ברוך מרדכי חלק ב קנז

ומשמרו אין אבל מהלך בבה"ק לא מאי מקשה הגמרא דילמא בבה"ק אפילו איסורא איכא אבל במתו שמוטל לפניו רק פטור אבל לא איסורא ובבית קברו' אפילו איסורא איכא משום לועג לרש אלא ע"כ לא רק פטור במת אלא גם איסורא איכא, ולכאורה יוכל לומר במתו מוטל לפניו הוי לפניו ממש ואז בודאי איסור' נמי איכא משום לועג לרש כמו בבה"ק אבל קשה לרב אשי, ולכאורה יוכל לומר דשפיר מקשה ממתו מוטל לפניו היינו לפניו ממש וא"כ אפילו אם רוצה לקרות אינו קורא כיון דהוי בפני מת הוי לועג כרש אבל קשה לרב אשי דקאמר לא לפניו ממש אלא כיון דמוטל עליו לקברו הוי כלפניו א"כ הקושי' בה"ג דילמא אם רוצה לקרות קורא אבל בבה"ק אפילו איסורא איכא וכן קשה על הרמב"ם שקאמר הלכה ז' מי שרוצה להחמיר על עצמו קורא אם כן מאי מקשה הגמרא פה אלא ע"כ צריך לאסיק אפילו איסורא איכא וצע"ג, ועיין רמב"ם פירש המשנה שנקט מי שמתו ענין דברו מוטל לפניו אינו ר"ל שיעמוד לפניו אך ר"ל קודם שיקברהו ואעפ"כ שאינו עמו במקום אחד ויהי' מילת לפניו פירש דמוטל עליו לקברו וא"כ קשה כהנ"ל אמאי מקשה הגמרא וצע"ג, ובאמת ככה אסיק רב אשי כיון שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי וזה שפירש הרמב"ם במשניות ענין דברי מוטל לפניו לא לפניו ממש אלא מוטל לפניו דמוטל עליו לקברו, ובאמת מלשון המתני' וברייתא משמע דנקט מי שמתו מוטל לפניו ולא נקט מי שמת מוטל לפניו משמע מתו היינו קרובו שצריך להתאבל וממילא כן מוטל לפניו הוא וא"כ תירץ רב אשי שייך גם לפרש כן המתני' כיון שמוטל עליו לקברו כמו שלפניו דמי וזה כלשון מי שמתו שהיינו שמוטל עליו שהוא מתו. גמרא רב אשי אמר כיון שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי שנאמר ויקם אברהם מעל פני מתו ונאמר ואקברה מתי מלפני כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי. ובדרוש אגדה שלי אמרתי להשות הקרא בהספדא אשתי הרבנת הצדקת כאחד מאמהות רחל בת אסתר זצ"ל ואמרתי גם לפרש פסוק שלמה אשת חיל מי ימצא רחוק מפנינים מכרה וסיים בטח בה לב בעלה וכו' וקמו בניה ויהללו קמו בעלה ויהלל תנו לה מפרי ידיה ויהללו בשערים מעשיה, אמרתי אשת חיל אשר כל כבודה פנימה מי מכיר אותה ומי יוכל ליתן לה שבחה הלא כל כבודה פנימה ולא יודע שום אדם מעשיה וחשיבתה כי היא מוצנע בסתר המדרגה אבל יוכל אותה להללה רק בעלה אשר עמה וגם בניה אשר היא מגדלת בתוך ביתה זה יודעים יקר תפארתה זה מספרים שבחה מחכמת ביתה חכמת נשים בנתה ביתה בצדקתה ויקרתה, וזה שאמר שלמה אשת חיל מי ימצא היינו אשת חיל אינו בנמצא שום אדם לא מצא אותה כי אם תמיד כבודה פנימה ומי ראה אותה ומי מכיר אותה רחוק מפנינים מכרה כמו הפנינים טמונים ורחוק כמו היא אבל סיים לכן קמו בעלה ויהללה בעלה יוכל להלל קמו בניה ויהללה רק בעלה ובניה יכולים להללה כי זה דרים יחדיו ואשת חיל עמהם בבית זה יהללו ואמרי תנו לה מפרי ידיה כי הבנים המה פרי ידיה אשר היא עמלה עמהם וכן בעלה ויהללו בשערים היינו שערי שמים ושערי גן עדן מעשיה. ובזה בארתי קרא פה ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכות' ועיין רש"י על שם ד' זוגות, ולע"ד נראה שהיא מיתה בקרית ארבע היינו ארבע כותלי הבית כי רק כבודה היה פנימה ולא היכרו אותה חוצה ובכן ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה רק אברהם בא לספוד קמו בעלה ויהללה אברהם ידע צדקתה ובכן לו יאות למספד ולא יאות לבכות, וזה שאמר אברהם אף שקמו מפני מתו אמר להם כי מרמז להם שבחה כי רב שכל כבידה הי' פנימה ומי יכיר את צדקתה כי אם אברהם ואמר ואקברה מתי מלפני דייקא תמיד הי' לפני רק לפני היה וכל כבידה היה בבית פנימה לכן אני בעצמי באתי לספוד ואתם לא הכרתם כי כל כבידה פנימה ודי שבח הגדול הזה לעשות עמה חסד ולתן לי אחוזת קבר עמכם שתהא צדקת זה תוך גבולכם. ועוד ביותר בארתי קמו בניה והללו קמו בעלה ויהלל כמוכח בגמרא נשים במאי זכין דנוטרה לגבר' בבית מדרשה ויגדלם בניהם לתורה וינטרם בבית מדרשם וזה קמו בעלה והללה שנטר' בעלה בבית מדרשה קמו בניה והללה שהי' מגדלם לתורה וראינו בנים בני תורה ובעלה בחכמת התורה וזה שבחה וזה שקאמר תנו לה מפרי ידיה אם בניהם מגודלם בתורה ובעלה יושב בבית המדרש ללמוד ולהגות בתורת ה' זה הוא פרי ידיה שהיא נוטרה אותם והיא מגדלת בני' לתורה ויהלל בשערים בשערי תורה מעשיה. וזה בארתי פה המדרש אברהם מהיכן בא ועקידת יצחק ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה אמר המדרש מהיכן בא שהיה לו צער ממיתה מה הי' הצער הגדול ומה היה השבח שלה שבא לספדה ולבכותה אמר מעקידת יצחק בא לאשה אשר לה בן כיצחק והיא מגדלות אותו עד שהיה צדקת של בנה יצחק כל כך שהיה מרוצה לעקידה בשמחה זה האשה ראוי הוא לספדה ולבכותה. ובאלה נראה להבין כי קאמר הקרא ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ולא נקט במה ספדו אותה הו"ל ליכתוב נמי דברי הספדו ולהנ"ל נראה כי התחיל ויהי חיי שרה שני חיי שרה ופירש רש"י וכך הפירש כולן שוין לטובה בת ק' כבת כ' לחטא שהיתה מנוקה מעון וגם כתב אז ותמת שרה בקרית ארבע כאשר פירשתי ששם תמות בין ד' כותלי הבית כל כבידה פנימה וזה נראה להבין ויבא אברהם לספוד לשרה היינו בעלה שכתב פה בא אברהם לספוד היינו שני חיי שרה וכו' בת ק' כבת כ' לחטא ליופי כי לכאורה אין חידוש אם בזקנתה אינו חוטא אבל אם יפי' היתה כמו בנעוריה בודאי שבח גדול שנשאר' בתמותה וגם ותמת שרה בקרית ארבע גם זה היה ההספד של אברהם שתמת בי"ד כותלי כי כל כבודה היה פנימה וזה הי' ההספד מה שאמר למעלה בזה בא אברהם. ואגב גרר' אכתוב פה דבר נחמד שחידשתי ע"ז המדר' מהיכן בא ועקידת יצחק כי באמת תמהתי בא רק אברהם לספדה והיכא נשאר בנה יצחק מדוע לא בא גם הוא לספוד לאמו ולבכותה. והנה ראיתי במדרש וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכא הי' שלחו ללמוד תורה בבית מדרשו של שם, ולפי"ז נראה לי לכן לא בא יצחק לספדה כי תלמיד תורה נגד כולם ולא רצה אברהם לבטלו מתלמיד תורה ובזה פירשתי זה המדרש כי באמת חידוש גדול הוא אברהם אשר לאחר עקידה היה יצחק לו כברי' חדשה כאשר נולד לו אותו היום ולב אב שמח לראות בנו חי וקיים וידוע לו שצדיק הוא כי גם יצחק מסר נפשו לעקידה ברצון טוב וא"כ היה לו לאברהם לשמח עמו לכל הפחות יום או יומים חודש או חדשים ולהביא לביתו לראותו ולחבקו ולנשקו אבל אברהם ברוב צדקתו לא רצה לבטלו מלימוד התורה ושלח אותו מביתו גם קשה מאוד לאב זקן אשר נולד לו בנו בזקנתו לשלוח מביתו בלי לראותו מדי יום ביום אבל זה אינו חידוש אברהם שעקד אותו ורוצה לעקוד אותו לפני ה' בודאי