ברוך מרדכי חלק ב קסט

יקברנו משום דהוי בהדי לאו דלא ילפינן דידחה עשה דקדושים הרי לא תעשה אינו דוח' רק עש' הוא דדוח' וא"כ לא יוכל לדחות עשה דקדושים יהי' דיש נמי לא תעשה דלא יטמא וע"כ משום כבוד הבריות הוא דדוח' ושפיר מקשה הגמרא. ואפשר לומר אעפ"כ מקש' הביאור מרדכי טוב דפה ע"כ הוי נגד הלאו דלא יטמא ונגד העש' דקדושים ג"כ לקיים עשה דקבור יקברנו וגם נגד הלאו נמי איכא לאו אף דאינו דוח' מ"מ בצירף כבוד הבריו' שפיר שייך שיש לקיים יותר זה העשה דקבור יקברנו אבל א"כ לא מתרץ מדי שכתב וצ"ל דמ"מ דכיון דטומא' קרובים ג"כ מצות עשה דהך ברייתא ר"ע הוא דאמר לה יטמא חובה כדאיתא בזבחים אפ"ה לא דחי לאו דכהונה י"ל דטומאת קרובים דאיכא רק עשה לחודא זה ודאי לא דחי לאו דכהונה דאיכא עשה ולא תעש' משא"כ בקבור יקברנו דיש סוף כל סוף נגד זה תעש' ולא תעשה ג"כ עשה דקבור יקברנו וג"כ איכא לא תעשה דלא ילין בה"ג דחינן מפני מת מצוה וצריך עיון כל אל' ועיין מה שהארכתי בריש הסוגי' וה' יורנו דרך האמת ויצילינו משגיאות. עיין תוס' שם בב"מ ד"ה הא אין עשה דוחה לא תעשה וכו' שרוצה לומר בלאו שאינו בכל עשה דוחה לא תעשה ועשה וא"כ באלה יש ליישב דברי ביאור מרדכי ולומר דשפיר מקש' ע"כ הגמ' פה להקשו' דילמא באמת בה"ג דוחה העשה משום דלא תעש' אינו שוה בכל הוא והגמרא פה בב"מ סומך נמי שתי' התוס' על אידך תירוצו ותו לא דחינן איסורא מקמא ממונא עיין שם היטב התוס' הזה ואין להאריך אבל א"כ קשה דבריו שסיים בד"ה ובזה אתי שפיר עיין בסימן כזה *) ולאחר העיון הייתי אומר להבין ככה התירץ התוס' דפה שמתרץ שאני כהן דלאו שאינו שוה בכל הוא. ויש לומר כוונת תוס' דבאמת לכאורה יש להקשות מאי מקשה הגמרא מכהן גדול ומנזיר הא שם איכא עשה דקבור יקברנו משא"כ בכלאים אבל כבר תירצתי זאת מכהן גדול שפיר מקשה הגמרא וגם מנזיר שם איכא עשה קודש הוא ולגבי כהנים קדושים יהיה וא"כ שפיר דלא שייך דידחה עשה דקבור יקברנו עשה ולא תעשה אבל כאשר אסיק התוס' שפיר יש לומר כיון דתירץ התוס' בנזיר שיש בשאלה ובכהן משום דהר לאו שאינו שוה בכל שפיר י"ל דה"ט לכן דוחה ומטמא משום דאז יבוא עשה דקבור יקברנו וידחה הלאו דלא יטמא ואף שאיכא עשה ולא תעשה אבל כבר מוכח מתוס' פה בב"מ דלאו שאינו שוה בכל עשה דוחה לא תעשה ועשה וא"כ זה שרוצה התוס' דלאו שאינו שוה בכל הוא וא"כ שפיר דיבוא עשה דקבור יקברנו במת מצוה וידחה גם לא תעשה ועשה ולא צריך לטעמא משום כבוד הבריות. ובהיות כן שפיר מתורץ קושית חות יאיר שהקשה וז"ל בתה"ד ומוב' בהג"ה ש"ע סי' שע"ב ס"א דכהן ששוכב ערום והוא באוהל עם המת שהוא טומא' דאורייתא דאם כבר היגד לו אסור להמתין עד שילבש את עצמו ותמה עליו הא לתוס' הנ"ל דלאו שאינו שוה בכל כלאו דטומאה שפיר נדחה מפני כבוד הבריות ולהנ"ל מתורץ דע"כ תוס' רק כיונו כיון דאינו שוה בכל הלאו א"כ שפיר דיבוא עשה דקבור יקברנו וידחה גם העשה ולא תעשה אבל אינו טעמא משום כבוד הבריות והא תינח היכא דאיכ' עשה קבור יקברנו בהדי אז דוחה וא"כ שם בכהן ששוכב ערום והוא באוהל עם המת שהוא איכ' עשה דיטמא בה"ג אפילו בלאו שאינו שוה בכל אינו דוחה מפני כבוד הבריות דזה לא מוכח כלל ודוק היטב. ובהיות כן מתורץ קושית הביאור מרדכי וגם קושי' פ"י שהקשו על התוס' הנ"ל דמ"מ נילף במה הצד מנזיר וכהן דאי מקשה מה לנזיר שכן יש בשאלה כהן יוכיח ואי תקשה מה לכהן שאינו שו' בכל נזיר יוכיח עיין, ולהנ"ל ע"כ לא יוכל למילף מכהן כלל דפה טעמא הוא משום דיבוא עש' דקבור יקברנו ודוח' לא תעשה דלא יטמא ואי תימא דהוה עש' ולא תעש' קדושים יהי' ע"ז שפיר תירץ התוס' דלאו שאינו שוה בכל הוא והיכא דאינו שוה בכל הוא דוחה גם לא תעשה ועשה אבל אינו טעמא כלל מצד כבוד הבריות דדוחה ובכן לא יוכל למילף כלל ודוק היטב. ובנזיר יש לומר אם איכא גם שם עשה דזה הוא עשה קדושים יהיה ואיכא גם שם עשה ולא תעשה ולא יוכל לומר מצד קבור יקברנו דדוחה יש לומר כתירץ התוס' משם ליכא למילף אף דמוכח כבוד הבריות מ"מ מה לנזיר שכן יש בשאלה. ואמת זה ספק אצלי אם גם שם איכא עשה ולא תעשה יש לומר תוס' סבר גם שם איכא עשה קדוש יהי' עם לא תעשה דלא יטמא לכן צריך לתרץ מה לנזיר שכן יש בשאלה ואי שם איכא בפשי' אינו יוכל למילף מסיר דיש לומר עשה דקבור יקברנו ידחה אבל אם גם שם איכא עשה דקדוש יהי' אז לא יוכל לדחות עשה דקבור יקברנו עשה ולא תעשה וגם לאו דשוה בכל היא לכן צריך התוס' לתרץ מצד שאל' והבין ודוק. *)אבל הביאור מרדכי צריך עיון באשר שגם רציתי לעיל ליישב דברנו ולומר כתי' התוס' הנ"ל בכהן איכא לאו שאינו שוה בכל שפיר שייך דיבוא עש' דקבור יקברנו וידחה אבל מה מסיים הוא שם לתרץ דלאו כהן הדיוט דזה מיקרי לאו השוה בכל ובכהן הדיוט היינו טעמא לאו משום כבוד הבריות שנינן לטמא למת מצוה אלא משום דאיכא עשה דקבור תקברנו יעיין, ולו כיון דהוא היחלט בכהן הדיוט מיקרי לאו השוה בכל א"כ איך שייך דעשה קבור יקברנו ידחה ושרינן לטמא למת מצוה הא גבי כהן איכא עשה ולא תעשה עשה דקדוש ולא יטמא ואיך שייך דידח' העש' דקבור יקברנו ומאוד צריך עיון, וכאשר ביארתי הכל עולה כהוגן ומתורץ היטב ההג"ה לנכון בסייעתא דשמיא ודוק היטב. אבל מפסח שפיר מקשה הגמרא וצריך לאסיק משום דהוא שב ואל תעשה כי בפסח איכא עוד עשה דפסח ולא שייך דעשה קבור יקברנו ידחה גם העשה דקדושים יהי' וגם העשה דפסח או יש לומר דהגמרא שפיר מקשה מפסח כמוכח בביאור מרדכי בפסח ע"כ אתיא פה כרבי עקיבא דזה הברייתא ר"ע אומר וא"כ איירי ע"כ דקודם מצות הפסח ובה"ג לא חל כלל מצות קבור יקברנו, ואיירי במת לאחר חצות וחיובא דפסח חל עליו מתחיל' ובה"ג כיון דחיובא דפסח עליו מתחילה אזדי לי' מצות קבורה וע"כ רק משום כבוד הבריות הוא ודוק היטב. ובהיות כן יש לי לתרץ קושית רבי עקיבא איגר שהבאתי פה כמה פעמים דהקשה לפי תי' התוס' דשאני כה"ג דהוא לאו שאינו שוה בכל ע"כ פירכת הש"ס מלשחוט פסחו כמ"ד נשים בראשון חובה והו' שו' בכל אבל מלמול את בנו ודאי ליכ' קושי' דהא אינו שוה בכל ולפ"ז סיים בקושי' מנ"ל ללמוד מפסוק פסח דהוא שוה בכל דילמא הקרא אתיא ללמול את בנו ומשום דאינו שו' בכל הוא עיין היטב לעיל שהבאתי כל דבריו. ולהנ"ל היטב מתוק כי יש לומר אדרבה פה הגמ' אליבא דמ"ד פסח בראשון אינו חובה וגם מילה וגם פסח אינו שוה בכל ואעפ"כ שפיר מקשה הגמרא אם מוכח מהפסוק מהך דפסח בלאו שאינו שו'