ברוך מרדכי חלק ב קסא

טעמא מצד כבוד הבריות אלא משום במת מצוה איכא עשה ולא תעשה לכן דחי' הלאו דטומאה, ונ"ל הקושי' רק מפסח דשם איכא נמי עשה דפסח ולא העשה דטומאה ומ"ש דדחי ודוק היטב. ובזה נמי לומר דבר כי על תירץ התוס' מאוד קשה שתירץ דטומאת לאו אינו שוה בכל הוא וקש' לפי"ז מאי מקשה הגמרא לעיל מהך דבית הפרס ומהך דשני דרכים שם איכא לאו בכהן דטומאה דאינו שוה בכל הוא ולכן דוחה כבוד הבריות משא"כ כלאים דשוה בכל לא דוחה כבוד הבריות, עיין בביאור מרדכי שהקשה כן ולהנ"ל מאוד נעלה דהכא רק מתרצינן דלא קשה מטומאת כהן גדול משום דאיכא עשה דקבור תקברני ולא תעשה דלא תלין לכן דוחה משא"כ בבית הפרס ובשני דרכים שם ליכא עשה כלל ומדוע ידחה אלא ע"כ משום כבוד הבריות הוא דוחה ודוק היטב. ולאחר העיון גם לפי דברי ביאור מרדכי נראה לי לתרץ קושית רש"י ותוס' דהקשה בסוף דבריו מ"מ אכתי יש להקשות דמשום כ"ה לחוד לא הוה דחינן אלא משום דאיכא גם עשה בהדי ואין ראי' להיכא דליכא עשה ורק כבוד הבריות לחוד שידחה הלאו עיין. ולענ"ד יש לומר אעפ"כ מפסח שפיר מקשה הגמ' דהא גם בפסח איכא עשה וא"כ אוקמי האי עשה דפסח נגד עשה דקבור תקברני והוה כלא הי' ונשאר רק כבוד הבריות לחוד ולכן דוחה משא"כ על טומאת כה"ג שם שפיר שייך לומר דעשה קבור יקברנו בצירף כבוד הבריות בה"ג דוחה והא דלא מדחי משה דבה יטמא שם ליכא בהדי כבוד הבריות על זה שפיר יש להקשות כן אבל זה לא קשה כי באמת על טומאת כה"ג ונזיר לא מקשה הגמרא מידי ולא קשה כי יש לומר לכן דוחה פה משום דאיכא עשה בהדי' ומתורץ קושית רש"י ותוס' דעל כה"ג בלאו הכי אין קושי' כהנ"ל ודוק היטב. ואם גם לפי דבר ביאור מרדכי שהקשה דאכתי יש לומר דמשום כה"ב לחוד לא הוה דחינן אלא משום עשה בהדי' ואין ראי' להיכי דליכ' עשה ורק כה"ב לחוד שידחה הלאו ויהי' הקושי' ע"כ על טומאת כה"ג דאיכא בהדי עשה דוחה משום כב"ה אעפ"כ יש לתרץ קושי' תוס' ורש"י וא"ת נזיר וכה"ג בקום עש' וכו' והנראה לתרץ כאשר תירץ ביאור מרדכי הקושיא הזאת שהביא והקושי' על הרא"ש הנ"ל דאכתי מאי פריך ממת מצוה דילמא שם משום דאיכא עשה בהדי' ויש לומר דאיירי זה הברייתא ע"כ לאחר חצות שכבר חלה עליו חובת פסח וכיון דעוסק למצוה פטור ממצו' ממילא לא חל עליו כלל מצות קבורת מת מצוה וכו' וסיים א"כ להאמת יש לענין בהיפך כיון דחיובא דפסח עליו אזדא ליה מצות קבורה אלא ע"כ דרק משום כבוד הבריות והנה אמרתי כל אלה שפיר דלא שייך דיבוא עשה דקבור יקברנו משום דחל עליו קודם מצות פסח וא"כ רק לענין פסח שפיר יש לתרץ הכא אבל בכהן גדול למ"מ לטמא וכן בנזיר שם שפיר שייך לומר דווקא פה דוחה משום דאיכא בהדי' עשה נמי כבוד הבריות ובהדי כבוד הבריות איכא נמי עשה אבל באמת היכא דליכא עשה בהדי לא דוחה כבוד הבריות ודוק היטב וא"כ לענין טומאת כה"ג לא מקשה הגמרא מידי רק הקושיא מפסח ועל זה שפיר תירצו בשב ואל תעש שאני ודוק היטב. שוב מצאתי בפ"י שכתב מכה"ג ומסיר לא קשה כי יש לומר פה איכא מצות קבורת המת מסייע כמוכח בריש פרקן וע"ש היטב ועל גוף קושית ביאור מרדכי יש לדון אם יש מ"ע קבור תקברנו וקושיא הוא על הרא"ש ואמת הרא"ש בסנהדרין רק הביא לא תעשה אבל עשה לא הביא. וכן משמע בהדיא תשובת רדב"ז בשאר מתים רק לא תעשה אבל לא עשה עיין, אבל עיין מן גבורים הוא היחלט ע"כ דאיכא עשה ולא תעשה חזור בה ותמצא מרגניתא טבא. ולדדי צריך עיון על רש"י ותוס' דמפרשי זאת לתרץ בקושי' כה"ג ונזיר קום ועשה הוא הא מיד צריך זאת לפרש דהגמרא רק מקשה דלאחותו מת"ל וע"כ רק מקשה מפסח ומדוע לא מקשה, נמי מלאחיו שהר היה כ"ג ונזיר ומדוע מקשה הגמרא מיד רק מלאחותו וע"כ צריך לומר מהך ליכא קושי' כתורצי או כתירץ רש"י ומדוע לא מפרש מיד על תירץ הגמרא כן. וראיתי בספר סמכת חכמים ד"ה ת"ש ולאחותו דהקשה כן ואם תאמר אמאי מקשה מסיפא ולאחותו ולא מקשה מרישא לאביו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה אמאי לימא אין חכמה וכו' וכן מלאמו ולאחיו ויש לומר דשאני כהן דהוא לאו שאינו שוה בכל וכן נזיר איתא בשאלה כדפירשו התוס' בד"ה שב ואל תעשה ואלו הסברות ידע המקשן רק סברת שב ואל תעשה שאני לא ידע לכך מקשה מלאחותו ולתירץ זה עדיין קשה הו"ל לתוס' לפרש ככה מיד בקושיא וכן רש"י הו"ל לפרש מה שמפ' לאחר התירן מיד כקושיא וצ"ע, ועיין בסמיכת חכמים מה שתירץ עוד. הגאון רב עקיבא איגר הקשה על תירץ התוספות דמתרץ שאני כה"ג שכן לאו שאינו שוה בכל והקשה דהא לדבריהם ע"כ פירכת הש"ס רק מלשחוט פסחו וע"כ צ"ל דסביר' לי הבריי' אתי' כמ"ד נשים בראשון חוב' והו' שו' בכל אבל מלמול את בנו ודאי ליכ' קושי' דהא אינו שוה בכל וכוונתי דע"כ אינו בנשים דהמה אינם מצוה למול את בנם, ולפי"ז קשה מדקתני בבריית' ולמול את בנו יכול לא יטמא הא דלא ילפינן מטומאת כהן דמה דאינו שוה בכל נדחה מפני כבוד הבריות היינו משום דחמור שהוא מצוה שבכרת וא"כ הוא גופ' תקשה מנ"ל דלאחותו אתיא להולך ולשחוט פסחו ולמול את בנו וללמוד מן ולשחוט פסח דבשב ועל תעשה אף דשוה בכל נדחה מפני כבוד הבריות דילמא הקרא אתיא ללמול את בנו ומשום דאינו שוה בכל אבל בשו' בכל י"ל דלא מהני שב וא"ת עיין היטב בדבריו היקרי'. והנה לפי דברי ביאור מרדכי בד"ה ובזה אתי' שפיר שמפרש דתוס' רק קאי על לאו דטומאת קרובים בכהן גדול דזה ודאי אינו שוה בכל שהר אפילו בכהנים הדיוטים ליכא בהו לאו זה וע"כ במת מצוה מפני כה"ב דחינן לאו דידי' אבל הלאו דטומאה בכהן הדיוט דשוה בכל הכהנים אע"ג דאינו שו' בישראל מכל מקום טפי שוה בכל מן הלאו דכה"ג וכדמחלקו התוס' בכיוצא בזה ביבמות ה' ע"א ד"ה ואכתי דאין הלאו שאינו שוה בכל שוין ולענין הלאו דכהן הדיוט בלאו ה"ט כבוד הבריות שרינן לטמא משום דאיכא עש' דקבור תקברנו יע"ש. ולפ"ז יש לי לומר הברייתא אתיא אפילו כמ"ד נטי' בראשון לאו חובה ואעפ"כ הוי יותר שוה בכל אף שאינו שוה בנשים מ"מ איתא בכל אנשים בין כהני' בין ישראלים והלאו דכה"ג אינו שוה בכל אפילו בכהנים גופא אינו שוה בכל דכהנים מותרים לטמא לקרובים וא"כ שפיר גם כן ממילא קשה אף דאינו שוה בכל מ"מ בכה"ג יותר שאינו שוה בכל היא כמוכח בביאור מרדכי ובתוס' יבמות דאין כל הלאוין שאינו שוה בכל שוין וממילא מתורץ נמי שהקש' מדוע לא ילפינן מטומא' כהן דמה דאינו שוה בכל נדחה מפני כבוד הבריות ולהנ"ל נעלה דלא יוכל למילף מטומאת כהן הדיוט כי שם טעמא הוא מצד עשה דקבור תקברנו כמוכח בביאור