ברוך מרדכי חלק ב קע

בכל דדוחה משום כבוד הבריות א"כ שפיר דיוכל למילף כלאים מנזיר ומפסח ואם פסח אינו שוה בכל נזיר יוכיח ואם נזיר ישנו בשאלה פסח יוכיח פה יש לומר קושית פ"י וביאור מרדכי על התוס' דמתרץ דיש ללמוד במה מצינו מתרווייהו מנזיר וכה"ג ועל התוספות שפיר תירצנו כהנ"ל כאשר הבאתי אבל פה שפיר מקש' הגמ' ואי דאינו שוה בכל הוא נילף מפסח ונזיר תרווייהו ופה ליכא לתרץ שאני דאיכא עשה דקבור תקברנו לגבי פסח לא שייך זה עשה כאשר ביארנו דאיירי אחר חצו' וקדם מצות פסח וגם בנזיר לא שייך דיש עשה דקבור יקברנו דיש לומר בנזיר לא שייך לדחות דיש שם עשה ולא תעשה ואי דידחה משום דאינו שוה בכל הא בנזיר לאו השוה בכל הוא ושפיר מקשה הגמ' ודוק היטב. והנה יש לומר וללמוד הפסוק למסתבר בלאו שאינו שוה בכל הוא דדוחה ויש לומר פסח ומילה להדדי גם בפסח שאינו שוה בכל ואתיא כמ"ד נשים בראשון אינו חובה ובהיות כן ניחא הכל כאשר ביארתי הדק היטב ודוק היטב ובנזיר יש לומר ג"כ עשה ולא תעשה עשה דקדוש יהי' ולא תעשה דלא יטמא ודוק היטב כי היא כפתור ופרח. והן אמת על גוף דברי ביאור מרדכי יש לדון שהקש' מאי מקשה הגמרא הא יבוא עשה דקבור יקברנו יש לי לדון הלא ע"כ על כהן גדול ונזיר לא מקשה הגמ' מידי כמוכח מרש"י וכל קושית הגמרא הוא מפסח ושם שפיר אף דאיכא עשה דקבור יקברנו אבל איכא בהדי עשה דפסח וידחה זה את זה והיה כלא היה ומדבריו משמע שרוצה ליישב ג"כ דמקשה הגמרא מכה"ג ובאמת מכה"ג ליכא קושיא עיין היטב, ואי תימא אם בנזיר הוא ג"כ עשה דקדוש הוא וא"כ איך שייך כעת לתרץ משום דאינו שוה בכל הוא לכן דוחה בכה"ג העש' דקבור תקברנו הלאו דלא יטמא אף שאיכא נמי עשה דקדוש הוא היכא דהוא לאו שאינו שו' בכל דוחה עש' גם לא תעשה ועשה הא איירי בכה"ג ונזיר וא"כ האיך שייך דידחה עשה דקבור תקברנו עשה ולא תעשה הא פה איכא תרתי עשה עשה דכה"ג ועשה דנזיר ואיכא תרי עשה ואיך שייך דידחה חד תרי עשה אבל יש לומר עשה דנזיר בלאו הכי מודחה הוא לא מצד קבור יקברנו אלא מצד כבוד הבריות ובנזיר דוחה כבוד הבריות העשה ואעפ"כ ליכא למילף מיניה משום דנזיר איתא בשאלה ובה"ג דוחה כבוד הבריות העשה והא דדחי גם בכה"ג משום עשה דקבור ודוק היטב חזור בה והפוך בה כי לכמה פנים כתבתי והמעיין יבחר אשר יקרב ואיזה דרך ישר הנכון לפניו וה' הרחמים יאיר ענינו בתורתו הקדושה ויורינו נפלאו ויצילינו משגיאות, בגדול כבוד הבריות:

מה שחנני ה' באותה סוגיא בשבועות דף ל' ע"ב, ובסנהדרין דף י"ח. (הנה תוס' בשבועות דף למד ע"ב בד"ה הקשה שם על הגמרא דקאמר ה"מ ממונא אבל איסורא אין חכמה ואין תבונה, והקשה התוס' שם הא מוכח מהך דלאחותו בשב ואל תעשה דוחה אפילו איסורא יעיין היטב ואמרתי לכאורה לפום רהיטא לתרץ קושית התוספות.) הנה התוס' פרק שני דסנהדרין דף י"ח ע"ב בד"ה מאוד הקש' התוס' וא"ת ולוקמי בעדות החודש דודאי ר"ג מעיד דבמידי דאיסורא אין חכמה ואין תבונ' כדאמר גבי צורבא מרבנן פה שבועת העדות דף למד והא דאמרינן דדוחה עשה בשביל כבוד הבריות ה"מ ממונא אבל באיסורא לא וכן הקשה התוס' שבועות שם בד"ה אבל איסורא אין חכמה עיין. ואמרתי לפי תירוץ התוס' שבועות על אידך קושי' שהקשה האיך יוכל לחלק ולומר שאני ממונא וכו' הא אמרינן (שבועות) שם ברכות דלומדין מהך דלאחותו בשב ואל תעשה אפילו באיסורא ותירץ התוס' לחלק דשם לגבי מת איכא בזיון גדול ובזיון גדול בשב ואל תעשה אפילו באיסורא דוחה כ"ה משא"כ מצא שק או קופה רק בזיון קטן וכמו כן לילך לאסהודת' הוא רק בזיון קטן וזה באיסורא אין חכמה ואין תבונ' ואמרתי לפ"ז בכהן הגדול שהוא ילך לאסהודת' דקדושת' רבה וגדול כבודו עד למאוד לגבי דידי הוא בזיון גדול לילך לאסהודת' וא"כ בבזיון גדול בשב ואל תעשה אפי' באיסורא לא ילך לאסהודת' ושפיר מקשה הגמרא. ואפשר לומר זה סידור התוס' בשבועות בד"ה אבל איסורא (ממונא) דהקשה תחילה מסנהדרין דפריך מוהתעלמת דלמה לא משני הא דמעיד היינו באיסורא וא"כ לכאורה יש לתרץ דשאני זה דהוא שב ואל תעשה ובשב ואל תעשה מוכח ברכות אפי' באיסור' אך זה איכא למימר דא"כ קשה גמרא שבועו' מיהו תימ' שקאמר התוס' דהכא שב ואל תעשה הוא ואף עפ"כ אמרינן שאני איסורא וע"כ צריך לאסיק לתירץ התוס' בבזיון גדול לחלק וממילא מתורץ כמי קושיא ראשונה מסנהדרין דשם הוי בזיון גדול. אבל לאחר העיון ראיתי שע"כ לא יוכל לתרץ כן דכה"ג הוא בזיון גדול ולכן אפי' באיסורא לא ילך לאסהודת' עדיין קשה שם על הגמרא סנהדרין מדוע מקשה הגמרא מהך פסוק והתעלמת הא משם לא קשה דשאני ממונא מאיסורא ויוכל לומר דאיירי דמעיד הכה"ג באיסור' וע"כ כל קושי' הגמ' מהך דלאחותו מוכח דגדול כבוד הבריות אפילו באיסורא והיה בזיון גדול וכה"ג נמי בזיון מיקרי והיינו בשב ואל תעשה ואם כן הו"ל לגמרא להקשות מהך דלאחותו ולא מוהתעלמת מהך לא קשה. שוב האיר ה' את עיני וראיתי שתה"ל כוונתי לדעת התומים כן מתרץ בסימן כ"ח ס"ק י"ב שכתב ובזה מיושב קושית התוס' דהקשה בפ"ב דסנהדרין מה פריך הגמרא על כה"ג שמעיד הא הוה זקן ואינו לפי כבודו והקשה דילמא דבר איסור די"ל דכה"ג דקושתא רבה לילך לב"ד הוי בזיון גדול דאף לדבר איסור אינו מעיד ומתרץ בזה תמיהת המשנה למלך הלכות עדות דלמה הישמט בכהן הגדול דמעיד לדבר איסור ולפמ"ש לק"מ דהוי אצל כה"ג בזיון גדול וכו' עכ"ל עיין, ובתומי' שגירת לשונו איני נכון כי גם בשבועות הקשה התוס' כן. להנ"ל עדיין קשה מה שהקשתי מדוע הקש' הגמ' מהך ברייתא והתעלמת' הו"ל להקשות מהך דלאחותו וצ"ע הא מוהתעלמת רק ידעינן ממון אבל לא איסורא ודילמא איירי דכה"ג מעיד באיסורא כקושית התוס' וע"כ צריך לומר מהך דלאחותו מוכח בשב וא"ת בבזיון גדול ג"כ כבוד הבריות דוחה א"כ הו"ל להקשות מפסוק מלאחותו דדוחה וצ"ע. ומעתה לפ"ז לאחר כל אלה חוזר אני להזכיר הראשונות שעדיין הקושי' במקומ' בחזקה האיך שייך לומר דלא ילפינן איסורא מממונא הא בכל התורה חמור ממונא מאיסורא דלא הולכין אה"ר ואי תימא כאשר תירצנו לעיל הא שם בברכות קיימכן אליב' דרב דסובר הולכין בממון אחה"ר לפ"ז יהי' קשה עדיין הגמרא בשבועות שם לא קיימינן אליבא דרב ואעפ"כ אמרינן ה"מ ממונא אבל באיסורא אין חכמה ואין תבונ' וכן קיימינן בעדות באיסורא צריך לילך להעיד ומדוע לא ילפינן ממונא כי להלכה קיימינן אין הולכין בממון אחר הרוב ואעפ"כ פסקינן בעדות באיסורא צריך לילך להעיד אף בזוטרא מיניה וצ"ע מאוד וע"כ רק מגמרא