ברוך מרדכי חלק ב קעג

דכן ראינו להדיא בפסקי תוס' מסכת שבועות פרק שבועות העדות הובא רק לפסק הלכה תירץ התוספות ני אשה שבא לינש' ות"ח יודע שבעלה חי יזלזל בעצמו וילך ויעד משא"כ בממון ע"כ להדיא רק הובא כתירץ התוס' שני. וראיה לדברי כי הפסקי תוס' מכונים אהדדי בדבור ראשון נקטו אימתו עליך לא שייך במקום קום ועשה דאין חכמה ואח"ז מיד הובא אשה שבאה ליגשא ות"ח יודע וכו' ונראה לע"ד דשייכם לאהדדי כי לפי דעת תירץ התוס' ה"א דיש לחלק בין בז"ק לבז"ג א"כ בודאי המלך דלגבי מלך הוא בזיון גדול להעיד לזולתו וא"כ בודאי שפיר דלא יעיד אפי' באיסור' הרי חזינן התומים באמת רוצה לתרץ קושית התוספות מכה"ג משום דאיכא לגבי כה"ג בזיון גדול וא"כ בודאי לגבי מלך איכא בזיון. גדול ולא יעיד באיסורא דעדות הוה שב ואל תעשה, אבל לפי דעת תירץ התוס' שני רק היכא דמסתעף מינה איסורא מיקרי קום ועשה בה"ג צריך להעיד אפילו באיסורא אפילו בבזיון גדול ואין חילוק בין גדול לקטן וא"כ שפיר דשייכם לאהדדי וזה לשונו אימתו עליך לא שייך במקום מצוה דאין חכמ' ואף במלך מקרי בזיון גדול אבל אין לחלק בין בזיון גדול לבזיון קטן וע"כ צריך לומר כדעת תירץ התוס' השני דשאני איסורא בעדות כגון שבעלה חי דיבוא ממנו איסור הו' בקום ועשה בה"ג אין חכמה וכו' אפי' המלך בה"ג צריך להעיד ולא שייך אימתו עליך וזה שהביא מיד תירץ השני בפסקי התוס' כי שייכם להתחל' וראיה לרבינו כתב הסופר דכן להלכתא כדעת תירץ השני והבין כי נעים. ובזה אזדי לי היטב מה שדקדקתי על פסקי התוס' מדוע לא נקטו זה הפסקי מיד בסנהדרין גם שם איכא זה התוס' ומאוד צריך עיון אבל להנ"ל מאוד נעלה משם ליכא הוכחה רבה כי שם יש לומר עדיין לחלק בין בזיון גדול לבזיון קטן וע"כ צריך לאסיק בתי' התוס' השני פה שבועות ואין חילוק וזה התירוץ התוס' השני הובא רק בשבועות ובכן ממתין בפסקי התוס' עד פה שבועות והביא בהדדי ודוק היטב ובאתי בכתב יושר להחזיק ולקיים דברי רבינו כתב סופר זכותו יגון עלינו ואבוא פה לזכרון בספר בזה הענין באמרי שפר מה ששעתי עם רב חביבי הגאון בעל המחבר בן יהודא באותו סוגיא ומשם יבין הרבה חדושי' בסוגי' הזה אשר חנני ה'. בעה"י אור ליום ב' לסדר משפטים תרל"ה לפ"ק פה אסאפא. למרבה המשרה והשלום לידידי וידיד ה' גברא רבה מרום הרים ד"ה הרב הגאון הגדול חריף ובקי טהור ונקי צדיק יסוד עולם זקן ונשוא פנים, פנים בתורה ופנים בהלכה אשרי לדור שלו ככה קדוש שמו מו"ה אברהם הלוי ראזענבוים נ"י לנצח בעל המחבר ספר בן יהודה ופרח צדיק כשושן גם עד זקנה ושיבה טובה אמן. בשבוע העבור קבלתי יקרת מכתב קדשו ועתה באתי בחדושי תורתי ובפרט שנוגע לספרו הקדוש בן יהודא שם ראינו חיל של תורה בסוגי' שאנו עוסקין כעת בסידור כתיבת ספרי ברוך מרדכי חלק השני מחדש בטובו ועושה נפלאות ובכן אמרתי לשלוח להד"נ נ"י אמרותי אף כי זוטרא נגד כבוד קדשו מ"מ באתי כי ידוע כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה וה' תומך גורלו. ראיתי בתשו' סי' קי"ב בספרו היקר שהושב להגאון ר' יוסף פלעש זצ"ל ע"ד הקושיא שהקשה הגאון הזה מגמרא סנהדרין דף י"ט ע"ב באותו שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידן אותו משמע מהא דמלך לא מעיד הוא מצד התקנה והוא נגד ש"ס שבועו' ל"א וכו' משם מוכח דמלך מדאורי' אינו ראוי להעיד דאי מצד התקנה הרי הוא גם כן מדאורייתא מחזי חזי וכו' ומעלת הדר"ג נ"י בספרו הירחב קושיתו עוד על הרמב"ם בהלכות מלאכים פ"ג ה"ז וכבר כתבנו שמלכי ב"ד דן ודנין אותו ומעידן עליה' ולא כתב שהם יעידו משום דלא גרעו מכהן גדול וכתב מ"ג נ"י משמע מדבריו שהרמב"ם הוצא זה מצד הסברא וזה אינו דהא מגמרא שבועות הנ"ל שהמלך אינו ראוי להעיד מוכח דהוא מדאוריי' ואיך כ' הכ"מ ולא כ' שהם יעידו איך יכתוב כן הלא מבואר בש"ס שם שהוא דאוריי' עכ"ל. והנה הנראה לע"ד ליישב בפשיטו' דהנה כבר מבואר בתוס' פה סנהדרין דף י"ח ובתוס' שבועות לגבי מלך אימתו לא שייך אלא בממונ' אבל לא באיסור' ואין חכמה ואין תבונה ואפילו המלך צדיק להעיד עיין תוס' סנהדרין י"ג בד"ה מעיד ותוס' שבועות דף למד ע"ב בד"ה אבל איסור' והנה יש לומר דע"כ ידוע דקרבן שבוע' רק שייך בממונ' ולא באיסור' כמוכח שם גמ' שבועו' דף ל"ג ע"ב תנו רבנן מניין שאין הכתוב מדבר אלא בתביעת ממון וכו'. וא"כ יש לומר בממונא הוא דאוריי' מחמת אימתו עליך ושפיר קאמר הגמרא שם בשבועות לענין שבועות העדות לאפוקי מלך דשבועות העדות לא שייך אלא בממונא שפיר דמדאורייתא אינו ראוי להעיד אבל פה התקנה מאותו שעה ואילך אמרו המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידן אותו התקנ' היה אפילו באיסורא אינו מעיד ובאמת יש לומר כן דהוי בזיון גדול לחד תירץ התוס' וראינו דיבוא קלקל הרבה גזרו ואמרו כן אף באיסורא וכן משמע סתם שאמר מלך לא דן ולא דנין אותו אפילו באיסורא ודומיא נמי לא מעיד ולא מעידן אותו אפילו באיסורא לא לילך להעיד ואין זה מתנגד גדול כי יוכל לומר דמלך מיקרי בזיון גדול לא צריך לילך וזה הוא מהתקנה. וכן יש לומר הכסף משנה נמי כיון לזה שאינו מעיד לשום אדם אלא למלך ה"ה המלך וכוונת הכ"מ שהכ"ג אינו מעיד לשום אדם אפילו באיסורא אלא למלך וה"ה המלך אפילו באיסורא אינו מעיד לשום אדם ונכון ומהך בשבועות דהוא דאורייתא רק שם לגבי ממון מוכח אבל באיסורא הוא אין חכמה וכו' אבל לאחר התקנה גם באיסורא והוא מצד הסברא דמיקרי זלותי רבה ודמינן להך דאחותו ונכון וברור ויש לומר הנה טעו ושלחו עבור המלך לדון כיון דשם עיקר הדבר היה דינא נפשות ולא ממון כמוכח מתוס' ינאי המלך עמוד על רגליך דמתרץ התוס' שאני דינא נפשות צריך לעמוד וחשבו דינא נפשות דומיא לאיסורא וכאשר הרמב"ם השוה דיני נפשו' לדיני איסורא ולכן שלחו עבורו אבל כיון דבאו וקלקל מיד גזרו בשום אופן אל ידון אותו אפילו באיסורא וזה הי' מן התקנה ודוק היטב. ויראה הדרת גאונו נ"י בעין קדשו כי לזה כיון הכסף משנה כי שם באותו דיבור מיד סיים ואמר ואני מסתפק אם מה שאינו מעיד לשום אדם הוא דווקא בשינו עדות שמפרש בה האיסור או בעדות נפשות וכדאמרנו גבי צורבא מרבנן או אפילו בהני, ומדברי רבינו פ"א מהלכות עדות משמע דבכה"ג לא שנא לן בין עדות ממון לשאר עדות דבכלהו אינו מעיד בשאינו למלך וכמ"ש שם וא"כ כ"ש למלך וזה שרוצה דכונתו על זה כאשר בארתי דאינו מעיד אפילו