ברוך מרדכי חלק ב קסו

או"ה ולמה רשאי לדלוג בכל פעם ופעם הרי דכבוד הבריות דוחה ועדיין קשה מה תירץ הגמרא על זה וע"כ צריך לאסיק ככתב סופר דתי' הגמ' משום כבוד מלכים קאי נמי על מלכי או"ה דגם בהם שייך כבוד מלכים. שלישית אם מעכ"ת נ"י בחר בדברי קדשו של כתב סופר וזאת יהי' כוונת חתם סופר במילתא אפילו א"כ בודאי לא צריך כלל לתירץ חתם סופר ולא קשה כלל דקדק של מג"א מדוע לא קאמר בתירץ הגמרא נמי משום שאם יזכה יבחין זה אינו משום שאם יזכה יהי' רק מותר פעם ראשונה ומשום כבוד מלכים דשייך נמי במלכי או"ה לא פלוג עבדו והתירו לדלוג פעם ופעמים, וכן תירץ באמת הכתב סופר בד"ה והרוחנו ליישב עוד הפעם דיקדק של מג"א עיין היטב ומילת אפילו עדיין קשה להחתם סופר להבין אם לא שנאמר אעפ"כ שייך אפילו כי מ"מ מצד הסברא החיצונה יהי' יותר שייך במלכי ישראל ממלכי או"ה ורק החתם סופר מפרש מטעמא שמא יזכה הוא ביותר מצוה וזה לאחר שמבאר הגמרא טעמא משום שמא יזכה והבין. ולחדודי אמרתי דבר נאה לתרץ מילת אפי' להגאון חתם סופר, דהנה דקדקתי במילת רבי יוחנן דקאמר לעולם ישתדל אדם לרוץ הו"ל לומר ישתדל לילך לקראת מלכי ישראל מה זה דנקט לרוץ אלא ע"כ נראה לע"ד אם טעמא הוא משום כבוד מלכים המצו' הוא משום כבוד אזי מצוה הוא לרוץ כי בזה נראה למלך כבוד יותר שירוץ לקראתו ואהבה וחיבה שרצים מהר לקבלו אבל אם טעמא הוא משום שאם יזכה יבחין למה ירוץ לקראתו הלא די אם המלך בא והוא הולך לקראתו וע"כ כיון שבא המלך די לו בהולך לקראתו מה לי אם ירוץ או לא הלא כל טעמא הוא להבחין בין מלכי ישראל למלכי או"ה וא"כ אם ילך לאט בלי מריצה ג"כ יהי' מבחין ולמה לרוץ לקראתו אבל אמרתי אעפ"כ מצוה לרוץ כיון דהוא מצוה להבחין ולכל המצו' הוא התכלית הנרצה לרוץ לקראת המצוה ואף שעיקר המצוה לא נעשה עכשיו רק יהי' אז לעתיד דאז יתרב' כבוד שמים מ"מ גם כן הוי הכנת המצוה ירוץ ג"כ עכשיו, וזה שנראה לע"ד מילת אפילו לקראת מלכי או"ה היינו לרוץ ואף שזה הוא מפני שאם יזכה יבחין כהנ"ל מ"מ ירוץ ותכלית המצוה הוי רץ כצבי, וגם בזה שנקט מדלגין הינו על גבי ארונות כוונת נמי לרוץ מדלג היינו בזריזות מאוד וא"כ גם שם שפיר שייך אפי' וגם בפשיטות יש לומר בשלמא במלך ישראל דריצה נמי הוא מצוה ירוץ אבל במלכי או"ה דריצה אינו מצוה ולא שייך להבחנה הו"א דלא ירוץ כי אסור לרוץ דנוטל מאור עיניו קמ"ל אעפ"כ כיון דהוא הכנה למצוה ירוץ גם הריצה המצוה, והנה מכל הנ"ל מוכח אף למלכי אומות העולם מצוה לרוץ וכן יעשה כל אדם לרוץ באהבה לקראת מלכי או"ה. ובהדי דבר זה בעיוני הי' רצוני לאמור ראי' ברור' לשיטת רש"י וילקוט בתורה דגם במלכי או"ה שייך מפני כבוד וצריך לכבדם ולרוץ לקראתם מפני כבוד המלך דהא מוכח לקמן ברכות נ"ח רב ששת סגי נהור הוה והוי קאזלי כ"ע לקבולי אפי מלכא אזל בהדייא וא"כ בשלמא אם טעמא הוא משום כבוד מלך אז גם רב ששת שסומא פטור מכל המצות מ"מ הוא קיים כל המצות גם הולך לקראתו לקבלו לעשות לו כבוד אבל אם אמרינן דטעמא הוא משום שאם יזכה יבחין וירא' חילוק בין גדולתן של או"ה העולם לגדולתן של ישראל זה לא שייך בסומא הא הוא לא ראה והוי כאלו יושב בביתו ומה הבחנה שייך ברב ששת ולמה הולך לקראתו אלא ע"כ דטעמא הוא משום כבוד המלך וכבוד המלך שייך במלכי או"ה כמו במלכי ישראל ושפיר ראיה לשיטת הרש"י וילקוט עוד נ"ל ראי' שמצו' לרוץ לקרא' מאו"ה מפני כבודם מדברכינן עת רואה פניהם שחלק מכבודו לבשר ודם מכבוד הקב"ה חלק למלכים בודאי מצוה לרוץ לקראתם כי כיון שהקב"ה חלק להם כבוד בודאי מצוה עלינו לכבדם ולרוץ לקראתם, וגם המגן גבורים הקשה תיפוק לי' שצריך לרוץ לקראתם מפני הברכה ולענ"ד גם לזה כיון, כיון שמברכינן שחלק להם מכבוד של הקב"ה בודאי גם אנחנו מחוייבים ומצוה עלינו לכבדם ובפשיטות נמי שמצוה לברך הברכה, וגם החיי אדם הלכות ברכות כתב שמצוה לרוץ לקראת מלכי או"ה אפילו לבטל מתלמוד תורה ובודאי כן יעשה. סוף דברי הד"ג נ"י שסיים לתרץ דקדק שלי שדקדקתי במג"א ותיקן כבודו נ"י דזה הוא ראיה לדעת מג"א כיון דאינו מצוה רק פעם אחת בודאי שלא דחי דהא יוכל להיות שיראה מלכי או"ה פעם אחרת שלא במקום טומאה בשלמא במלכי ישראל ניחא דהא בכל פעם מצוה וזה ראיות מג"א. אהובי הד"ג נ"י לבי בכל עמי להסכים לסברא הזה דהא אפשר לראות ג"כ פעם אחרת הלא אנו מחכים ומצפים בכל יום שיבוא ואעפ"י שיתמהמה אפ"ה מחכים לכל יום שיבוא ואעפ"י שיתמהמה אפ"ה מחכים לכל יום שיבוא משיח צדקנו וא"כ איך שייך שהוא לא ילך עכשיו לראות מלכי או"ה דאפשר לו לראו' פעם אחרת דילמא עוד היום יבוא משיח וא"כ איך יבחין אז ומתי יהי' לו הזמן לראות ולהבחין וכי בכל יום ויום יוכל לרוץ לקראת מלכי או"ה הלא לאו בכל יומא שכיח ובודאי צריך ליהיות זריז במצוה לרוץ אשר לא ידע אם יבוא לידו טרם ביאת משיח דילמא יבוא עוד היום ובכל יום ויום מחכים ומצפים. ומה שהביא בהעברת מכתבו ראיה מהך דסנהדרין דף כ"ב ע"ב תקנתו קלקלתו וע"כ מוכח משם לשמא יבנה פתאום לא חיישינן דלכן שרי רבי לכהן לשתות וע"כ משום דלא חיישינן. ולענ"ד נראה גם זה אינו מוכרח ועיין שם הרמב"ם פ"א הלכות ב"מ הלכה ז' שכתב כל כהן שיודע מאיזה משמר הוא ומאיזה בית אב הוא ויודע שבתי אבותיו קבועים בעבודת היום אסור לו לשתות יין כל אותו היום וכו' אבל אינו מכיר משמרתו ולא בית אבותיו הדין נותן שאסור לשתו' יין לעולם אבל תקנתו קלקלתו שהרי הוא מותר לשתות תמיד שאינו יוכל לעבוד עד שיקבע בית אב שלו ובמשמרתו ויעיין השגת הראב"ד שאין עכשיו שעת עבודה ולמהרה יבנה לא חיישינן עיין, ויעיין בכסף משנה וכתב ואני אומר שכשיבנה המקדש אף בידי שמים לא בא ביום שיבנה יודע משמרתו הראוי' וכו' הרי ע"כ דעת הרמב"ם לשמא יבנה פתאום חיישינן אלא אם גם יבנה פתאום לא בא ביום שיבנה יודע המשמרות הראוי' ולכן מותר לשתות יין. והנה הדרת גאונו נ"י גם להרמב"ם הביא דע"כ מדוייק מהרמב"ם בזה נגד ס' חסידי' ולהרמב"ם ע"כ לא דייק כן ולא שייך כן דלהרמב"ם לשמא יבנה פתאום חיישינן וא"כ בודאי גם אם רק צריך פעם א' לראותו ג"כ צריך לדלג על ארונות דלא יוכל לומר להמתין לעת אחרינא הלא במהרה יבנה המקדש ויבוא משיח וע"כ לא ידע להבחין ובכן בודאי צריך להיות זריז וזהיר כל כמה דיוכל לבוא לראות מלכי או"ה ירוץ לקראתם. ואגב דאיירי בי' אמרתי בי' מילתא דהנה באמת יש לומר יש להרמב"ם ראיה ברורה לשמא יבנה המקדש חיישינן דבמהרה יבנה וכן יהי' כמוכח בגמרא ביצה דף ה' ע"ב אף מתקנת ר"י ב"ז ואילך ביצה