ברוך מרדכי חלק ב קנו

מתניתן ע"ב מי שמתו מוטל לפניו פטור מן הק"ש מן התפלה ותפלין, וצ"ע לענ"ד למה שבק במתניתן לגבי חתן ונקט רק פטור מן ק"ש ואפשר לומר שם נקט פטור יכו' לילה הראשונה ובלילה לאו זמן תפלין הוא ותפלת ערבית היא רשות זה פשיטא דפטור, ומיד נרא' אף דנקט במתניתן אם לא עשה מעשה פטור עד מוצאי שבת דווקא בלילה פטור מק"ש אבל ביום אף דלא עשה מעשה חייב בק"ש ותפלה ותפלין כי ביום לאו זמן השורש הוא ודווקא בלילה פטור ולכן לא נקט תפלה ותפלין, וראי' לדברי כי תלמידיו של ר"ג ראו שקר' ק"ש בל"ה והן אמת אם ר"ג היה מתפלל מערב גם זה הי' ראה ומדוע לא תמהו נמי על תפלת מערב אלא ע"כ תפל' מערב רשות ולא הי' מתפלל כי טרדא במצו' בודאי פוטר הרשות וזה שהשיב להם אין אני שומע לכם לבטל ממני עול מלכות שמים היינו דווקא ק"ש אבל תפלה מערב הי' מבטל משא"כ פרק מי שמתו איירי ביום שפיר דקאמר פטור מן הק"ש תפלה ותפלין אבל ראיתי בתוספתא שנקט החתנים פטורין מן הק"ש ומן התפלה ומתפלין ואפשר סובר התוספתא גם ביום פטור אם לא עשה מעשה דטריד מיקרי כל זמן שלא עשה מעשה ואמת התוספתא הישמט לנקוט בלילה הראשונה ודאי כוונתו גם ביום פטור אבל פה במתני' נקט חתן פטור לילה הראשונה וקאי דווק' על הלילו' ולא על היום ובכן לא נקנו תפל' ותפלין תוס' ד"ה מי שמתו רש"י גרס מי שמתו אחר תפלת השחר אבל נראה לר"י שהוא אחר הי' קורא ואמת רש"י לפנינו הגירסא אחר הי' קורא וכאשר ראינו מרש"י שנקט והוא דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה וא"כ כיון שהוא דומיא דחתן שפיר הסדר אחר המתניתן דחתן. ולולא דמיסתפינא הייתי אומר קצת המשך סידור ג' פרקים הראשונים ע"פ גמרא ברכות לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יקרא ק"ש וכו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה הה פרק קמא הוא ק"ש יקרא קיש פרק ב' היה קורא בתורה יעסוק בתורה ואם לאו יבוא השלישי מי שמתו ויזכיר לו יום המיתה ופטור מן הק"ש להתעורר כי מיתה קשה מכולם וע"י זה בודאי יתעורר ולנו רק לעסוק בתורה וק"ש ובזה ינצחו יצר הרע, עוד נראה לומר דפרק מי שמתו מסודר יפה אחר היה קורא ע"פ גמרא אין עומדין דף ל"א אמר להו רבנן לרב המנונא זוטא בהלולא וכו' לישרי לן מר מידי אמר להו וי לן דמיתנא וי לן דמיתנא וכוונתו הוא כך שסיים שם הגמרא בכל עצב והי' מותר במקום גילה שם תהא רעדה כדי שלא יבעט משמחה על כן אמרו וי לן דמיתנא והיינו יזכיר להם יום המית' ועל זה השיבם הי תורה והי מצות דמגינא עלן לעסוק בתוב"מ כמו ק"ש גם זה מגינא עלן ולא צריך להזכיר יום המיתה, אבל החתן ביום החתונה דפטור מק"ש ומלימד התורה טוב לו להזכיר יום המיתה וי לן דמיתנא וכו'. וזה שאמר שלמה עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד ועל זה כוונתו גם בעת שחוק צריך העת לבכות להזכיר בעת שצריך לבכות יום המות אז לא יבעט בשחוקו כן עת ספוד ועת רקוד היינו להזכיר וי לן דמיתנא ועת רקוד כשעת שהוא רקוד כפירש רש"י בחתנים וכלות לכן נראה שהוא סימן עת רקוד הוא חתן. והיא עת שחוק חתן שנשא אשה ומתה סיים פירקא לכן מיד סמוך פרק מי שמתו יזכיר לו יום המיתה זה יהי' לסמוך לחתן לנשואין הזכרת יום המית' והלכו שניהם יחדיו אז לא יבעט וישמח בשם ה' ואנן מה נענין בתרי הי תורה והי מצות דמגינא עלן ויגין עלינו זכות התורה והמצות להיות חי וקיים ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. תוס' ד"ה פטור מק"ש בירושלמי מפרש טעמא אמר רב בין כתיב למען תזכור כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בהן בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים, ולענ"ד בזה הבנתי מימרא דרבי אלעזר מאי דכתיב כן אברכך בחיים בשמך אשא כפי כן אברכך בחיים זה ק"ש ומהיכא משמע דזה ק"ש ולענ"ד לומר לזה משמע כן אברכך בחיים דייקא ימים שאתה עוסק בהן בחיים ואיזה זה ק"ש ותבין זאת. רש"י ד"ה מי שמתו וכו' פטור מלקרות ק"ש לפי שהוא טרד במחשבת קבורתו והוא דומיא דחתן דפטור משים טרדא דמצוה ולפ"ז לענ"ד ע"כ נמי שייך בזה פלוגתא דלעיל אם רוצה לקרות ק"ש קורא ורשב"ג דאמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ואם כן מדוע לא אשמעינן פה נמי הדין אם רוצה לקרות אם קורא או לאו ואפשר כיון רש"י בזה שאמר דהוי דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה דאז לא צריך לחזור הדין אם רוצה לקרות הא הוי דומיא דחתן ובאמת יש לומר החילוק בזה בין פירש רש"י לפירש ירושלמי לטעמא דירושלמי אפילו אם רוצה לקרות אינו קורא ואינו נוהג אז מצות ק"ש דדווקא אם עוסק בחיים אז חייב אבל לא במת מה שא"כ לפירש רש"י דהוי דומיא דחתן משום טרדא דמצוה אז באמת להחכמי' אם רוצה לקרות קורא כמו לגבי חתן ובאמת לישנא דפטור מק"ש משמע דפטור הוא אבל אם רצה לקרות קורא ולפירש הירושלמי הנ"ל אסר לקרות ק"ש ובכן לפירש רש"י אם רצה לקרות ק"ש קורא וזה שמפרש רש"י פטור מלקרות ק"ש מלישנא דפטור ע"כ משמע טעמא הוא משום דטרוד והר דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה ואם רצה לקרות קורא להחכמים וראיתי בהרמב"ם הלכות קריא' שמע שקאמר הלכה ז' כל מי שפטור מלקרות ק"ש אם רוצה להחמיר על עצמו קורא רק שלא יהי' מבוהל וע"כ טעמא משום שאין דעתו מיושבת עליו, וראיתי ברשב"א בד"ה ואינו מברך ואינו מזמן פירש אסר לברך ולזמן ואם רוצה להחמיר על עצמו אינו רשאי ובכן נראה ה"ה לתפלה ולק"ש ג"כ אינו רשאי. ולאחר העיון נראה דע"כ גם לתפלה ולק"ש אינו רשאי דגמרא מקשה מתו