ברוך מרדכי חלק ב קסז

אסורה מה"ט מהרה יבנה המקדש ויאמר אשתקד וכו' והנה ראינו דחיישינן לבמהרה יבנה המקדש וע"כ פירש הרמב"ם פירש אחר ברבי תקנתו קלקלתו שלא יוכל לעבוד עד שיקבע בית אב שלו ובמשמרתו. ואמת על רש"י צריך עיון דמפ' דלא חיישינן לבמהר' יבנה המקדש הלא משמע מגמרא ביצה פה דחיישינן ובפרט מוכח מאמרי חכמינו זכה אחישנ' אלמ' דיש לחוש לאחישנ' היינו אם זכה ובאמת הפלתי הירגש זה בבית הספק שהוא אומר סברא גדולה על הא דכתב הרמב"ם סוף הלכות מלכים דאין הדבר מוחלט שיבוא אליהו קודם משיח אף דגמרא אמרו כן והא קרא הכנו שולח לכם וכו' אבל ידוע מ"ש אמרו חז"ל בעתה אחישנה זכו אחישנה וס"ל להרמב"ם ודאי וסדר ביאת משיח הוא שיבוא אליהו ויבשר ביאתו רק ה"מ אם נעשה בעתה אבל אם זכו שימהר ויחוש לגאולה מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות לשנות הסדר הן הן דברי הרמב"ם כי ודאי ראוי שיבוא אליהו קודם לבשר אבל אין מוחלט כי אולי ירחם ה' להערות על ישראל רוח קדשו ואז יחוש הסדות והגאולה למהר ביאת בן דוד מבלי בשורת אליהו, וכתב שם לחוש שישראל יזכה בתשובה עד שימהר ביאתו דבר זה לא שכיח ולא מצוי בעו"ה כדאמרן קלקלתו תקנתו בשביל ספק דלא שכיח כלל לא אסרו ביין וכה"ג מתירן הכהן ועיין שם שכן הוחלט להרמב"ם וסיים אז ובזה דברי הרמב"ם ברורים שגם הרמב"ם סבר כן ועיין ולענ"ד ע"כ הוכחתי מהרמב"ם דלא סבר כן אלא הרמב"ם מודה דחיישינן שימהר ביאת משיח צדקינו ולא מטעם זה שרי לכהן לשתות יין משום דלא חיישינן שמא יבנה אלא מחכים ומצפים שיבנה מהר וכן יהי' אלא הרמב"ם מפרש טעמו ונמוקו כמו שכתב הכסף משנה אף אם יבנה בית המקדש בידי שמים לא בו ביום שיבנה יודע המשמר הראוי ולכן מותר לשתות יין ואין ראי' מהך תקנתו קלקלתו דלא חיישינן לשיבנה המקדש אלא ודאי חיישינן ומצפים שיבנה מהר וכמוכח גמרא ביצה מהרה יבנה המקדש וע"כ טעמא כאשר מפרש הרמב"ם שהבאתי וברור כן כדברי הרמב"ם ועל הפלתי צ"ע. ובסוגי' דיש תחומין למעלה מי' הארכתי בחידושי ואין כאן מקומו ובזה אני אומר בדברי הפלתי שקאמר לחוש שישראל יזכה בתשובה עד שימהר ביאתו דבר זה אינו מצוי בעו"ה ולא שכיח בזה יש לומר אולי כיון הגמרא שקאמר תקנתו קלקלתו היינו בעו"ה קלקלתו שהדור מקולקל הרבה וכיון דמקולקל ע"כ לא חיישינן שימהר ויבנה ויהיה בזה קלקלתו תרתי במשמע כמו שפירש רש"י וכמו שפירש הפלתי שהדבר אינו מצוי בעו"ה שיבנה מהר אבל הנרא' כאשר בארתי בודאי מצפים לביאת משיח בכל יום ישראל קדושי' הם ויערה ה' עלינו רוח קדשו להשבינו בתשובה שלימה לפניו ויבנ' מקדשינו ונהר מרום הרים וזה סבר' הרמב"ם. ובזה נמי נראה לענ"ד נכון הרמב"ם שסובר דה"ט תקנתו קלקלתו משום דמיד לא ידעו לו בית אב בזה שפיר מתורץ קושית התוס' עירובין מ"ג בד"ה ואסור לשתות וכו' והקשה התוס' הא בסנהדרין אמרינן מה יעשה תקנתו קלקלתו ולא חיישינן לשמא יבנה, ולהנ"ל נעלה ע"כ חיישינן לשמא יבנה ושמא בן דוד בא אלא כפירש הרמב"ם תקנתו קלקלתו היינו אף אם יבוא באותו יום לא ידע המשמר שלו, והרמב"ם גם כן פסק דאסור לשתות יין בכל ימי החול דילמא יבוא בן דוד ולכן פירש פה בהלכות ב"מ תקנתו קלקלתו פי' אחר משום בית אב כאשר ביארנו. ובזה אצא בכל חותמי ברכות וקבץ ה' הנדחות וישיב לב בנים על אבות ידלג על ההרים ויקפץ על הגבעות וישמיעינו מהר בשורות טובות ישועות ונחמות כאות נפש מוקירו ומכבדו ה"ק מרדכי בה"ג מהר"ם פריד זצוק"ל חינה פה ק"ק אסאפא והגלילות יע"א. דף י"ט ע"ב אמר יהודא אמר רב המוצא כלאים בבגדו וכו' אסורא מממונא לא ילפינן והקשתי הא פה קשה קושית התוס' סוף פ"ק ב"מ שהקשה שם הא ממונה חומר מאיסורא דאין הולכים בממון אחר הרוב ובאיסור הולכין ותירוצו שם לא שייך פה שוב מצאתי קושיא זו הירגש הפנ"י וגם הצל"ח, ותירצתי כשאני לעצמי דהכא לא קשה מידי דהכא הקושיא על רב ורב לשיטתו סובר הולכין בממון אחר הרוב ושפיר תירץ דקל הממון מאיסור, ולפ"ז מתורץ הצל"ח שהקשה בב"מ דף כ"ז דאבעי להו סמנין דאורייתא או דרבנן למאי נ"מ להדורא גט אשה בסמנים הא איסור' מממונא לא ילפינן ולהנ"ל שם הוא אליבא דהלכת' דאין הולכין בממון אחר הרוב ושפיר ממון חמור מאיסור ודווק' פה אליבא דרב יהודא אמר רב שפיר קאמרינן דלא ילפינן, אבל מאוד תמוה הרמב"ם דפסק מימרא דרב המוצא כלאים בבגדו ותירץ דלא יוכל למילף דהא לאו דממונ' הא הרמב"ם פסק גבי שור לרדיא כשמואל וא"כ קושי' התוס' במקומה הא ממונה חמור מאיסורא היא, וכן קשה להלכתא דקימ"ל אין הולכין בממון אחר הרוב וקיימ"ל הלובש כלאים פושטן אפילו בשוק דאין כבוד הבריות דוחה. שוב כאשר זכינו לספרו של רבינו מאור הגולה כתב הסופר ראיתי בתשובה לז שברוך שכוונתו לדעת קדשו ורבינו כתב סופר מיישב בזה נמי הרש"י ריש מסכת מגילה דפשיטא לרבא דמ"מ דוחה מגילה דגכ"ה דכתיב והתעלמת בהם וכו' והוא תמוה הא בש"ס ברכות מבואר דלא ילפינן מהתעלמת שאני איסור' ממונא וכבר עמד הפנ"י במגילה בקושיא זו ולהנ"ל מיושב כל אלה דקאמר הגמרא פה ברכות היינו אליבא דרב דהולכין בממון אחר הרוב משא"כ שם במגילה קיימא להלכתא דאין הולכין בממון אחר הרוב והגם דאיכא סברא דמוקי מגילה חמורה משום פרסומא ניסא וכו' לכן הביא רש"י דילפינן מוהתעלמת דאפילו ממון דחמורא דאין הולכין בממון אחר הרוב והגם דאיכא סברא דמוקי מגילה חמור משום פרסומא ניסא וכו' לכן הביא רש"י דילפינן מהתעלמת דאפילו ממון דחמור' דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ ויתרה התור' משום כבוד הבריות שקל רבא בשקל זה כבוד הבריות דמ"מ נגד מגילה עכ"ל וסיים אבל לדבריו אינו כך להלכה דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב וקיי"ל כרב המוצא כלאים פשוט וכו' והובא שם דבר נאה בשם חתם סופר דכוונת ש"ס ברכות שאני ממונא מאיסורא לאו משום קולו' ממוצא מאיסורא אלא משום דממון אתיהב המחיל' חייב' התורה לבעל האבידה למחול על ממונא נגד כבוד זקן שאינו לפי כבודו וכן כל כיוצא בזה התובע לענין ממון אבל דבר איסור שהוא כבוד שמים לא ניתן ומי יוכל למחול וא"ש סוגיא דברכות, ולפי"ז א"ש רש"י מגילה דילפינן מוהתעלמת כוונת רש"י נמי כמו דממון דאתיהב למחילה צריך למחול על ממונא משום הכי נמי מחלי רבנן איסור דידהו ופשיטא לרבא דמגילה נדחה מפני מ"מ דמחלו חכמים על דבריהם מפני כבוד מ"מ כמו דחייבא תורה שימחול בעל האבידה על ממונא מפני כבוד זקן שאינו לפי כבודו אלו דברי חתם סופר והוב' כן בבנו הקדוש בספר כתב סופר וכתב וחתם לפנינו ואנכי ראיתי ראיה גדולה ככה משמע להדיא מתוספות שבועות דף למד ע"ב בד"ה אבל איסורא וכו' דכתב שם וה"מ לשנוי שב ואל תעשה שאני כדמשני בתר הכי