ברוך מרדכי חלק ב קנט

שאני וא"כ באדם חשוב יוכל להוציא סמוך לק"ש ובה"ג צרך לאשמעינן הדין נושאי המיטה, ואם גם דרבינו יונה הקשה זאת על הרי"ף דלא הביא אדם חשוב שאני וצריך לומר דהרי"ף סובר דלא שייך עכשיו אדם חשוב אבל עכ"פ בזמן המשנה היה אדם חשוב ושפיר במתני' נקט זה הדין אלא י"ל קושית רבינו יונה עדיין על הרי"ף כי היכא דלא הביא אדם חשוב למה להביא לרי"ף המתניתן את שלמטה צורך בהן וכו' הא כיון דלא שייך אדם חשוב היום גם זה הדין לא שייך אבל באמת הירץ רבינו יונה הוא פשוט שכן תנינא ואם היתחלו אין מפסיקן ושפיר קאמר במתניתן הדין דאם היתחלו ובאמת כן נקט הרמב"ם פ"ד מהלכות ק"ש ואם היתחלו והוציא והגיע זמן המקרא והן מלוין את המת כל שיש לפני המטה וכו' וכוונת הרמב"ם דע"כ המתני' להכי כיונו זה הדין על דיעבד כאשר תירץ רבינו יונה אבל אעפ"כ לרמב"ם לא היה צריך לזה כיון דהרמב"ם היקדם בדבריו אין מוציאן את המת לקוברו סמוך לזמן ק"ש אלא א"כ היה אדם גדול ואם היתחל וכו' כיון דהקדם אדם גדול רשאי ע"כ שפיר יכול ללמוד במתני' את הדין בנושאי מיטה על אדם גדול אע"כ הרמב"ם רק כיון לאשמעינן עיקר הדין דאם היתחלו אין מפסיקו לכן נקט ואם היתחלו וכו' עיין. ומה שיש לי אחר העיון להתבונן על מגן גיבורים דרוצה לומר דטעמא הוא משום לועג לרש לכן פטור מק"ש הא אסקינן בגמרא לעיל בהדיא קושי' מותו ומשמרו אין וכו' ומתורץ הגמ' התם תוך ד' אמות הוא דפטור הכא אפילו חוץ לד' אמות פטור וא"כ ראינו דע"כ ליכא טעמא משום לועג לרש דזה רק תוך ד' אמות שייך וצ"ע. הנה הרא"ש וגם הרי"ף לא הביא תירץ הגמ' אדם חשוב שאני ותירצו המפורשים אם אדם חשוב האידנא ליתא, ולע"ד נראה לתרץ דיש לומר כוונת הגמ' אדם חשוב שאני כיון שהוא אדם חשוב בודאי נושאי המטה נור חשובים וגדולים המה דאם המת הוא אדם חשוב המתאסקן נמי חשובים וגדולים, וראיה ממשה רבינו ע"ה שהקב"ה בכבודו ובעצמו היה מתעסק עמו זה ברור, וכבר מוכח ממתניתן לעיל לגבי חתן רשב"ג אומר אין אני שומע לכם לבטל ממנו עול מלכו' שמים אפילו שעה אחת והיינו אם הוא גדול וקורא יוכל לקרות כי הגדול יוכל לכוין וא"כ אם גדולים וחשובים המה נושאי המטה רשאי להם לקרות ק"ש, אך זה אינו לכאורה דהא ע"כ נושאי מטה אינו יוכל לומר ק"ש מפני לועג לרש וא"כ אפילו באדם גדול לא שייך לקרות אבל לזה י"ל כאשר רוצה המגן גיבורים לומר דרב יוסף סומא הו' ופטור ממצו' וכסברת משנה למלך באשה וקטן לא שייך לועג לרש ה"ה ברב יוסף לא שייך לועג לרש ויוכלו לומר ק"ש ואי משום טרדא הא כיון דנושאי מטה גדולים וחשובים ויוכלו לכוין רשאי לאומרה כאשר בארתי, ולפ"ז בסתם אדם חשוב מי שאינו סומא בה"ג אפילו נושאי המטה ג"כ חשובים לא שייך לקרות מצד טעמא דלועג לרש ודווקא ברב יוסף שרי דהי' סומא ואדם חשוב תרתי בה"ג רשאי וזה לא צריך להביא סומא ואדם חשוב הא מילתא דלא שכיח' ובפרט זה כבר הביא רשב"ג דאם גדול רוצה לקרות קורא. ולע"ד נראה לומר הא דמתרצי דבזמן הזה אדם חשוב ליכא, לענ"ד אמרתי איפכא בדורות הראשונים שכל אדם הי' תמים ורוב בני אדם מצוינים בתורה והלכה וביראה הטהורה אז החשוב בהם חשוב גדול כי גם כל אדם וכל הדור חשוב אבל בעו"ה בדורו' הללו מי שרק הולך בבהכ"נ בכל יום להתפלל מיקרי אדם יקר אדם חשוב כמו שמבואר גבי נח איש צדיק תמים היה בדורותיו אלו היה בדורות של אברהם אבינו לא נחשוב לכלום וא"כ בדור הזה בקל ימצא אדם חשוב ולאדם חשוב כזה כמו שבדור הזה מיקרי אדם חשוב אינו רשאי לכן לא הביאו אדם חשוב כי היכא דלא למטעי, והבין:

מה שחנני ה' סוגיא דגדול כבוד הבריות וה' יגלה לנו בתורתו הקדושה נפלאות דף יט ע"ב אמר רב יהודא אמר רב המוצא כלאים בבגדו וכו' עיין בביאור מרדכי שהובא כתב הרא"ש בהלכות כלאים סי' י"א וז"ל אבל אדם רואה כלאים בבגד חבירו והלובש כלאים אינו יודע אין לומר לו בשוק עד שיגיע לביתו דמשום כבוד הבריות ישתוק ולא יפרשנו משוגג עכ"ל, אבל הרמב"ם פ"י הלכה כ"ט כתב אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו מעליו מיד וכתב הב"י בסי' ש"ג נראה שטעמו מפני שהוא ז"ל גורס המוציא כלאים פושטו ואינו גורס בבגדו ומ"ש אפילו הוא רבו שלמדו חכמה נראה שלמד כן מדסיים במילתא כל מקום שיש חילול השם וכו' עכ"ל, משמע מדבריו דלהרא"ש דגרס בבגדו לא מיירי ר"י כלל ברוא' כלאים בבגדי חבירו וקשה לפ"ז מאי מקשה הגמ' ת"ש ולאחותו מה ת"ל לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמ' הוא למת מצוה דמאי קושיא שאני מת מצוה דאיכא מצות עשה דכי קבור תקברנו דהא ליכא כאן אחר לקברו אבל לעיל במוצא בגדו ליכא מצות עשה שלא לפושטו בשלמא להרמב"ם דמיירי במוצא בבגד רבו נמי איכא מצות עשה דכבוד רבו אבל להרא"ש קשה, וצריך לומר דמ"מ כיון דטומאת קרובים ג"כ מצות עשה דהך ברייתא ר"ע היא דאמר לה יטמא חובה כדאיתא בזבחי' קיא ואפי"ה לא דחי לאו דכהונה ודחינ' לה מפני מת מצוה ע"כ דלאו משום כח העשה הוא אלא משום כבוד הבריות וכן בפסח איכא נמי עשה ומאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אלא ע"כ משום כבוד הבריות הוא עיין היטב שם אלה דבר' ביאור מרדכי המה. ואנכי מרדכי הקטן באתי לדון במחילת כבוד רבינו מרדכי הגדול על דבריו הקדושים ועמוקים, ונחקור על הא דהביא דאיכא מצו' עש' דקבור תקברנו והנה זה הוא מקורו מגמרא סנהדרין דף מ"ו אמר ר"י משום רשב"י מנין למלון את מתו שעובר בלא תעשה ת"ל כי קבור תקברנו ועיין ספר מגן גיבורים סי' ע"ב סק"א שמתמה כן וסיים דזה ברור דודאי עובר בעשה ולא תעשה כמו שמבואר במשנה למלך ובלחם משנה וכן מצאנו ברמב"ן על התורה פרשת תצא שכתב להדי' דעובר על לא תעשה ועשה לאו דלא תלין נבלתו ועש' דקבור תקברנו וכן איתא בילקוט רמ"ז תתק"ל ובש"ס שנדפסה על הגהות מהרי"ב ז"ל שהגיה בש"ס שם ע"פ הילקוט אמר ר"י מניין למלון את מתו שעובר בלא תעשה ת"ל לא תלין וכו' ומניין שעובר בעשה ת"ל כי קבור תקברנו ע"ש והרי מבואר בהדיא דעובר בעשה ולא תעשה ועיין מגן גיבורים דמפרש רש"י דמפרש כל המלון את מתו עובר בלא תעשה מקבור תקברנו כוונת רש"י מקבור תקברנו מרבינן דקרא קאי גם על שאר מתים אבל הלאו מלא תלין את נבלתו קאי על שאר מתים וזה ברור. היוצא מזה מוכח להדיא דגבי מת מצוה דליכא אחר דיקברנו יש עשה ולא תעשה א"כ עדיין בלא"ה קושיות ביאור מרדכי בחזקה מאי מקשה הגמרא מהך דלאחותו דנדחה מפני מת מצוה ובמת מצוה דאיכא מצות עשה דקבור תקברנו וגם לאו דלא תלין ואיכא עשה ולא תעשה משא"כ פה לגבי כלאים ליכא מצות עשה אפילו שלא לפשטו וא"כ מה שמפ' להרמב"ם ניחא דמיירי במוצא בגד רבו איכא מצות עשה דכבוד רבו הא גם להרמב"ם קשה בשלמא במת מצוה שם