ברוך מרדכי חלק ב קנא

עשה לי את החיל הזה וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ושמעתי לפרש בזה רוממת אל בגרונם וחרב פיפיות בידם דייקא אף שחרב פיפיות בידם והמה גברו לעשות חיל ואעפ"כ רוממת אל בגרונם הכל בשם הי ולא כחי ועצם ידי יתלו הכל בהקב"ה זה הוא בגרונם, ואמרתי זה כוונת הפייטן הן בזרוע אעפ"י שהן בזרוע המה גברו בזרועם ובידם עשו חיל אעפ"כ עדיך לא באו לא אמרו כחי ועוצם ידי שזכותם ופועל ידם עשו את החיל מה שיש להם אלא רוממות בפיהם היינו רוממת אף בגרונם תמיד מספרים כבוד אל שה' הוא על כולם מ"ה הרחמים הכל הוא בכל משלה יעלה לזכרון דייקא זה הוא בזכרונם כאשר ציוה התורה הקדושה וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל והמה יעלו לזכרון על כל מעשה אדם הקב"ה הוא הנותן כח לעשות חיל והבין. ובזה נראה לי לאחר העיון ליישב דברי התוספות שקאמרי לשנות הגירסא עדיך באו, ולענ"ד אף למ"ד הזה והן ניזונין בזרוע בזכות שבידם ובצדיקי' משתעי קרא הן אמת שניזונין בזכותן אבל אעפ"כ הצדיקי' בזכו' עצמן לא באו לבקש המזונות כמוכח רש"י פרשת ואתחנן אינו אלא לשון מתנת חנם אף שיש לתלות לצדיקים במעשיהם הטובים לא מבקשים אלא מתנת חנם, וזה שפיר הגירסא הן בזרוע עדיך לא באו אף שהן ניזונין בזרוע בזכות עצמן שבידם אבל עדיך לא באו המה לא מבקשים עבור צדקתם אלא רק מתנת חנם רוממותם בפיהם היינו שאתה חפץ חסד הוא ואתה החלות להראו' את גדלך הוה יעלו לזכרון בזה הם באים והדין הן אמת שהקב"ה זן אותם בזכותם ואף הווה לא באו לבקש בזכותם אלא מתנת חנם והבין כי נעים. גמרא בת קול יוצאת וכו' מערב שבת לערב שבת דקדקתי מדוע מערב שבת לערב שבת ולמה לא מהתחלת השבוע מחד לשבת עד חד לשבת ולמה נקט הבת קול מערב שבת לערב שבת, ואי שבאמת לקט מערב שבת גם זה גופא דווקא מערב שבת ולא לקט מחד לשבת ולמה דווקא בע"ש, ובארתי ע"פ מתני' מס' שבת ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו עם חשיכה עשרתם ערבתם וכו' פירש רש"י פירות האילן לסעודת שבת שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר כדאמרי' מסכת ביצה שבת עונג מקרא וכל שהוא הוי עונג, והנה זה קב חרובין שלקט רב חנינא הוא אכילת עראי ופטור ממעשר אבל רב חנינא חיכם כדי לחייב במעשר ועשה כמו שהובא בגמרא ברכות בדורות הראשונים שפעלו לראות ולתקן לחייב במעשר שהיכנס דרך וכו' ובכן לקט מערב שבת לסעודת שבת ושבת קבוע למעשר ונתן גם מקב הזה מעשר ואז אפילו קב שלם לא נשאר לו או שלקט קצת יותר כדי שישאר לו קב ולכן לקט בערב שבת להזמן לסעודת שבת כדי לחייבו במעשר. ובזה אמרתי תבלין נאה כי הנה מוכח בפרקי אבות רעב בא לעולם על שלא מעשרן וא"כ מוכח אם מעשרן שובע בא לעולם עד בלי די, והנה חנינא לקט מערב שבת כדי לעשר, ובכן זכת העולם לשובע וכל העולם לכן נתון בשביל חנינא בני וזכות חנינא וזכות המעשר תיא שעמדה לעולם. ובהדי ענין זה הי' לי שעשועים עם גדול בישראל הרב הגאון מופת הדור מו"ה אלעזר לעו נ"י אב"ד ור"מ דק"ק אונגוואר. וז"ל הטהור שוכ"ט וישע לכבוד ידידי הרב הגאון המפואר כש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד דק"ק מארטינסבערג יע"א. יקרתו הגיעני מן עש"ק העבור ואחוש להושיבו מפני הכביד על הסתירה שהקשה מעכ"ת נ"י בתענית ט' אמרו פרנסה בשביל רבים ושאני משה כיון דהוצרך לרבים כרבים דמי האיך אמרו בברכות כל העולם ניזון בשביל חנינא בני הא יחיד הוא, ועיין שם רש"י בתענית פרנסה בשביל יחיד דאינו לצורך היחיד עצמו ובשביל רבים אם רבים צריכים לפרנסה, וכן תי' בגמרא שאני משה כיון דלרבים בעי פירשו דהם לצורך רבים ואם אמרו כל העולם כולו ניזון בשביל ח"ב הוא אומר צורך הרבים צורך כל העולם כולו וע"כ לא הקשו בס"ד משום דשם נאמר בפירש צורך הרבים לבד דחנינ' די לו משא"כ במשה לפי הס"ד דמן ירד בשבילו וכיון שירד בשבילו זכה כל ישראל בו יע"ש, ותירץ שאני משה דמתחלה ירד מן בשביל ישראל דלרבים בעי, ומה שהעיר על תוס' ברכ' י"ז דגרסי' בא בזרוע עדיך הא איכא מ"ד דאפילו בזכות עצמן אינו נתונין, נראה לפרש האי דהן עצמן אפילו בזכותן אינן ניזונין דמניחו זכותן לאחרים וזה שאמרו כל העולם ניזון וכו' וחנינא בני די לו דלא רצה לזכות אלא להניח זכותו לאחרים וא"כ ממ"נ באו בזרוע אם לאחרים ואם לא לעצמן. והש"י ירפאהו ויחזקהו ויזכ' להרחבת גבול לנחל' בלי מצרי' אוה"נ אלעזר לעו בהגמו"ה ירמיהו זצ"ל. וזה שהשבתי להגאון הנ"ל, בעזהי"ת אור ליום ד' לסדר הנה כל דבר הגדיל יביאו אליך תרנ"ה לפ"ק פה מארטענסבערג יע"א. ישאו הרים שלום, לנוכח ספיר ויהלום, ידידי הרב הגאון הגדול המפורסים, נזר ישראל ותפארתם, עמוד הזמן פאר הדור צדיק ונשגב בנן של קדושים, קדוש שמו מו"ה אלעזר רעו נ"י אב"ד ור"מ דק"ק אונגוואר יע"א צדיק כתמר יפרח. קבלתי מכתב קדשו ואחוז צדיק במידות הטובים להשיב שאלו דבר ולא יאחר, יישר כחו ויזכה לרבוץ תורה עד זקנה ושיבה טובה לדור דורים. והנה הנני להשיב מה שכתב ידידי הגאון נ"י לתרץ הסתירה יש פה להשיב שהדר"ג נ"י רוצה שלמסקנא כיון הגמרא לרבים בעי דהוא צורך כל ישראל שירד המן כן הוא דעת קדשו, בזה לא ירדתי לסוף דעת קדשו דעוד קשה איך יוכל לתרץ כן מה זה דסיים הגמרא כיון דלרבים צריך כרבים דמי מה זה כרבים דמי אם קאי על כל ישראל, הנה בודאי רבים המה והוי הגמרא בפשיטו' לתרץ שאני המן דלרבי' בעי ומה יעשה הדר"ג נ"י בגירסא דספרים אחרים שגרסו שאני משה דאלים זכותו כרבים דמי, שוב יש להתבונן בדעת רש"י מטר בשביל יחיד ואם אין צריך מטר אלא לאדם אחד וכו' בא בזכותו פרנסה טובה ושפע טובה ומחי' לכל העולם אינו בא בזכות אחד אלא בשביל רבי' שאם רבי' הוצרכו שובע שתהי' ברכה בתבואה הקב"ה ממלא אם זכו, והנה ראינו מרש"י להדיא דתולה הפרנסה בזכו ולא זכו ותרווייהו הוצרכו לרש"י רבים הצריכים לשובע וגם צריכי' זכות רבים אבל אם גם רבי' צריכי' ואין להם זכות רבי' לא בא בשביל אחד אלא דווקא זכות רבים ורבים הצריכי' אכל זה הקשה הגמ' לא היא דדווקא בזכות רבים בא הלא המן הי' בשביל משה בזכות יחיד אלמא אף דצריכי' לרבים אם אין זכות רבים בא בשביל יחיד כי בשביל משה בא, ובאמת הגמרא מקדים דקושי' נמי כשמת משה נסתלק המן אלמא דרק בשביל משה בא והוא יחיד ואם הי' בא בשביל ישראל דהוי רבי' למה נסתלק המן כשמת משה, ועל זה מתרץ הגמרא שאני משה כיון דהוצרך לרבים כרבים דמי, ולע"ד נראה כתנא דפרקי אבות משה זכה זיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ושפיר נמי הגירסא דאלים זכותי' דמשה, וע"ז שפיר הקשתי מגמרא פה דחנינא דנמי בעי הפרנסה בשביל יחיד וע"כ צריך לומר דגם בשביל יחיד בא ולענ"ד כאשר