מעדו' מלך שלא ראוי להעיד בזה שלא ראוי להעיד כוונתו בלא מסתעף מינה איסור וסיים שפיר דאלו היה מעידן לא היה מחייבי ממון היינו בה"ג אלו היה מעידן לא היה מחייב ממון בממון לחודא לא יוכל לחייב כי אינו רשאי למחול על כבודו ונכון ונעלה. ולפי"ז יש לומר במשנה הנשא דיני כמלך ישראל שאפילו באיסור' אינו מעיד ושפיר מלך ישראל אינו במשמיעת קול אפילו במסתעף מינה איסורא דלא אפילו באיסורא ולא שייך השמעת קול והכל על נכון בעזה"י ודוק היטב. ומעתה לפ"ז נשאר קושיא גדולה לע"ד להקשות להני שיטות דסוברים והוא גם בפסקי התוס' דמלך מעיד באיסור וא"כ בממון דמסתעף מינה איסור מעיד המלך ואם כן ע"כ צריך לומר בה"ג גם דנין אותו כיון דבאיסור מעיד ע"כ צריך לומר גם כן דדנין אותו באיסורא וא"כ כיון דמסתעף מינה איסור מעיד א"כ שייך הולך בהשמעת קול ואיך שייך דהמלך אינו בהשמעת קול הא איכא גוונא בממון דבסתעף מינה איסור וא"ת כיון דבממון אינו מעיד אף אי מסתעף מינה איסורא אינו מעיד כיון דעיקר עדותו על ממון א"כ קשה על התוס' מאי מקשה על כה"ג דילמא מעיד כה"ג באיסורא ויש לומר כיון דבממון אינו מעיד איך שייך כה"ג בהשמעת קול ואי בממון דיבוא לידי איסור זה אינו אף בה"ג אינו מעיד כאשר הקדמנו וממ"נ קשה לפי דברינו ומאוד צ"ע. והיה זה לפני הדר"ג נ"י אשר לבו רחבה בתורתינו הקדושה ואצפה לתשובתו היקרה, אוה"נ דש"ת מוקירו ומכבדו עד עולם הק' מרדכי בה"ג מהר"ם פריד זצוק"ל חונה פה ק"ק אסאפא וק"ק טנעלליקא וגלילות יע"א. עוד יש ליישב הקושיא שהובא בספר בן יהודא הא דאינו מעיד הוא מדאורייתא כמוכח גמ' שבועו' וכו' יש לומר כל אלה דווקא בממונא אבל לא באיסור' וא"כ אם אמרינן כל ממונא דמסתעף מינה איסור נמי מעיד ובכן שלחו עבור ינאי המלך דשם הוה מסתעף מינ' דיני נפשו' ולהרמב"ם כבר הבאתי דיני נפשות עם איסורא בחדא לענין הזה ואז גזרו לאחר התקנה על ממונא דמסתעף מינה איסורא נמי אינו מעיד כיון דכל עיקר הוא ממון והא דקאמר שבועות דהוא דאוריית' לאפוקי מלך איירי בממון לחודא דלא מסתעף מינה איסור דשם אינו ראוי להעיד ונכון ובאלה יש הרבה ליישב ולעיין בזה הסוגיא חזור בה והפוך בה ותמצא מרגנותא:

המחבר הובא בהלכות ציצית סי' י"ג ס"ג אם נודע לו בכרמלית שבת שהטלית שעליו פסול לא יסירנו מעליו עד שיגיע לביתו דגדול כ"ה, והובא ברמ"א שם וה"ה אם נפסק חד מהציצית ומתבייש בלא טלית דיכול ללבוש בלא ברכה משום כ"ה ודוקא בשבת דאסור לעשות ציצית אבל בחול אסור והקשה המג"א שם למה יהיה אסור ללבשו בחול הא אמרינן ברכות דף כ' דכב"ה דוחה עשה תורה בשב ואל תעשה ועיין כל דבריו שם, ולע"ד נראה לתרץ דהנה המג"א הקשה לקמן בשם אחיו למה שרי ללבשו בשבת הא יש תקנה ליתנו לאחר במתנ' ואז ישאלנו ויהי' פטור וסיים לתרץ לפי מ"ש בסי' ש"ו דאסור ליתן מתנ' בשבת אלא לצורך שבת א"כ ה"נ אסור ליתן במתנה ועיין שבת קל"א, ובהיות כן מתורץ קושיא ראשונה של מג"א בחול ע"כ אסור ללבשו משום כ"ה משום דיש תקנה שיתננו לאחר במתנה ויחזור וישאלנו ואז הוא פטור מציצית ובחול יוכל ליתן במתנה ודוק:

גמרא דף כ' ע"א ר' יוחנן הוי רגיל דהוה וכו' תהוי לי זרעי שפירא כוותי ומפרש רש"י ר' יוחנן דאדם יפה תואר הוה וכו' ולענ"ד לא הבנתי האיך יבקש היופי בישראל הא על ידי יופי בקל לחטיא לכן נראה תפלתו היה זרעי שפירא כוותי כמו שהוא אינו חוטא ביופי כן ביקש על זרעי ישראל שיהיה כוותו. ובזה נראה לע"ד לתרץ מה שדקדקתי דקאמרי ליה. רבנן לא קא מסתפינא מר מיעני בישא אמר להו:

אנ' מזרעי דיוסף קאתינ' ולכאור' קשה לפ"ז למה ביקש ר"י כן על זרעי ישראל שיהי' להם יופי הא קשה לעיני בישא ובשלמא ר' יוחנן הוא היה מזרע יוסף לכן נרא' דאמר כוותי והיה כוונתו דלא ישלט בהן עין הרע אף אם יהיה להם זרעי שפירא לכן ישב שם להסתכל בו ולהוי כוותו ולא ישלו בהן עין הרע. שוב יש לי לומר פירש בגמרא הזה דקאמר אנא מזרע יוסף קאתינא ע"פ הגמ' יומא ל"ה נמצא