ברוך מרדכי חלק ב קסב

מרדכי ומכה"ג ליכא למילף כי בכה"ג הוה לאו שאינו שוה בכל דזה ודאי שאינו שוה בכל שאפילו בכהנים הדיוטים אינו משא"כ זה הלאו שאינו שוה בכל במילה הוא יותר שוה בכל דהוא לכל הפחות בכל אנשים בין בישראלים ובין בכהנים ולא יוכל לדמות אהדדי כי הלאו שאינו שוה בכל אינן שוין וכתוס' יבמות וממיל' מתו' נמי בסוף דברי רבי עקיבא איגר הקושיא מנ"ל דקרא אתיא על פסח בשב וא"ת אף דשוה בכל נדחה מפני כבוד הבריות דילמא אתיא הקרא ללמול את בנו ומשום דאינו שוה בכל היא ולהנ"ל יש לומר אדרב' זה הבריית' דאת' פסח למולת בנו אתיא כמ"ד נשים בראשון אינו חובה וא"כ פסח ומילת בנו בהדדי נינהו זה ג"כ אינו שוה בכל כמו מילה ודוק היטב. אך באמת דברי ביאור מרדכי צריך לי עיון גדול ולא זכיתי להבין דעת קדשו בזה שכתב לגבי כה"ג לאו דטומאת קרובים אינו שוה בכל כי אפילו בכהנים אינו ולע"ד מת מצוה הלאו דלא יטמ' הוא לאו דרחוקי' דלולא שהוא מת מצוה הוא רחוק וברחוקים איכא לאו שוה בכל כהנים וצריך לומר דכוונת ביאור מרדכי הוא כיון דאזהרה אתיא מלאו ואביו ואמו ומלאחותו ומשם מרבינן למת מצוה מותר והנה קאי ע"ז הלאו דטומאת קרובים כן צריך לומר ועדיין צריך ביאור לביאור מרדכי ומה שיש לע"ד לתמה על הגמרא כמו שהקשו הגאון רבי עקיבא איגר מדוע לא ילפינן מסתבר מילה שאינו שוה בכל מללמוד פסח מלאחותו דשוה בכל לדידי קשה היכא מוכח ללמוד מת מצוה ולאחותו או מלאחיו אפי' אינו קרוב כלל דילמא דווקא בא הכתוב להורות לאביו הוא דלא יטמא אבל יטמא למת מצוה היינו אם אביו הוא מת מצוה אבל ברחוק שאינו מטומאת קרובי' בה"ג אפילו במת מצוה לא יטמא וקרא לאביו רק בא להורו' אם אביו הוא מת מצוה בה"ג יטמא ומהיכא ידעינן לאוקמי הקרא אפילו שאינו קרוב כלל וצ"ע:

גמרא משום כבוד מלכים לא גזרו רבנן ועיין מג"א סימן רכ"ד סק"ז שכתב משמע בגמרא דמותר לעבור על מצות דרבנן לראות וכו' ומ"מ מדסיים משום כבוד מלכים לא גזרו בה רבנן משמע דווקא במלכי ישראל אמרו ומשום כבודן. והנה ראיתי בספר כתב סופר תשובה ל"ז לתרץ קושי' מגן אברהם בשם חתם סופר וכתב וז"ל הטהור ולפע"ד נראה דבמלכי או"ה דשייך אם יזכה יבחין לא היה צריך לשנוי שפשיט' שדוח' מצוה דרבנן דזה מיקרי כבוד שמים ומעיקרא לא הוה קשיא אלא מלקראת מלכי ישראל שהוא רק כבוד הבריות ומשני טומאה דרבנן התירו וכו' עכ"ל. הן אמת מצאתי ראיה גמורה תורתו של משה אמת מרש"י פה ברכות משמע להדיא כחתם סופר יעיין רש"י לקראת מלכי ישראל הרי לכבוד הבריות עוברים על נפש לא יטמא וכו' ומדוע מפרש רש"י פה הקושי' ולא הימתן לפרש הקושיא עד שיסיים הסיפ' ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי או"ה ורש"י רק מפרש הרי משום כבוד הבריות והלא טעמא של מלכי או"ה אינו משום כבוד הבריות אלא משום דאם יזכה וע"כ הבין רש"י דע"כ הקושיא רק משום כבוד הבריות מהך דמדלגין לקראת מלכי ישראל אבל ממלכי או"ה לא קשה דטעמא הוא משום שמא יזכה וזה הוא כבוד שמים וליכא קושיא ויהי' ראיה גמורה לחתם סופר ולרש"י באמת היה קשה דייק מג"א דעל כרחך לא מתרץ הגמרא. אבל לאחר העיון גם לרש"י גם לדברי חתם סופר צריך עיון גדול לפ"ז למה לגמרא כלל להביא זה הסיפא פה הלא אינו מן הצורך ודוחק לומר אגב, שוב יש לי לדקדק לדברי חתם סופר לא זכיתי להבין דמפרש כבוד השמים עדיף מכבוד הבריות האיך שייך לישנא אפילו לקראת מלכי או"ה הא אדרב' יותר המצו' במלכי אי"ה דהוא כבוד שמים. שוב יש לי לדקדק על דברי קדשו של חתם סופר הא גם זה כבוד השמים הוא אם אנו הולכי' לקראת מלכי ישראל לראות עד כמה מגיע הכבוד למלכי ישראל ובזה יתפאר ישראל עם קדושו ואף אם לא ראה עוד מלך או"ה אעפ"כ יש בזה כבוד השמים לראות גדולת מלך ישראל ואיכא תרתי כבוד הרביות וכבוד השמים אלא אם ראה מלכי או"ה אז יבחין ביותר וזה הוא המצוה במלכי או"ה להבחין ולראות גדולת מלך ישראל ע"כ איכא מצוה כבוד השמים לראות בגדולת מלך ישראל, שוב לא זכיתי להבין דבריו הקדושים בלישנא דאמר מעיקרא לא קשה כלל דידעינן משום כבוד שמים דחינן איסור דרבנן הא בהו"א עדיין לא ידעינן ע"כ דהוא רק טומאה דרבנן דאל"כ לא מקשה כמי ממלכי ישראל הרי כבר תירץ הגמרא לעיל בבית הפרס דרבנן ודי לחלק בין דאורייתא לדרבנן אלא ע"כ פה סברו דהוא דאורייתא וככה משמע להדיא מרש"י שנקט שע"כ לא עובר על לאו דלא יטמא וצ"ע. ודברי חתם סופר בה"ג יש לקיים ולומר כיון הגמ' מתרץ כבוד מלכים לא גזרי שוב יש לי לומר לא צריך משום שמא יזכה ויבחין לומר דלא גזרו דזה פשיטא אם משום כבוד הבריות דוחה איסור דרבנן מכ"ש משום כבוד השמים אבל הקושיא באמת היה מתרווייהו ורק רש"י צריך עיון דמפ' הקושיא על מלכי ישראל, אבל בלא אלה צריך עיון על ח"ס מה שהקשתי בשני דיקדוקים הראשונים ומאוד צ"ע. ומה שנראה לע"ד בזה הסוגיא לחדש אמרתי אציע להיות כתוב בספר והנראה לענ"ד להבין אמרות חכמינו ז"ל שאם יזכה יבחין ומה שנראה בהשקפה ראשונה לומר ומה שהסכמתי באחרונה בעזרת היושב בשמים. והנה בהשקפה ראשונה היה נראה כי יש לי צריך עיון קצת על דברי רבינו הגאון כתב סופר בתשובה הזה שכתב בד"ה אחר הוצאה זו אומר אני הא דאמר ראב"צ ואפילו לקראת מלכי או"ה שאם יזכה משמע משום כבודו ליכא לאו דלכיא מצוה לרוץ לקראתו אלא דמשום הכי לא הי' מתירין איסור דרבנן רק משום כבודו של מלך ישראל כי רב הוא לכן אמר שאם יזכה יבחין התירו איסור דרבנן אבל היכא דליכא איסור מצו' לרוץ לקראתו וכן כיוצא בזה עכ"ל. ולפ"ז מוכח מכתב סופר בלא איסור כלל בודאי שייך לומר משום כבודן כי באמת איכא נמי במלכי או"ה משום כבודן כמוכח רש"י בתורה ובילקוט בתשובה שם הובא. ולפ"ז צריך לי עיון גמרא ברכות דף ט' ע"ב כל הסומך גאולה לתפלה וכו' אמר רב זירא אנא סמכו ואיתזקי וכו' נמי מבעי למחזי' אפילו מלכא דא"ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפי' לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין וא"כ לר' יוחנן דלא איירי משום איסור למה לומר טעמא משום שמא תכה יבחין אם האמת דצריך לרוץ גם לקראת מלכי או"ה משום כבוד והיכא דליכא איסור היחלט הכתב סופר דאז לא צריך טעמא דשמא יזכה ואיכא טעמא רבה משום כבודו ומצוה אפילו לרוץ לקראתו ועיין היטב וצ"ע. וכיון שבאנו לעיון בדבר הזה אמרתי אתבוננ' להבי' ראיה לדעת הרמב"ם והיא נגד דעת ספר חסידים שהובא במג"א פה דעת ספר חסידים דאם ראה המלך פעם אחת לא יבטל מלימודו אם לא שבא