ברוך מרדכי חלק ב קנח

ברוב שמחה שלח בנו לבית המדרש שמרחקים למען ה' ותורתו ואמת גם כמו עקידה שעקד את בנו גם פה עקד את בנו מביתו למרחקים ללמוד תורה ובכן אפי' לביתו לא הביא ושלח אותו ללמוד כי צדיק צדקות עשה תמיד ואם בלב הצדיק הי' לעקוד את בנו גם זה יוכל לסבול ועשה באהבה. וזה שקאמר המדרש ויבא אברהם מהיכא בא היינו מדוע בא רק אברהם לספוד לשרה ולא יצחק בנו ואמר מעקידת יצחק בא דע שבא מעקידת יצחק היינו כמו שהוא הי' רוצ' לעקוד אותו להקב"ה לקרבן עשה גם עכשיו עקידה שמעקד אותו ושלח אותו ללמוד תורה גם זה הוא כמו עקידה והבין כי נעים. י"ח ע"א רב אשי אמר כיון שמתו מוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי שנאמר ויקם אברהם מעל פני מתו ונאמר ואקברה מתי מלפני וכו' ולענ"ד לא הבנתי האיך מוטל לקברו כמוטל לפניו דמי האיך מוכח זאת דילמא אברהם שם מחזיר פניו היה ממתו אבל עדיין מוטל לפניו כי מוכח בפסוק שם ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ובודאי תחלה עשה לה הספד וכל באי שער עירו עיר חברון הי' שם בשעת ההספד ואז אחר הספדה ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת ולא כתיב וילך אברהם אל בני חת אלא מיד אשר יקום מעל פני מתו דייקא הי' מחזיר פניו ממת ודיבר אל אנשי חת ובה"ג שפיר שייך אז לומר ואקברה מלפני אברהם היה משמר מתו כי היתה שרה מוטלת לפניו ומאוד צ"ע וכאשר מפרש רש"י בתורה שם לכל באי שער עירו שכולו בטילן ממלאכתן ובאו לגמול חסד לשרה ובודאי כולם היה עומדי' שם בעת שהיספד אברהם את שרה ובודאי היה רק מחזיר פניו ממתו ומיד הי' שם בני חת ודיבר עמהם ומאוד צ"ע. והנראה קצת ליישב את אלה דבאמת למה קם מפני מתו ולא דיבר מיד עמהם כבר פירש בעל הטורים מעל פני מתו מלמד שאסר לספר לפני המת והנה כל אלה ללישנא בתרא לעיל דף ג' דכל שכן מילי דעלמא דאסר אבל ללישנא קמא מילי דעלמא לית לן בה א"כ מדוע לא אמרו ובפרט לענ"ד זה היה דברן של מת מה שנוגע למת עצמו לקבור אותה ואעפ"כ צריך לומר מיל' דעלמ' אף דבריו של מת אסר בפני המת כלישנ' בתרא, והני להאי לישנא כעת אנכי מסופק אם מחזיר פניו ממת אם בה"ג מותר לספר אף במילי דעלמא כמו שמוכח פה ברייתא ורמינהו דמחזיר פניו ואוכל ואינו מיסב ויש לומר אם גם במחזיר פניו אסור לספר להאי לישנ' אז שפיר מתרץ רב אשי פה כיון שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי ואין לומר דאברהם רק קם מעל פני מתו דרק החזיר פניו אבל מתו עדיין מוטל לפניו הא ע"כ בה"ג אסור לספר לפני המת וע"כ איירי דהלך לגמרי מעל פני מתו ואעפ"כ אמר ואקברה מתי מלפני ויש לומר רב אשי סובר כלישנא בתראי לעיל וכל אלה צריך עיון וראיתי במשנה למלך הלכות אבל בפי"ג הלכה ט' שנסתפק אם שייך לועג לרש במת קטן או אשה וכתב הצל"ח אמנם לפי דעתי בקטן ודאי שייך לועג לרש דמה בכך דעתה קטן הלא אם היה חי היה מגיע לכלל תורה ומצות ועדיין נסתפקתא שלי בנפל שלא ידע אם כלו לו חדשיו, והנה בזה אפשר דלא שייך לועג לרש כיון דלא יוכל להחיות אבל בכלו לו חדשיו ג"כ שייך לועג לרש דאם היה חי הי' ראוי לתורה ומצות וא"כ ספק לענ"ד בה"ג וגם אלה לא אמנע להזכיר בה"ג ספק שלי אם פטור מק"ש או לא כאשר בארתי וצ"ע כל אלה. ועוד יש לי נסתפקתא אחרינא בסומא שפטור ממצות כמוכח משיטת' אם שייך בסומא במת לועג לרש או לא שייך, ומצאתי דאתי לידי וראיתי בס' מגן גבורים שהקשה קושיא נפלאה עיין גמרא דף י"ט והא רב יוסף אפקא סמיך לק"ש והקשה מאי מקשה הגמרא מרב יוסף הא לכאורה יש לומר אף דאמרינן עוסק במצוה פטור ממצוה אבל היכא דיוכל לקיים צריך לקיים אם כן קשה למה לא יאמרו ק"ש בשעה שנושאים את המת הלא יוכל גם אז לומר ק"ש אבל מתרץ דאז לא שייך לומר ק"ש דהוי לועג לרש והקשה הא לדעת מ"ל באשה וקטן בקבר שלהם מותר להתפלל כיון דאין חייבין במצות לא שייך לועג לרש א"כ ברב יוסף דהוא סומא ור"י בעצמו אמר דעבד יומא טבא מן דאמר סומא פטור במצות וא"כ בר' יוסף לא שייך לועג לרש ושפיר דאפקיהו סמיך לק"ש ואמרו אז ק"ש עיין היטב:

ומה שנראה לענ"ד הא סומא כיון דהיה חייב במצות ורק אח"כ שנעשה סומא פטור בזה גופא שייך לועג לרש גם בסומ' בעודם חיים אם אמרי' דהוא פטור ממצות לא רשאי בפניו ללמוד כי גם באלה שייך לועג לרש ורק בקטן שלא נתחייב מעולם או באשה בה"ג לא שייך לועג לרש דהיא לא נתחייב מעולם ומ"ש דמת פטור מכל המצות וגם סומא פטור מכל המצות וא"כ בודאי גם בסומא שייך לועג לרש לענ"ד, ואם גם הסומא יוכל ללמוד ויוכל לקיים המצות גם כן שייך בסומא גופא לועג לרש כמוכח תוס' ד"ה למחר באים אצלנו דה"פ דמבייש אותם במה שהחיים מצווים והם אינם מצווים וגדול המצווה ועשה וכו' ואם כן עכ"פ הסומא אינו מצווה ועושה והבין. וגוף דברי המגן גבורים לא הבנתי דע"כ טעמא דמתניתן הוא משום טרדא דלא יוכל לכוין דעתו דאם טעמא משום לועג לרש מה זה דמחלק במתניתן את שלמטה צורך בהן פטורין ושאינו חייבין וכי משום צורך או אין צורך אנו דנין הא פה רק דנין משום לועג לרש ואם כן גם אם שלמטה אינו צורך בהן אבל כיון דמלוין את המת א"כ שייך לועג לרש ואי תימא דזה דשאין למטה צורך חייבין איירי חוץ לד' אמות הו"ל לפרש חוץ לד' אמות חייבין אלא ע"כ דעיקר הטעם הוא משום טרדא דלא יוכל לכוין דעתו וכאשר ביאור הבטנור' את שלאין למטה צורך בהן חייבין כגון ההולכים ללות לכבוד המת בלבד ופה ג"כ שייך לועג לרש אלא דאיירי חוץ לד' אמות וזה לא קתני וכו' וע"כ מוכח טעמא דמתניתן משום טרדא ושפיר מקשה הגמרא פה. הנה ביו"ד יש בזה שני דעות סי' שכ"ח סמוך לק"ש אין חילוק בין שחרי' לשל ערבית ויש מקילן בשל ערבית הואיל וזמנה כל הלילה ועיין במג"א סימן ע"ב סק"ב סמוך לק"ש מדתסם כגון ש"מ דאפילו סמוך של ק"ש ערבית אסור, מ"מ נ"ל דיש להקל בק"ש של ערבית כמ"ש תר"י דאם לא יקברינו היום יעבור על בל תלין והן אמת רבינו יונה נתן טעם אחר משום זמנה של ק"ש כל הלילה, ולע"ד נראה לומר באדם חשוב בשל לילה כ"ע מודה דקוברין סמוך לק"ש ואף שלענין שחרית לא הביא במחבר אדם חשוב דמותר וגם לא ברי"ף עיין במפרשי' מפני שבזמנינו לא שייך אדם חשוב אבל לענ"ד כל אלה בשחרית אבל בשל ערבית בלאו הכי יש להקל וא"כ באדם חשוב לית מאן דפליג דמוציאן. הנה הרבינו יונה הקשה הא דסמוך לק"ש של שחרית אין מוציאן יש לשאול אמאי הוצרך למתני במתניתן נושאי המיטה וחלופיהן את שהמטה וכו' שהרי לא יצטרכו לעולם לקרות ק"ש בדרך, ולע"ד לא ידעתי מה מקשה הא מוכח בגמרא פה אדם חשוב